עד כה עסקנו בהגדרת מערכת המחויבויות שיש לכל שומר. בסוגיה זאת ניווכח שרמת המחויבות הללו אינן מוכרחות, ויש לשומר והמפקיד את הזכות לחרוג ממודל השמירה שהתורה הציבה להם. השאלות המרכזיות שצריך לשאול הן עד כמה היד של השומר והמפקיד באמת חופשית בקביעת ההסכם ביניהם? כיצד ניתן לבנות מערכת חיובים חדשה ואיך היא עובדת?
קטגוריה: רמת השמירה
בסוגיה זאת נדון במחלוקת התנאים לגבי חיובו של השומר למכור את הפיקדון במידה והוא נפסד. הלכה זאת נוגעת ביסוד חיובו של השומר, האם הוא כלפי הפיקדון או שהוא כלפי המפקיד.
בסוגיה זאת נשלים את מחלוקת אביי ורבא בכך שנדון בחידושו של רבא בדין תחילתו בפשיעה וסופו באונס. אולם לפני שניכנס לחידוש נסקור את עצם הדין כפי שהוא מופיע במקורו.
בסוגיה זאת נשלים את מחלוקת אביי ורבא שראינו לגבי שומר שמסר לשומר, ונדון בשעת ההתחייבות של השומר בפשיעה. עיקר עיסוקנו בסוגיה זאת יהיה בחידושו של אביי ובתגובתו של רבא אליה. רוב ההתייחסות של הראשונים והאחרונים בסוגיה נובע מחידושו של רבא בדין תחילתו בפשיעה וסופו באונס בו נתעסק בסוגיה הבאה.
לאחר שדנו ברמת השמירה המוטלת על השומר, בסוגיה זאת נעסוק ביכולתו של השומר להעביר את רמת השמירה הזאת לאדם אחר.
התחייבותם של השומרים כלפי הבעלים של החפץ די ברור. שומר חינם יכול להיפטר בשבועה אלא אם כן פשע. שומר שכר חייב על גניבה ואבידה ונשבע כשהוא אנוס. שואל יכול להיפטר בשבועה רק במידה והבהמה מתה מחמת המלאכה ובשאר המקרים הוא משלם. בסוגיה זאת ננסה לעמוד על היסודות שיש בחיובים השונים, האם הם נובעים מרמת שמירה אליה השומר מתחייב או שהשומר מתחייב לשלם במקרים מסוימים בלא תלות ברמת השמירה בה הוא חייב.