ספר בראשית רווי במאבקים בין אחים. מתח זה ניכר כבר מסיפורם של קין והבל, שם קורבנו של קין לא מתקבל על ידי ה', בניגוד לקורבנו של הבל, מה שגורם לקין להרוג את הבל. סיפור האחים הבא נגמר בגירושו של ישמעאל מפני יצחק. משם ספר בראשית ממשיך לעימות בין יעקב לעשיו. עשיו מחליט שהוא רוצה להרוג את יעקב, ומאלץ את יעקב לצאת לגלות.

כאשר אנחנו מגיעים לסקור את העימותים בין בניו של יעקב על מי יהיה ממשיך הדרך צריך לזכור כי ליעקב יש שניים עשר בנים המחולקים לבני לאה בני רחל ובני השפחות. יעקב נוטה להעדפת בני רחל על פני השאר, אבל גם בין בני לאה ישנו מאבק לגבי הבכורה. עיקרו של מאבק זה הוא בין ראובן ליהודה.

עד פרשת מקץ נראה שראובן משמש כמנהיג האחים. אולם בפרשת מקץ מתרחש מפנה. הסימן המרכזי לנקודת המפנה הוא שכאשר השליט המצרי דורש מבני יעקב להוריד את בנימין למצרים, יעקב מסרב לבקשתו של ראובן ונעתר לבקשת יהודה. נקודת המפנה הזאת גורמת לכך שכאשר בנימין נאשם בגניבת הגביע יהודה הוא האח אשר נאבק מולו במטרה לבטל את רוע הגזירה. בסופו של דבר יהודה גם נבחר להיות השבט ממנו ייצאו כל מלכי ישראל.

על מנת להבין את דחייתו של ראובן הבכור מהנהגת האחים, ועלייתו של יהודה במקום נבחן את תפקודם. בחינה זאת תתמקד בשלושה מוקדים. החטא של הדמויות, התנהלותן במכירת יוסף[1] ובקשתן מיעקב להוריד את בנימין למצרים.

ראובן

חטאו של ראובן הוא שכיבה עם בלהה פילגש אביו[2]. התורה לא מרחיבה על מעשה זה, ומעבר לתיאור המעשה, והעובדה כי יעקב מודע למעשה, אין עוד פרטים על החטא או על השלכותיו. סיפור חטא ראובן מגיע בתורה לאחר מותה של רחל. כך שמסתברת פרשנות חז"ל לפיה כוונתו היה לבסס את מעמדה של אימו, כאישה המרכזית של יעקב, לאחר פטירת האישה המועדפת. כאשר ראובן שוכב עם בלהה הוא בעצם מפקיע את הלגיטימיות שלה כאשתו של יעקב.

על אף שאנחנו לא מוצאים עוד אזכור מפורש למעשה זה, ניתן לראות לו הדים בסיפור מכירתו של יוסף. האחים מחליטים להרוג את יוסף. אולם תוכניתם משתנה כאשר ראובן אומר להם לא להרוג את יוסף אלא להשליך אותו אל הבור. התורה מעידה כי מטרתו של ראובן היא להציל את יוסף בסופו של דבר[3].

אלא שבפועל ראובן לא מציל את יוסף. האחים מחליטים למכור את יוסף, וראובן לא נמצא שם. לאחר המכירה, התורה כותבת שראובן מגיע אל הבור ורואה שיוסף לא נמצא שם. בתגובה לכך ראובן קורע את הבגדים, ומספר ליתר האחים שיוסף נעלם.

תגובתו של ראובן לא נגמרת כאן, והוא אומר "ואני אנה אני בא" – לאיזה מציאות אני מגיע עכשיו כשכשלתי במשימתי והילד איננו? איך אני אוכל להסתכל לאבא בעיניים עכשיו כשבנו האהוב נעלם? אבלו של ראובן אינו מתייחס לאחיו שנפטר, ואפילו לא לעצב שאביו יביע כאשר הוא ישמע את הבשורה המרה. אבלו של ראובן מרוכז בעצמו.

המדרש[4] מסביר את היעדרותו של ראובן מהמכירה בכך שראובן היה שקוע באבל על חטאו. נראה להציע כי ראובן רואה בתוכנית האחים הזדמנות לשקם את מעמדו בעיני יעקב אביו. המשמעות של קיום יחסים עם פילגש של אדם מסוים הוא ביסוס המעמד כיורשו[5]. אשר על כן, מעשה ההצלה של יוסף, בנו האהוב של יעקב היה יכול להתפרש כוויתור על הרצון להיות היורש לטובת יוסף.

בהמשך, כאשר השליט המצרי דורש מהאחים להביא את בנימין, האחים מאשימים את עצמם במכירתו של יוסף[6]. ראובן בתגובה מנקה את עצמו מאחריות. הוא מציין בפני האחים שהוא אמר להם לא להרוג את הילד והם לא הקשיבו לו. במעשה מכירתו של יוסף התורה לא מספרת לנו על שיח כזה. אך בין אם שיח כזה התרחש בפועל ובין אם לא, ברור שראובן מנסה להתנער מהאשמה שהאחים מטילים על עצמם. הוא לא יכול לעמוד ברגש שכזה.

בסופו של דבר, כאשר ראובן נאלץ להתמודד מול אביו ולתווך לו את דרישת השליט המצרי להוריד את בנימין למצרים[7], הוא מציע ליעקב להרוג את שני בניו במידה וראובן לא יחזיר את בנימין. לא ברור מה ראובן ניסה לומר בהצעה זאת. איזה רווח יהיה ליעקב אם הוא יזכה להרוג את שני בניו של ראובן?

עם זאת, ניתן לפרש את ההצעה לא ככזו שנועדה להועיל ליעקב, אלא כצעד שנועד להשקיט את מצפונו של ראובן עצמו. הצעתו מייצגת גישה שבה ראובן מתמקד בצורך האישי שלו לכפר על כישלון פוטנציאלי במילוי משימתו, גם אם המשמעות היא הטלת עונש כבד על בניו. נראה כי מבחינתו, הדין המעוות של הריגת שני בניו מהווה את הדרך היחידה שבה יוכל להרגיש בסדר עם עצמו במקרה של מותו האפשרי של בנימין.

יהודה

אל מול דמותו של ראובן עולה דמותו של יהודה. במסגרת מכירת יוסף גם יהודה משחק תפקיד משמעותי. גם הוא מציע לא להרוג את יוסף. אך האלטרנטיבה שהוא מציע היא למכור את יוסף. אלטרנטיבה זאת היא גם זו שמתממשת בפועל ויוסף אכן נמכר לישמעאלים. כמו ראובן, גם יהודה תופס את מעשה מכירת יוסף ככישלון, והתורה כותבת שהוא יורד מעם אחיו.

ירידה זאת מביאה את סיפור יהודה ותמר[8]. תמר היא כלתו של יהודה, אשר הייתה נשואה לשני בניו שמתו בלי להביא ילדים. יהודה מפחד לתת לתמר להתחתן עם בנו השלישי ומשאיר אותה ללא אפשרות להתחתן. תמר גורמת ליהודה לשכב איתה, בלי שהוא ידע שזאת היא. כאשר תמר נכנסת להיריון מיהודה נגזר עליה למות בשרפה, אך בעת ההוצאה להורג היא גורמת ליהודה להבין מה קרה. בתגובה הוא מודה בצדקתה, ומבטל את גזר דינה.

ניתן לראות בהחלטתו של יהודה לרדת מעם אחיו גם התבוססות בתחושת אשם וקידוש האינטרס האישי. גם יהודה אינו מתעניין באבלו של אביו ובמיאונו להתנחם אלא בטובתו שלו. אולם, דמותו של יהודה מבצעת מהפך. היא מסוגלת להודות בצדקתה של תמר, למרות שמעשה זה נוגד כל אינטרס אישי של יהודה.

שינוי זה מאפשר ליהודה להציג ליעקב את האמת ללא נגיעה אישית כאשר הוא משכנע את יעקב להוריד את בנימין למצרים[9]. הוא מתנה בפני יעקב את ירידתם למצרים בהבאת בנימין, אך גם מציג את הצד השני. אם יעקב יחליט לא לאפשר לבנימין להצטרף למסע, הם לא ירדו. הדרך בה יהודה מציג את הדברים מאפשרת בפני יעקב את הבחירה.

בנוסף, יהודה מתעלם משאלתו של יעקב למה האחים סיפרו לשליט המצרי על קיומו של אח נוסף. על השאלה הזאת עונים כלל האחים, ויהודה עצמו לא מתייחס אליה. אין עניין להתבוסס בעבר, אלא לכוון את העיניים אל העתיד.

רק בשלב הזה יהודה הופך את הבחירה בין הורדת בנימין לאי הורדת בנימין לבחירה בין חיים ומוות, ובעצם מציג בפני יעקב את הבחירה הנכונה. הוא מלווה לזה את ערבותו הישירה לחזרתו של בנימין, ובכך מצליח לשכנע את יעקב להוריד את בנימין למצרים, ולקבל את תפקיד הנהגת האחים.

המסקנה מהשוואה זו היא שראובן מתמקד בתיקון כישלונות העבר ובניסיונות להשקיט את מצפונו, בעוד שהתנהלותו מונעת בעיקר ממניעים אישיים ורגשות אשם. לעומתו, יהודה מביט קדימה אל העתיד ופועל מתוך אחריות קולקטיבית. בזכות תכונות אלו, יהודה זוכה לא רק להנהיג את אחיו אלא גם לקבל את המלכות על עם ישראל.


[1] ספר בראשית פרק לז

[2] בגמרא במסכת שבת (דף נה:) מופיעה דעה לפיה כל מי שאומר שראובן חטא אינו אלא טועה. הטענה שם היא כי מה שראובן עשה זה להעביר את מיטתו של אביו. אך גם אם מקבלים את הפרשנות הזאת, יש כאן מעשה של ראובן שנועד לחזק את מעמדה של אמא שלו, ובצורה עקיפה את מעמדו שלו. כמו כן, מעשה זה עדיין נחשב התערבות בוטה בחיי אביו, שאביו נוטר עליה טינה.

[3] גם על נקודה זאת מופיעה ביקורת במדרש על ראובן (ויקרא רבה פרשת בהר פרשה לד אות ח). טענת המדרש היא שאם ראובן היה יודע שמעשהו היה נכתב לדורות הוא היה מציל את יוסף מהבור.

[4] במדבר רבה פרשת נשא פרשה יג אות יח

[5] כך ניתן למשל להסיק מדרישתו של אדניה לקבל את פילגש דוד לאישה (ספר מלכים א פרק ב פסוקים יג-כה)

[6] ספר בראשית פרק מב פסוקים כא-כב

[7] ספר בראשית פרק מב פסוק לז

[8] ספר בראשית פרק לח

[9] ספר בראשית פרק מג פסוקים א-י

עשוי לעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *