הרמח"ל מקדים שתי הקדמות לפני שהוא מתחיל לעבור על המידות עליהן האדם צריך לעבוד כדי להגיע לקצה המסילה – רוח הקודש. ההקדמה הראשונה מטרתה להסביר מדוע הספר נצרך.
הרמח"ל מייחד את עצמו יחד עם שאר ספרי המוסר ואומר שאין מטרת ספרו היא ללמד את בני האדם דברים חדשים. רוב בני האדם יודעים את הכתוב בספר. אחת הטענות המרכזיות שבספרות המוסר היא שאדם יכול לדעת בשכל שצריך לעשות דבר מה ובכל זאת לא לעשות אותו. מעבר לידיעת האיסור האדם צריך להפנים את האיסור, וכך הוא יוכל להצליח להתנהג כפי שהוא מבין. הדרך להפנמה הזאת היא לא על ידי למידת דברים חדשים, אלא על ידי שינון הידע הקיים עד כדי הפנמתו.
הבעיה, אותה הרמח"ל מציג, היא שעקב כך שהדברים ידועים אנשים לא עוסקים בהם, כי הם נראים להם ברורים וטבעיים. לטענתם, בדיוק כמו שהאדם לא צריך להפנים דברים טבעיים כמו אכילה ושינה, שכן ידיעת האדם כי הוא צריך לאכול ולישון מתורגמת לרעב ועייפות, כך גם האדם לא צריך להפנים את הצורך לפחד מהקב"ה או לאהוב אותו.
התוצאה של הבעיה הזאת היא שאנשים נשארים עם תפיסה מאוד ראשונית של מושגי עבודת ה', ובכך מגיעים לכל מיני עיוותים. עבודת ה' שלהם נהיית חיצונית וקיצונית, דוגמת שינון פרקי תהילים כל היום, וגלגולים בשלג. על אף שאין הכרח מהרמח"ל שפעולות אלו רעות, הן צריכות להתבצע על ידי אדם שנמצא ברמה מסוימת. אין מעלה גדולה באדם שעושה דברים חיצוניים גדולים, תוך כדי שהוא נכשל בגופי הלכות. כך למשל, הרבה יותר קל לאדם לקום בשעת בוקר מוקדמת כדי לומר פרקי תהילים, כי זאת פעולה חיצונית שניתן להחליט עליה בקלות, מאשר להחליט כי במשך שבוע הוא לא כועס על אף אחד, החלטה המצריכה עבודה פנימית קשה.
מטרת הספר היא אם כן, לעזור לאדם להפנים את מה שהוא יודע, ולהוליך את האדם בסולם המידות עד שיגיע לכדי החסידות ורוח הקודש. לשם כך בכל מידה הרמח"ל יסביר את המידה, ואיך פרקטית מגיעים אליה וקונים אותה. על אף שמטרת הספר איננה חידוש, השכל עובד במישור השכלי ומנסה לגרום לאדם להגיע אל ההבנות הנכונות.
ההקדמה השנייה שהרמח"ל מביא בפרק הראשון של ספרו עוסקת בחובת האדם בעולמו. טענתו היא שהתענוג הגדול ביותר שהאדם יכול להשיג הוא הדבקות בה' אותה הוא משיג במדרגה השלמה בעולם הבא. אך הוא לא ממשיך ומסביר את התענוג הזה אלא מתעמק בעובדה שלא ניתן לקבל אף תענוג המתקרב לתענוג העולם הבא בעולם הזה.
הסיבה בגינה הרמח"ל מביא את ההשוואה בין התענוגות האפשריים לאדם היא כדי שהאדם יתלבט מה עדיף לו לעשות הוא יבין שעדיף לו לעבוד בעולם הזה כדי לקבל את השכר שהוא אמור לקבל על עבודה זאת, ולא להסתפק בתענוג חולף אותו הוא יקבל בעולם הזה. יותר מזה, הרמח"ל טוען כי כל תענוגות העולם הזה לא יספקו את האדם, כיוון שנשמתו של האדם מתאווה לעולם הבא.
מטרת האדם בעולמו היא ההכנה שהוא עושה בעולם הזה על ידי העבודה הקשה כדי להצליח להגיע לעולם הבא. ההכנה של האדם בעולם הזה כוללת בעיקר עשיית מצוות ועמידה בניסיונות, כשכל אירוע שהאדם עובר בעולם הוא ניסיון, וכגודל התאווה עליה הוא מתגבר כך גדל שכרו.
אחרי שהרמח"ל מסביר למה עבודת המידות חשובה, ושהאדם צריך לעבוד ולא להתעצל, האדם מוכן להתחיל את המסע במעלה מסילת המידות הישרות.
