הדלקת אש היא פעולה שהאדם עושה ובכל זאת היא נכללת כחלק מנזקי ממונו של האדם ולא מנזקי האדם עצמו. הגמרא חוקרת בסוגיה הזאת את היחס בנזקי אש בין פעולת האדם לבין חובתו לשמירה על האש שהוא יצר.
קטגוריה: אש
הפרק השביעי דן בנזקי אש. בתחילה, נעבור על ההלכות השונות בדיני אש כפי שהן מופיעות במשניות בפרק שישי. רק בתום העיסוק בהם נעבור לסוגיה המרכזית בדיני אש שחוקרת את עצם החיוב באש.
בנזקי אש יש פטור כאשר מושא השריפה אינו גלוי. פטור זה נתון במחלוקת בין רבי יהודה. בסוגיה זאת נעסוק בשאלה מתי הפטור חל ומה הסיבה שלו, ותוך כדי כך נחדד את ההבדל בין מדליק אש ברשותו למדליק שלו ברשותו.
ישנו צמד משניות העוסקות בפטור מחמת הרחקת האש ושמירה עליה. בסוגיה זאת ננסה להסביר את הפטור בכל אחד מהמקרים השונים ולאפיין את היחס בין שתי המשניות.
המאפיין של אש הוא כוח אחר מעורב בו. על כן כדי להגדיר את אב הנזקים אש ננתח את המושג.
הפטור היחיד שיש על נזקי אש הוא טמון. נראה מכך שחייבים בכל מקרה אחר על נזקי אש. בסוגיה זאת ננסה לעמוד על הסיבה בגינה התורה והמשנה האריכו לכתוב את מושאי הנזק השונים למרות זאת.