לאחר שהגדרנו את תשלומי הכופר עצמם ובאיזה מקרים משלמים אותם, נעבור לדון בהלכה עצמה ששור מועד שהרג משלם את כופר. הדיון בו פותחת הגמרא על המשנה הראשונה העוסקת בכופר הוא השאלה באיזה מקרים הוא חל. עיקר העיסוק בסוגיה הזאת יהיה בהשוואה בין דיני מועד לתשלומי כופר לבין מועד לנזקי ממון.
קטגוריה: הלכות נזקי ממון
התורה כותבת את פרשיית כופר רק לגבי שור שהרג. בסוגיה זאת נבחן מה הדין במקרה בו מזיקים אחרים הרגו, ומתוך כך נוכל להבין מדוע דין כופר חל רק בשור, ועל איזה נזקים אותם השור עושה יהיה חייב בכופר.
הדין של שור שהרג אדם מחולק לשני חיובים שונים. חיובו של הבעלים לשלם כופר, וחיובו של השור להיסקל. אנחנו מתחילים לעסוק בחיוב הבעלים לתשלום כופר על כך ששורו הרג באיפיון התשלום.
לאחר שאיפיינו את הפטור ברשות המזיק, נידרש בסוגיה זאת לעוד שתי נקודות. נקודה אחת היא תשלומי הנאה בנזק הנעשה ברשות המזיק, והיא תשלים את העיסוק של הסוגיה הקודמת. הנקודה השנייה היא כיצד נתינת הרשות מבטלת את הפטור הנ"ל.
בסוגיה זאת נפתח את העיסוק שלנו בפטור הגורף שיש ברשות המזיק. הברייתא מביאה מחלוקת תנאים לגבי הפועלים שנכנסים לתבוע שערם מבעל הבית. איפיון דין זה יעזור לנו לזקק את הפטור בשאר המקרים.
לאחר שעסקנו בכללי הפטור של שן ורגל ברשות הרבים, בסוגיה זאת נדון בפטור המקביל של קרן "כל המשנה ובא אחר ושינה בו".
בסוגיה זאת נעסוק בסיפורו של רב יוסף ובתקנה אותה הוא תיקן בעקבותיו. הנידון בראשונים הוא ביחס שיש בין אחריותו של המזיק לאחריותו של הניזק, וכן בזכות למניעת הנזק. אנחנו נשתמש בסוגיה הזאת כדי לסכם את פטור שן ורגל ברשות הרבים.
בסוגיה זאת נשלים את דעת התוספות בשאלה האם כדי שיתקיים פטור שן ורגל ברשות הרבים צריך שהאכילה תהיה בחצר הניזק או שהלקיחה תהיה מחצר הניזק.
לאחר שעסקנו בשאלה מתי הבהמה נמצאת ברשות הרבים ונכללת בפטור, ומתי היא לא נמצאת ברשות הרבים או לא נכללת בפטור, יש לעסוק בשאלה לגבי מהי הפעולה שצריכה להעשות ברשות הרבים כדי להיפטר.
על מנת להשלים את המקרים בהם חייבים על אכילה ברשות הרבים, נעסוק בסוגיה זאת בדין של בהמה מחזרת.