פרשת תזריע פותחת בדיני אישה יולדת. לאחר הלידה האישה טמאה במשך שבוע או שבועיים כתלות במין התינוק הנולד. טומאה זאת יוצרת דינים של הרחקות בין האישה לבעלה, ואוסרת את האישה מלהגיע אל המקדש. בתום ימי הטומאה, האישה נכנסת אל "ימי הטוהר" שלה – שלושים ושלושה ימים על כל שבוע טומאה בהם האישה אינה יכולה להיטמא בטומאת נידה[1]. ב"ימי הטוהר" מתבטלות ההרחקות של בני הזוג, אך לאישה עדיין אסור להגיע אל המקדש. בסיום התקופה הזאת האישה נדרשת להקריב קורבן.
אולם מי שייצפה לכך שקורבן אותו אישה מצווה להקריב לאחר שילדה יביע את רגשותיה של האישה יופתע. בקורבן אותו האישה היולדת צריכה להביא אין שום מרכיב של תודה או שמחה. רכיבים אלו באים לכדי ביטוי בקורבן השלמים, אשר בולט בהיעדרותו מרשימת הקורבנות האישה היולדת.
לא רק שהתורה לא כוללת את קורבן השלמים בקורבנות של האישה היולדת, היא מכניסה לשם את קורבן החטאת. קורבן חטאת הוא קורבן אותו האדם צריך להביא כאשר עשה חטא חמור בשגגה. אלא שלא מובן מה החטא של היולדת אשר מחייב אותה להביא קורבן חטאת?
שאלת קורבן החטאת המובא על ידי אישה שילדה העסיקה את הפרשנים[2], והם הציעו שני כיוונים כדי לפתור אותה. הכיוון האחד עסוק במציאת החטא המחייב את האישה בקורבן חטאת. כך למשל רבן שמעון בן גמליאל[3] טוען שחטאה של האישה הוא שכאבי הלידה הביאו אותה לכדי שבועה שלא תכנס שוב להריון.
ישנו חיסרון מובנה בכיוון זה. האמירה כי באופן גורף כל הנשים שילדו צריכות להביא קורבן מכריח את זה שהחטא יהיה הלידה עצמה, מה שקשה כיוון שהתורה מצווה על הבאת ילדים. אך אם החטא הוא לא הלידה עצמה כיצד ניתן לחייב את כל הנשים היולדות להביא קורבן זה, הרי לא כולן חטאו בו? גם אם נאמר שעל פי רוב אישה בלידתה עושה את החטא שמחייב אותה בקורבן, עדיין לא מובן מדוע לא מתייחסים לחטא עצמו ומחייבים את האישה קורבן עליו[4]?
אולי חיסרון זה הוא שגרם לאברבנאל[5] לא לנסות למצוא חטא ספציפי אותו האישה עשתה אלא לומר שבאופן כללי ייסוריה של האישה מעידים על כך שהאישה חטאה. דבריו של האברבנאל מבוססים על האמירה כי הייסורים הם תוצאתו של חטא, ואותו חטא הוא שמחייב את האישה להביא קורבן.
אבל גם בדרך זאת ישנם פגמים. פגם אחד הוא העבדה שכחלק מהקרבת קורבן חטאת, המקריב צריך להתוודות על החטא שלו. האישה לא יודעת במה חטאה, ולכן אינה יכולה להתוודות על חטא זה. נוסף על כך, דרכו של האברבנאל לא מתגברת על הקושי לפיו ההתייחסות אמורה להיות לחטא עצמו, ולא לייסורים הנגרמים על ידו. לו נניח שייסוריה של האישה אכן גרמו לה למצוא את חטאה, נאמר שהיא אינה צריכה לכפר עליו, כיוון שכבר הקריבה את קורבנה כיולדת?
על כן, ישנו כיוון נוסף בפרשנים אשר אינו מנסה למצוא חטא מסוים שהאישה עושה, אלא מנסה למצוא פרשנות נוספת לקורבן החטאת מעבר לכפרה על חטא. הרמב"ן[6] מציע כי קורבן האישה אמור לבטא בקשה מה' שיירפא את האישה מהנזקים שהלידה עושה לגוף שלה, ויעזור לה להשתקם. אבל לא מובן מדוע קורבן על שיקום מיוחד דווקא לאישה שיולדת ולא לכל חולה שצריך להשתקם.
אשר על כן, ננסה להציע דרך אחרת להסביר מה מטרת החטאת אותה מביאה אישה יולדת. הכיוון בו נלך הוא להציע משמעות נוספת לקורבן חטאת שהוא לא כפרה על חטא. כדי לעשות זאת נסתכל על קורבן חטאת כמרכיב בתוך קורבנות האישה היולדת. היולדת צריכה להביא קורבן עולה וקורבן חטאת. נקודת ההנחה שלנו תהיה שלצמד הקורבנות יש משמעות אחת שכל אחד מהקורבנות מהווה רכיב נפרד.
השילוב בין קורבן עולה לקורבן חטאת מופיע כבר בפרשת שמיני[7], כקורבן המובא על ידי אהרון לפני הכתרתו לכהן הגדול. קורבן זה אינו נקודתי לאהרון אלא נקבע בהמשך שכל שנה לפני יום הכיפורים, הכהן הגדול נדרש להקריב חטאת ועולה לפני שהוא מבצע את עבודת יום הכיפורים[8]. כמו כן, גם במינוי הלווים הקורבן המובא על ידי הלוויים מורכב מפר חטאת ומפר עולה[9].
מהמקומות הללו נראה שהשילוב בין קורבן חטאת לקורבן עולה מוקרב על ידי מי שממונה לתפקיד ציבורי. כדי שאדם יוכל לייצג אנשים אחרים עליו לדאוג קודם כל שחטאיו שלו לא יהיו אלו שיכשילו את הרבים, ולשם כך מגיע קורבן החטאת. קורבן העולה משלים את החטאת ובא לבטא את ההתמסרות המלאה של האדם. יוצא שקורבנה של היולדת, מציין את מעברה מאישה יולדת לאמא.
אלא שההשוואה בין קורבן המינוי של אהרון, לקורבן מינוי הלוויים והיולדת מעלה הבדל מעניין. בעוד בקורבן מינוי כהן גדול הקורבן הראשון שנזכר הוא קורבן החטאת, בקורבן האישה היולדת קורבן העולה הוא הקורבן שנזכר ראשון.
מדרש ההלכה[10] עומד על ההבדל בסדר הקורבנות, וטוען שבכל מקום בו מטרת החטאת היא כפרה על חטא, החטאת מקדימה את העולה. לעומת זאת, אם קורבן החטאת מגיע לאחר העולה, סימן שמטרתו אינה כפרה על חטא. ההיגיון מאחורי טענת המדרש מובן. כאשר יש סכסוך בין שני אנשים, לפני שאחד הצדדים יתחיל לתת מתנות, עליו קודם לפייס את חברו. כך כאשר יש צורך בכפרה קורבן החטאת קודם לעולה.
כאשר אהרון מתמנה לכהן הגדול אשמת חטא העגל עוד מוטלת עליו. עד שאהרון לא יביא קורבן חטאת שיכפר לו על חטא העגל הוא לא יוכל להפוך לכהן הגדול. על כן אהרון נדרש להביא קודם כל קורבן חטאת, ורק לאחר מכן להצהיר על התמסרותו לתפקיד הכהן הגדול.
במינוים של הלווים הסיפור מעט יותר מסובך. הלווים מצווים להביא שני פרים. רק לגבי הפר השני התורה כותבת את ייעוד הפר – קורבן חטאת. בהמשך הפסוקים כאשר מתוארת הקרבת הפרים מבואר כי פר אחד מוקרב לחטאת ופר אחר לעולה. מכאן, שהפר הראשון שהלוויים הביאו היה לעולה. החזקוני[11] מחלק בין הלוויים שצריכים להביא קודם את קורבן העולה, ולכן הפר היותר טוב יוקרב כקורבן עולה, לבין סדר ההקרבה של הכהן בו קורבן החטאת קודם לקורבן העולה.
על מנת להבין את ההבדל נעמוד על הסיבה בגינה הלוויים צריכים להביא קורבן חטאת במינויים. החזקוני מציין שקורבן הלווים הוא פר ולא שעיר. לטענתו, אם הלווים היו צריכים להביא שעיר היה נראה כאילו חטאו גם הם בעבודה זרה שבחטא העגל. נראה שלמרות שהעם יודעים כי שבט לוי לא חטא בחטא העגל, עדיין ההילה של חטא הגל עוטפת את מינויים. על כן, יש צורך לבוא ולומר כי קורבן הלווים אינו נובע מכך שעבדו עבודה זרה.
סיבה חיובית להבאת קורבן חטאת על ידי הלווים לא מופיעה בחזקוני. אולם מלשון החזקוני ניתן לדייק כי גם קורבן הלוויים הוא על חטא העגל, פשוט לא על עבודה זרה[12]. לפי דברינו ניתן להסביר כי על הלווים לא עומד חטא שהם צריכים כפרה עליו לפני שימונו להיות לוויים.
למרות זאת, עכשיו כאשר הלוויים מתמנים להיות מי שאמורים למנוע מעם ישראל לחטוא[13] עליהם לומר שחטא העגל מאחוריהם, ושהם לא יתנו ליתר העם לחטוא כך שוב. מהסיבה הזאת, הכהן מקריב את קורבנות הלוויים בסדר הפוך מהסדר בו הם הובאו. כלפי עצמם הם לא זקוקים לכפרה, אבל הם צריכים לצאת בהצהרה אל מול יתר העם לגבי העתיד[14].
אם כן, מההשוואה בין חטאת הלווים לזאת של היולדת, עולה כי חטאת היולדת אינה באה לכפר על חטא שעשתה בעבר, אלא הצהרה כלפי העתיד. אבל בניגוד ללוויים אשר צריכים להוציא הצהרה כלפי חוץ, היולדת נדרשת להצהרה כלפי פנים. לכן, אצל היולדת בכלל לא מוזכר סדר ההקרבה, ורק הסדר בה היולדת מביאה את הקורבנות. כל שנשאר לנו הוא לברר מהי ההצהרה של האישה היולדת כלפי עתידה.
ראינו שמינויים של אהרון והלוויים נצבע כולו על ידי חטא העגל. על אף שקשה לומר שחטא זה קשור גם לכל אישה יולדת, התורה מייצרת הקבלה בין שני המקרים. חטא העגל מגיע ארבעים יום לאחר מעמד הר סיני. בדומה, התורה אומרת שאת קורבנות היולדת, האישה צריכה להקריב ארבעים יום לאחר הלידה[15].
מעמד הר סיני מהווה נקודת שיא בקשר בין עם ישראל לבורא, ולמרות זאת לאחר ארבעים יום הם חוטאים בחטא העגל. באופן דומה, הלידה הינה אירוע שיא, והתורה יוצרת אירוע במרחק ארבעים יום ממנה בו האישה ממונה לאמא. התזמון של הטקס מעלה את האפשרות כי כפי שעם ישראל חטאו בעגל על אף מעמד הר סיני, היולדת צריכה להצהיר שלא תעשה חטא דומה.
הנקודה היסודית בחטא העגל הינה הפיכת הקב"ה לעבודה זרה. דהיינו קיבוע של הקב"ה לכדי איך שבני ישראל חוו אותו במעמד הר סיני[16]. קורבן החטאת של האישה היולדת מהווה הצהרה כי כאשר היא מתחילה את תפקידה כאמא היא תדע להסתכל על הילד ותראה אותו כפי שהוא בכל נקודת זמן, ולא תקבע אותו בתבניות.
הדרך הקלה להתייחס לאדם אחר היא על ידי התבנית שקיימת לנו בראש. אך התורה דורשת מהאדם לנסות כמה שהוא יכול לצאת מעצמו ולראות את האחר כפי שהוא. נקודה זאת מקבלת משנה חשיבות אצל האמא אשר צריכה לחנך את הילד. על האמא לראות את הילד כפי כוחותיו באותו הרגע, ולהתאים את היחס אליו.
[1] בפועל כיום המנהג הוא שאין ימי טוהר, ואם האישה רואה דם בתקופת ימי הטוהר הוא כמו כל דם שהיא צריכה לחכות שבעה ימים מהפסקת הדם כדי להיטהר (על פי רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יא הלכה ה. אולם ישנו מנהג אחר המובא בתרומת הדשן חלק א סימן רנה לפיו בני הזוג אסורים כל ימי הטוהר אך הרמב"ם תקף מנהג זה בחריפות הלכות איסורי ביאה פרק יא הלכה טו)
[2] בשיעור זה נסקור את משמעות קורבן החטאת של היולדת באופן עצמאי, על אף שצריך לעסוק בו כחלק מקורבנותיהם של כל מחוסרי הכפרה (יולדת, מצורע, זב וזבה).
[3] גמרא מסכת נידה דף לא:
[4] כך למשל אם החטא הוא שבועה, מדוע צריך לחדש שיולדת מביאה קורבן ולא שכל מי שנשבע זקוק לקורבן? שאלה זאת אינה שאלה פלפולית אלא נוגעת להלכות עצמן. כך למשל, לפי ניסוח התורה, יולדת מתחייבת קורבן אחד בכל מקרה גם אם חטאה מספר פעמים (נשבעה יותר משבועה אחת בדוגמה שלנו), ברם התייחסות נקודתית לחטא יכולה להוביל למספר קורבנות.
[5] אברבנאל ספר ויקרא פרק יב פסוק ו ד"ה ובמלאת ימי טהרה
[6] רמב"ן ספר ויקרא פרק יב פסוק ז ד"ה והקריבו לפני ה'
[7] ספר ויקרא פרק ט פסוק ב
[8] ספר ויקרא פרק טז פסוק ג
[9] ספר במדבר פרק ח פסוק ח
[10] ספרא פרשת תזריע פרשה א פרק ד אות ג מופיע גם בגמרא מסכת זבחים דף צ.
[11] חזקוני ספר במדבר פרק ח פסוק ח ד"ה תקח לחטאת
[12] דברים אלו מתחדדים מההשוואה בין הניסוח שלו, לניסוח של הבכור שור (ספר במדבר פרק ח פסוק ח ד"ה ופר שני בן – בקר תקח לחטאת) שאומר דברים דומים. הבכור שור תולה את קורבן החטאת של הלוויים בחטאים שהיו לאנשים באופן ספציפי, וטוען כי שבט לוי לא חטא בעגל. זאת לעומת החזקוני אשר לא מציין חטא בכלל, ואומר ששבט לוי לא חטא בעבודה זרה.
[13] על פי מה שכתוב בספר במדבר פרק א פסוק נג ועל כך הרחבנו בשיעור תפקידם הכפול של הלוויים
[14] כך כותב הרש"ר הירש ספר במדבר פרק ח פסוק ח ד"ה ולקחו וגו' ופר – שני וגו' תקח
[15] אצל זכר, אך בלידת נקבה הקורבן מגיע אחרי שני מחזורים של ארבעים יום.
