כאשר יוסף נמצא בבית הסוהר הוא מוצא את שר האופים ושר המשקים מדוכדכים. הוא שואל אותם לפשר הדבר והם עונים שחלום יש לנו ואין פותר אותו. כתגובה לכך יוסף מבקש מהם לספר לו את חלומותיהם, הם מספרים ויוסף פותר להם את החלומות. לכאורה, אין להם שום ערובה לכך שיוסף פתר נכון את חלומותיהם, בכל זאת שר האופים מספר גם הוא את חלומו כי הוא רואה שיוסף פתר טוב את החלום שר המשקים.
על אף שהתשובה הפשוטה היא שהם ידעו שיוסף פתר נכונה את החלומות רק כאשר עברו שלושה ימים והחלומות התגשמו, ושר האופים רואה שיוסף מנחם את שר המשקים ולכן מבקש גם הוא נחמה רש"י[1] מציע תשובה אחרת. הוא עונה באמצעות המדרש[2] בו רבי חייא בר אבא טוען שכל אחד משני השרים ראה בחלומו גם את הפיתרון של חברו. אם כן, ברגע שיוסף אומר לאחד מהם את פיתרון חלומו השני יכול לאשר שפיתרונו של יוסף הוא הנכון, או אפילו לומר בעצמו את הפיתרון. יוצא שהבעיה של השרים היא שכל אחד מהם שקוע בחלומו, אם היו מדברים אחד עם השני הכל היה נפתר. יוסף רואה את שניהם מדוכאים והפתרון שלו הוא תדברו תשתפו אולי הבעיה לא תיפתר אך לפחות תרגישו יותר טוב.
כאשר כל אחד שוקע בחלומו הוא ממילא לא מצליח לראות את חברו. הוא שקוע במציאות לא אמיתית שגורמת לו לחיות במין אשליה וממילא הוא לא יכול לראות את המציאות, את מה שאמיתי, את צרת חברו עד שיוסף מעיר אותם ואומר להם לצאת מהחלומות שלהם אל המציאות שם יש את חברם שזקוק להם. בחלום יותר קל לאדם להתמודד, אין לו אחריות, אפשר לעשות הכל בלי להתחשב בתוצאות. אך המציאות הזאת פוגעת בחברה באחר. הדיבור גורם לאדם לצאת מעולמו שלו ולקבל מהאחר חלק מעולמו שלו, להכיל אותו ובכך לעזור לו להתמודד עם בעיותיו שלו.
דוגמא לקיצוניות של הרעיון הזה ניתן למצוא בסיפור זמרי ופנחס[3]. בפשט הכתובים זמרי חוטא בכך שלוקח את כזבי ועל כן פנחס הורג אותו. מי השילוח[4] מציע הסבר קיצוני לפיו זמרי עשה מעשה שבעיניו היה נכון שכן הוא חשב שכזבי היא האישה המיועדת לו[5]. אך גם מה שפנחס עשה היה המעשה הנכון שכן הוא חשב שזמרי מתאווה. יוצא שכיוון שכל אחד מהם היה שקוע בעולמו שלו, בחלומו שלו, ואף אחד מהם לא יצא מעצמו ודיבר עם האחר נוצר רצח.
אך גם לקיצוניות הזאת יש מקום ביהדות. אנו מצווים להכרית את זרע עמלק[6]. עמלק תקף אותנו במצבנו החלוש ביותר, כאשר היינו עייפים ויגעים וחסרי יראת ה'. אדם שתוקף את החלש, שלא מבין את הערכים הבסיסיים הוא לא אדם שצריך לדבר איתו. אותו אדם הוא כחיה לא מוגדר כרוח ממללא, כנפש מדברת. ועל כן מצווים אנו להשמיד אותו, כי אם לא, אם נדבר איתו, נקבל חלק מהרוע שלו. כך רואים בשאול[7], כיוון שהוא דיבר עם אגג, מלך עמלק, וריחם עליו, הוא קיבל מהרוע הזה, וסופו היה לתקוף את דוד[8].
[1] רש"י ספר בראשית פרק מ פסוק ה ד"ה ויחלמו חלום שניהם
[3] המתואר בספר במדבר פרק כה פסוקים א-טו
[4] מי השילוח חלק א פרשת פנחס ד"ה וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, ויקח וכו'.
[5] הוא חשב כך כיוון שכל כך הרחיק עצמו מהיצר עד שבמצב שלא היה יכול להתגבר עליו אמר שוודאי זה מה' והיא זוגתי
[6] ספר דברים פרק כה, פסוקים יז – יט
