כל התורה יחד

כמעט בכל פרשיות התורה המתייחסות לחג הפסח מופיע הציווי לאכול מצות שבעה ימים. לא זאת בלבד אלא שחג הפסח בתורה בכלל מכונה חג המצות. אולם עיננו רואות כי ברבות השנים המצה כמעט ונעלמה מהלכות פסח שממוקדות כמעט באופן בלעדי בחיובי החמץ למיניהם, והמצה נדחקה להיות מצווה ממצוות ליל הסדר. במסגרת העיון שלנו ננסה לעמוד על השינוי שמצוות אכילת מצה עוברת מהדרך בה היא מוצגת בתורה לדרך בה דרשו אותה חז"ל.

סוגיה זאת עוסקת באיפיון תשלומי נזק, כשישנם שני איפיונים אפשריים – ממון וקנס. תשלום ממוני הוא תשלום בו עקב מעשיו של האחד לאחר יש פחות כסף והוא צריך להחזיר לו את ההפרש, בין אם הדבר נעשה בהסכמת שני הצדדים דוגמת הלוואה, ובין אם הדבר נעשה בלא הסכמה דוגמת גזלנו. לעומת זאת קנס הוא תשלום בו אנחנו רוצים למנוע מהאדם לחזור על מעשיו הרעים ולכן בית דין קונסים אותו כדי למנוע ממנו לעשות מעשה זאת שוב, למשל דו"ח על מהירות גבוהה, או תשלומי כפל על גניבה.

בסוגיה זאת נציע מתודה ללימוד דבריו של רש"י מתוך עצמם. לצורך כך נשתמש בסוגיית אונס בגיטין, העוסקת באדם שנתן גט לאשתו והתנה את הגירושים בתנאי כלשהו, אלא שהתנאי התבצע או לא התבצע עקב אונס.

המושג מיגו הוא אחד המושגים הרחבים ביותר בהלכה ויש לו הסתעפויות רבות. במסגרת זאת אבקש לנתח את המושג בהקשרו המשפטי ומתוך הצלילה לסוגיה זאת לעמוד על נקודות עקרוניות בניתוח מחלוקת, כך שנצא נשכרים כפליים.

בסוגיה זאת נדגים מתודה של ניתוח קושיה על ידי עיסוק בשאלה האם אישה יכולה לשמש כדיינת.

בסוגיה זאת אנסה להדגים מתודה קטנה של ניתוח קושיה, ובכך לנסות לפתוח חריץ הצצה לעולמם של פרשני התלמוד, במטרה בעיקר להראות דרך לימודית.

התשובה בה נעסוק בסוגיה זאת נסובה סביב הנושא של כיבוד הורים, והחובה לציית להם.