רב אושעיא ורבי חייא חולקים על רשימת האבות במשנה ומוסיפים עוד אבות נזקים. מחלוקת התנאים המשלושת הינה מחלוקת תפסיתית בהבנת המושג נזק, ובמה נכלל תחתיו.
כל התורה יחד
האמוראים חלוקים בפירושו של האב מבעה. מחלוקת זאת אמנם נראית כמחלוקת פרשנית ותו לא, אבל ניתן להבין ממנה הרבה על תפיסות הנזקים השונות. במחלוקת זאת מבואר אילו אבות נכנסים למשנה, וכיצד יש להבין את האב שור.
סוגיה זאת הינה סוגיית הפתיחה של המסכת הפורסת בפני הלומד את כל סוגי המזיקים. אנחנו נתמקד רק בדיון הכללי של הגמרא ובשאלה האם דין התולדה כדין האב כדי לאפיין את מערכת האבות והתולדות, ובאופן כללי את כל מושג הנזקים בתורה.
יש כמה מקרים בהלכות נזקי ממון בו הנזק נגרם על ידי יותר מגורם אחד. בסוגיה זאת ננסה לעמוד על יסודות השותפות בנזק במקרה בו ישנו רק מעשה מזיק אחד. סוגיה זו נוגעת בהרבה עקרונות ביחס לדיני אש ובור, אבל אנחנו נתמקד בהלכות השותפות שבה.
רבא אומר שבמקרה בו אדם דוחף לבור יחד עם שור כולם חייבים. הראשונים מנסים לסדר את דבריו של רבא עם הדין שפשוט להם שאדם שדחף לבור חייב לבדו ובעל הבור פטור, ובכך מעלים יסודות הנוגעים לחיוב המיוחד שיש לאדם בנזק בשותפות.
חכמים ורבי נתן נחלקו בדין שור שדחף שור לבור. מחלוקתם יסודית ביותר על מנת להבין את חלוקת הנזק במקרה בו יש לו שני שותפים.
עד כה עסקנו בבירור גדרו של האדם המזיק בעצמו ובממונו, בסוגיה זאת נידרש לנזק גם המזיק וגם הניזק שותפים באירוע.
הסוגיה של שני קדרים היא המשך של הסוגיה הקודמת, וצריך לראות מה היחס בין שתי הסוגיות. העיסוק המרכזי בסוגיה הוא סביב הגדרת הנזקים כשהאדם נתקל וגופו הופך לתקלה, וכאשר האדם היה יכול לעמוד ולא עמד ולכן אחר נתקל בו.
לאחר שביררנו את עצם חיובו של האדם על נזקים שהוא עושה בגופו ברשות הרבים נעבור לדון בנזקים שהוא עושה על ידי ממונו. עיקר הסוגיה תעסוק בהבנת הגמרא ובסיווג גדרי נתקל.
רשות הרבים משותפת לכולם ונמצאים בה אנשים ורכושם באשר הוא. כדי להבין את הנזקים שאנשים גורמים ברשות הרבים בעצמם ועל ידי רכושם נקדים ונסביר את חיובו של אדם המזיק. המאפיין אותו נחקור הוא חיובו של האדם באונס.