החוכר פורע את חכירת הקרקע באמצעות פירות השדה החכורה. בסוגיה זאת נעמוד על יסוד זה ונראה את ההשלכות ההלכתיות של האפשרויות השונות להבינו.
קטגוריה: חכירות ואריסות
בסוגיה זאת נעסוק בשאלה האם מקבל השדה חייב לעבוד בקרקע או שהוא רק חייב לשלם. כמובן שבמקרה זה יש לחלק בין סוגי העסקאות השונים ולהבין האם הדברים נובעים מאותו הבסיס. כבדרך אגב ניגע גם בשיטת התנאים שדורשת לשון הדיוט.
בסוגיה זאת נחקור את היד החופשית שיש למקבל השדה לשנות מההסכם הקיים ולזרוע סוג תבואה אחר. שאלה זאת תהווה פתח לבחינת היחסים שיש בין בעל השדה למקבל, והבנת מעמדו של המקבל. במסגרת הסוגיה נעסוק רק בשאלת היכולת לכתחילה, ולא ניכנס לשאלה מה דינו של המקבל אם עבר על דברי בעל הבית.
בסוגיה זאת נמשיך לעסוק בעילות להפחתה בדמי העסקה, כשהגורם להפחתה הוא איבוד השדה אחת ממעלותיה המיוחדות. השאלה המרכזית בסוגיה היא מתי אנחנו מתייחסים לדבר שנאמר בעסקה כמציין מקום ומתי כתנאי.
בסוגיה זאת נחקור את יכולתו של מקבל הקרקע לשלם לבעלים פחות ממה שסוכם עקב טענת אונס. ראשית נעסוק בהיקף הדין ובגדריו, ולאחר מכן נברר מקרים בהם משתמשים באותו העיקרון על אף שהגדרים לא מתקיימים, ומקרים בהם על אף שהגדרים מתקיימים הדין אינו חל.
בסוגיה זאת נתייחס לשאלה מדוע המנהג של מקום מסוים משפיע על תנאי השכירות. סוגיית מנהגים הכללית היא רחבה מאוד ונצטמצם לשאלה הספציפית לגבי הסכמי קבלת הקרקע למינהם.
המשניות בפרק תשיעי עוסקות באופן די מעורבב בדיניהם של שוכר חוכר ואריס. בסוגיה זאת נעמוד על ההגדרות השונות ועל ההבדלים ביניהם.