בס"ד יב אדר א התשפ"ד
מזבח הקטורת
הציוויים על בניית המשכן פרוסים על פני פרשות תרומה, תצווה ותחילת פרשת כי תשא. בפרשת תרומה מופיעים הציוויים על כלי המשכן השונים והמשכן עצמו, בפרשת תצווה העיסוק הוא בכוהנים ובדרך בה ניתן להפוך את המשכן לשמיש, ובפרשת כי תשא מופיעים המתכונים לשמן המשמש לטקס הכתרת הכהנים ולקטורת.
אשר על כן, מפתיע למצוא בסוף פרשת תצווה ציווי על כלי נוסף מכלי המשכן – מזבח הקטורת. שלא כמו ארון העדות, הכפורת, הכרובים, השולחן, המנורה ומזבח העולה, מזבח הקטורת לא מופיע בתחילת פרשת תרומה. חריגה זאת מעלה את התמיהה, במה שונה מזבח הקטורת משאר הכלים[1]?
לא זאת בלבד, אלא שמיקומו של מזבח הקטורת מופיע בפרשת תצווה לאחר שהקב"ה אומר שקיום כל הציוויים לעיל יגרמו לו להשרות את שכינתו[2]. אם כן, מדוע יש צורך במזבח הקטורת? כל הרעיון של המשכן הוא לגרום להשראת שכינה בתוך עם ישראל. במידה ומזבח הקטורת לא נדרש לצורך מטרה זאת, מדוע הוא נמצא בתוך המשכן?
תופעה מעט דומה נמצאת במקום נוסף בפרשתנו. הקב"ה מצווה את משה להכין לכוהנים מדים מיוחדים אשר יפארו אותם[3]. בגדים אלו הם אשר מאפשרים לכוהנים לעבוד במשכן. אך לאחר חתימת הפרשה והאמירה שהלבשת הבגדים היא זאת שהופכת את בניו של אהרון לכוהנים לה', מופיע ציווי על בגד נוסף – מכנסיים.
התשובה שעולה בפסוקים להחרגת המכנסיים משאר הבגדים, היא שמטרת המכנסיים אינה פארם של הכוהנים. הסיבה בגינה הכוהנים מצווים ללבוש מכנסיים היא צניעות[4]. לכאורה, בניו של אהרון לא צריכים את המכנסיים כדי להיות כוהנים, הם מספיק מפוארים כדי להיות נציגיו של הקב"ה העובדים במשכן גם בלא המכנסיים. אבל מעבר לכבוד ופאר יש לבגדים מטרות נוספות אשר לא נענות על ידי שאר הבגדים. שאר הבגדים לא מספקים את הכיסוי הנדרש מכהן, ולכן יש צורך גם במכנסיים.
ניתן להשתמש בהיגיון דומה כדי להסביר את עניין הקטורת. מזבח הקטורת איננו מה שהופך אוהל למקום השראת השכינה. בשביל השראת השכינה יש צורך רק בכלים האחרים. אבל לקטורת תפקיד אחר שמחייב הימצאות של מזבח קטורת במשכן. אם כן, יש הבין מהו התפקיד של הקטורת במשכן.
השימוש כיום בקטורת הוא לשם הפצת ריח טוב. חז"ל[5] אכן מדגישים את הנקודה הזאת לגבי הקטורת, ומהללים את הריח הטוב החזק שלה. כך למשל נשות יריחו לא היו צריכים לשים בושם עקב הריח הטוב של הקטורת. בנוסף, גם נשים בירושלים ביום חתונתן לא היו צריכות להשתמש בבושם כיוון שריחן היה מספיק טוב עקב הריח הטוב שהקטורת הפיצה.
עם זאת, קשה לומר שתפקיד הקטורת היה לבשם את המשכן. בניגוד לקורבנות שם הביטוי "ריח ניחוח" מופיע פעמים רבות, בהקטרת הקטורת עניין הריח לא מופיע בפסוקים אפילו לא פעם אחת. האזכור היחיד של הריח ביחס לקטורת בתורה מופיע בפסוק[6] האוסר על הכנת קטורת במתכון הזהה למתכון בו משתמשים במשכן. שם הריח מוזכר כמוטיבציה של האדם להכין בעצמו את אותה הקטורת. יוצא, כי בקטורת אכן יש ריח טוב, אך נקודה זאת היא צדדית, והפסוקים לא מזכירים אותה כשהם מדברים על הקטורת במשכן.
על כן, ננסה ללמוד על תפקיד הקטורת משלושת המאפיינים המיוחדים שהפסוקים מציינים בנוגע לקטורת. המאפיין הראשון הוא המיקום של מזבח הקטורת. מזבח הקטורת נמצא בכניסה למשכן[7], והוא הכלי הכי רחוק מקודש הקודשים. למרות זאת, כאשר התורה מתארת את מיקום מזבח הקטורת היא מייחסת את מזבח הקטורת אל ארון העדות, לב ליבו של קודש הקודשים. נוסף על כך, ארון העדות לא מוזכר רק כנקודת ייחוס אלא מוזכרת העובדה שמעליו הקב"ה מתגלה למשה. כלומר, מזבח הקטורת ממוקם ביחס למקום ההתגלות, על אף שהוא הרחוק ביותר ממנו.
המאפיין השני הוא זמן הקטרת הקטורת. התורה קושרת בין זמן הקטרת הקטורת לבין זמני הדלקת המנורה[8]. את הקטורת מקטירים פעמיים ביום, יחד עם הזמן בו מתעסקים בנרות של המנורה. חז"ל[9] אף מגלים כי זמן הקטרת הקטורת הוא במהלך הטבת נרות המנורה. הכהן מטיב חמישה נרות, הולך להקטיר את הקטורת, ואז חוזר ומסיים להטיב את שני הנרות הנותרים. יוצא שישנו קשר אדוק בין הקטורת לנרות.
המאפיין השלישי הוא הכפרה על מזבח הקטורת. התורה מציינת שעל מזבח הקטורת יש צורך לכפר פעם בשנה מטומאות בני ישראל. כפרה זאת נעשית ביום כיפור לאחר יציאת הכהן הגדול מקודש הקודשים[10]. הכהן הגדול מתיז דם על קרנות המזבח ובכך המזבח מכופר.
נתחיל לבחון את תפקיד הקטורת דווקא על פי המאפיין השלישי. חלק מעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים היא לכפר על מזבח הקטורת. ביום הכיפורים הכהן הגדול צריך לעשות תהליך דומה על מנת לכפר על הכפורת שם מתגלה השכינה[11]. מעבר לכפרה הייחודית, ישנו קשר נוסף בין מזבח הקטורת לכפורת. לפני הופעת השכינה מעל הכפורת, אהרון צריך להקטיר קטורת ולהיכנס איתה לקודש הקודשים. העשן העולה מהקטורת מסתיר את הכפורת.
אם כך, מטרת הקטורת ביום הכיפורים הינה להסתיר את גילוי השכינה. הכהן הגדול זוכה להתגלות מיוחדת ביום הכיפורים, אך גם התגלות זאת מחייבת מסך. מחיצה בין הכהן לקב"ה. במידה ומחיצה זאת לא תהיה קיימת הכהן ימות.
על פי זה מובן גם מיקומו של מזבח הקטורת. מזבח הקטורת מכוון בדיוק כדי שעשנה של הקטורת יגיע אל מעל לכפורת ויסתיר את מקום שכינתו של ה'. לכן יש למקם את מזבח הקטורת דווקא ביחס למקום ההתגלות.
לכאורה, היה אפשר להשתמש בנימוק דומה כדי להסביר את זמן הקטרת הקטורת. הארת המשכן על ידי המנורה חייבת להיות מלווה בהסתרת המשכן על ידי עשן הקטורת. אבל הסבר זה בעייתי במעט, כיוון שלפיו הקטרת הקטורת צריכה להגיע לפני הארת המשכן. לעומת זאת התמונה העולה מהפסוקים היא שיש לבצע את שתי הפעולות באותו הזמן. כפי שהראנו קודם, הקטרת הקטורת מתבצעת באמצע הדלקת הנרות ולא לפני.
על מנת להסביר את הצורך בהסתרת הגילוי ה-לוהי, נמשיך ונעמיק את ההשוואה שראינו בין מזבח הקטורת לבין המכנסיים שלובשים הכוהנים. טענו שבשני המקרים המטרה איננה החלת הקדושה. גם כהן בלא מכנסיים הוא כהן, וגם משכן בלי קטורת הוא משכן. אבל למרות זאת יש חשיבות לכך שהכהן יהיה צנוע, ושההתגלות במשכן תהיה חבויה ומוצנעת.
הפועל בו התורה בוחרת להשתמש כדי לתאר את מטרת המכנסיים הוא אותו פועל בו היא משתמשת כדי לתאר את פעול הקטורת ביום הכיפורים. תפקיד שני האביזרים הללו הוא לכסות. אשר על כן, אפשר להניח שהסיבה בגללה הכהן צריך ללבוש מכנסיים, מקבילה לסיבה בגללה יש להקטיר את הקטורת.
היה ניתן לחשוב שככל שאתה רואה יותר מגופו של האדם אתה יודע עליו יותר. אולם בניגוד לאובייקטים אחרים במציאות אשר מבט עליהם מאפשר להבין את מהותם, באדם יש הרבה מעבר לצורתו החיצונית. האדם הוא מארג של זיכרונות חוויות מחשבות ותכונות. הסתכלות על צורתו החיצונית אינה מספקת את המידע הדרוש על מנת לתפוס את מהותו.
בהקשר הזה, יותר ממה שהלבוש מעיד על אופיו של האדם, עצם הכיסוי מורה על כך שיש עוד כל כך הרבה דברים שמוסתרים. דווקא הכיסוי הוא זה שמאפשר למתבונן להבין שהוא לא רואה הכל, וממילא מוטל עליו לחשוף ולגלות יותר.
הכוהנים צריכים ללבוש בגדים בשביל הכבוד והפאר. כדי שהאדם שמגיע אל מקום שכינת ה-ל יחווה שהוא נמצא בארמון של מלך. אך זה לא מספיק. הכהן צריך גם ללבוש מכנסיים. לא כדי לעבוד כנציג ה-ל, אלא כי כנציג ה-ל הוא מהווה יותר מהחוויה אליה מגיע המבקר במשכן.
באופן דומה ניתן להסביר את הכיסוי של ההתגלות ה-לוהית. מי שהיה רואה את ההתגלות בלי מסכים וכיסויים היה חושב שהוא השיג את הקב"ה לגמרי. שכל מהות ה-ל האינסופי עברה אליו בחוויה אחת. אך מובן שדבר זה איננו אפשרי. האדם הסופי לא יכול להצליח ולתפוס את ה-ל האינסופי. לכן יש צורך במיסוך של הקטורת. לא כדי להוריד את השכינה, אלא כדי להנגיש לנו בני התמותה את השכינה המתגלה בעולם.
הרש"ר הירש[12] מציע להסביר את הקשר בין הקטרת הקטורת להדלקת הנרות על ידי האמירה כי דברים אלו משלימים. הקטרת הקטורת מסמלת את החוויה הרוחנית שהאדם עובר, בעוד הנרות מעידים על החובות המוסריות שלנו. החיבור שהתורה עושה בין שתי הפעולות באה לומר כי לא ניתן לנתק את החוויה הרוחנית מהחובה המוסרית.
אלא שאולי ניתן להציע הסבר קצת אחר לחיבור וההשלמה בין הקטורת לנרות. הקטורת מציגה דרך בעבודת ה'. הקטורת אשר מהווה את המסך בפני הקב"ה. שמה את ה' במקום מרוחק אליו אנחנו לא יכולים להגיע. במילים אחרות הקטורת מסמלת עבודת ה' מתוך ריחוק, מתוך הבנה כי הוא גדול ואנחנו קטנים. בדרך כלל, סוג היחס הזה אל ה' נקרא עבודה מיראה, והניגוד המופיע לו הוא עבודה מאהבה. עבודה מאהבה הינה קיום מצוות מתוך הבנה ורצון. האדם קרוב לה' ולכן הוא מקיים את מצוותיו.
אבל נראה שההבדל הזה לא מייצג את ההבדל בין הקטורת לבין הנרות. דווקא הקטורת היא זאת שמנגישה את הקב"ה, ומאפשרת לאדם לחוות חלק קטן מנוכחותו השלמה. אל מול החוויה של הקטורת עומדת ההארה של הנרות. האדם אינו יכול להגיע באמת לקב"ה. הקב"ה מתואר כאש אשר תכלה את האדם. מה שהאדם יכול לעשות זה לא לנסות ולראות את האש הגדולה מעבר לעשן, אלא להישיר מבט אל האש הקטנה – הנרות.
שלמה המלך קושר בין האור לבין התורה והמצוות[13]. לפי זה ניתן להעמיק רובד נוסף ולומר שהאדם אכן לא יכול להשיג את ה', אבל הדרך הטובה ביותר שלו להגיע אל ה' היא על ידי מה שה' נתן לאדם – התורה. על ידי הלימוד של מה שה' רצה שנעשה בעולם האדם יוכל להתקדם ולהתקרב לקב"ה[14]. לא על ידי החוויה אפופת המסתוריות של הקטורת.
חז"ל שמדברים על הריח החזק והטוב מדגישים את גדולתו של הקב"ה המסתתר בתוך הענן. אך התורה לא מדברת על הריח, היא מדברת על הנרות. מטרת הקטורת היא להסתיר את המהות השלמה והגדולה שמכלה את האדם, ולתת לאדם להתרכז רק במה שהוא יכול – בלהאיר את העולם.
[1] דיון דומה לגבי הכיור מופיע בשיעור המראות הצובאות.
[2] ספר שמות פרק כט פסוקים מג- מו
[3] ספר שמות פרק כח
[4] ספר שמות פרק כח פסוק מב
[5] על פי הגמרא במסכת יומא דף לט:
[6] ספר שמות פרק ל פסוק לח
[7] כמבואר בגמרא במסכת יומא דף לג:
[8] ספר שמות פרק ל פסוקים ז-ח
[9] גמרא מסכת יומא דף לג:
[10] כפי שמתואר בספר ויקרא פרק טז פסוקים יח-יט
[11] ספר ויקרא פרק טז פסוק טז
[12] רש"ר הירש ספר שמות פרק ל פסוק ז ד"ה הטבת הנרות
[13] ספר משלי פרק ו פסוק כג
[14] דרשה דומה מופיעה בגמרא במסכת סוטה דף יד. שם אומר רבי חמא בשמו של רבי חנינא שהדרך לקיים את הציווי להתהלך בדרכיו של הקב"ה היא על ידי עשיית רצונו של ה' בעולם כפי שהוא נראה מהתורה.
