על מנת להכניס חפץ לבעלותו של האדם יש צורך בעשיית מעשה קניין, אך האם די בכך? בסוגיה זאת נחקור את הצורך של האדם להתכוון כאשר הוא מוכר או קונה חפץ מסוים.
כל התורה יחד
בסוגיה זאת נתעסק בשני הדינים המיוחדים שיש בקניין הקדש – הקדש קונה בכסף וניתן להקנות להקדש על ידי אמירה בלבד. כמו גם ביכולת ההקדש לקנות בעזרת קניינים שאינם מיוחדים להקדש. נבחין בין פדיון הקדש לבין קניין שנעשה על ידי הגזבר, נציג המקדש.
בסוגיה זאת נסקור את מושג ההפקר בעיקר על ידי בחינת המשמעויות השונות שיש לחפץ שהופקר. מתוך כך ננסה לעמוד על השאלה מהו מעשה ההפקר ולמה הוא גורם.
בסוגיה זאת נדון באדם שהודה שמכר חפץ מסוים. נחקור האם האדם נאמן בהודאתו, או שמא הודאה זאת נחשבת כמעשה קניין חדש.
מעשי הקניין אותם ראינו עד כה הופיעו במשנה. רב פפי מביא בשמו של רבא דרך קניין שאינה מוזכרת במשנה, סביבה חקרו במהלך הדורות את האפשרות לחדש קניינים שאינם מוזכרים במקורות התנאים, וכפועל יוצא את ההתייחסות לקניינים הנעשים בעולם הכללי בימינו דוגמת רישום בטאבו.
בקניין אגב חכמים קבעו שניתן להשתמש בפעולת הקניין על קרקע כדי לקנות מטלטלים עם הקרקע. בסוגיה זאת נברר את התנאים לקניין זה, ובאמצעות כך נבין את המנגנונים האפשריים להפעלת הקניין.
לא רק חצרו של האדם קונה לו אלא גם הכלי שלו יכול לבצע עבורו פעולות קנייניות. בסוגיה זאת נברר את המנגנון בו עובד קניין זה, ונעסוק בשאלה היכן הכלי צריך להיות מצוי כדי שהוא יוכל לשרת את בעליו ולבצע עבורו את הקניין.
חכמים תיקנו שלא רק חצרו של האדם תיקנה לו, אלא כל ארבע אמות בהן הוא נמצא. בסוגיה זאת נחקור את היקף התקנה, את המנגנון בה היא עובדת, ונשווה בינה לבין קניין חצר.
עד כה עסקנו בפעולות קניין המחייבות את הקונה לשלם את כסף המקח. בסוגיה זאת נעסוק בקניין פרימיטבי יותר, והוא סחר חליפין. מתוך ההתעמקות בדיניו ובהבדליו, נחקור את היחס בינו לבין קניין סודר.
מעבר לפעולות הקניין שראינו עד כה, ישנה פעולת קניין נוספת, והיא קניין סודר. הקונה והמוכר משלימים את הקניין ביניהם, וכל אחד מתחייב לקיים את הצד שלו בעסקה, בכך שמוחלף ביניהם חפץ כלשהו, בדרך כלל סודר שהוא פיסת בד. בסוגיה זאת נברר כיצד מתבצע הקניין הן מבחינת האיפיון של החפץ בו מתבצע הקניין, והן מבחינת הטקס, ומתוך כך ננסה לרדת לעומקה של פעולת קניין זאת ומשמעותה.