כאשר גזלן גוזל חפץ ומשיב אותו לבעלים הוא נפטר מחיוב האונסים שהיה לו כלפי הגזילה. מסתבר שגם לשומר ששלח יד יש דרך בה הוא יכול להיפטר מחיוב האונסים שלו. בסוגיה זאת נחקור האם כדי להיפטר מחיוב האונסים שלו השומר צריך להחזיר את החפץ לבעלים או שיש דרך ביניים בה הוא יכול לחזור לחיובו הראשוני. סוגיה זאת מחייבת אותנו לגעת גם בדיני השבת גזלה, אלא שנשתדל לראות אותם רק כדי להבין את דינו של השומר.
קטגוריה: שומר שסרח
בסוגיה זאת נדון בחיובו של השואל שלא מדעת הבעלים. על מנת לברר את המציאות של שואל שלא מדעת, ואת הדין במקרה הזה נשווה אותו לדינו של השולח יד בעזרת הראשונים שניסו להסביר כיצד ניתן להוכיח מחיובו של רב את הרועה ששם את מקלו ותרמילו על בהמת הפיקדון לדיני שליחות יד.
במשנה ובגמרא מוזכר שכדי שהשומר יתחייב הוא צריך לעשות מעשה קניין בפיקדון. לאחר שעסקנו בעצמו של דין שליחות יד, בסוגיה זאת ניגע במעשה הקניין המחייב את השומר כשולח יד, ונשווה בינו לבין מעשה קניין רגיל של גזלן.
בסוגיה זאת נשלים את הצורך של השומר לחסר את הפיקדון, ונעסוק בשאלה מה הפיקדון אותו השומר צריך לחסר.
האמוראים מעלים שלוש אפשרויות להסביר כיצד שומר שהשתמש בפיקדון לצורכו חייב: גזלת הפיקדון, שליחות יד ושאלה שלא מדעת. בפרק זה נאפיין את חיובו של השולח יד, כשבסוגיה זאת נעסוק בעיקר בהשוואה בינו לבין גזלן.