סיפורו של יוסף רצוף חלומות. החל מחלומותיו של הגורמים לגלגולו למצרים, דרך החלומות של השרים אותם הוא פוגש בכלא, וכלה בחלומות פרעה המביאים אותו לעמדת כח בה הוא יכול להגשים את חלומותיו שלו. אך בעוד חלומותיו של יוסף אינם צריכים פרשנות, ולגבי חלומות השרים רבי חייא בר אבין אומר לנו שכל אחד מהשרים חלם את פיתרון חלום השר השני[1], לגבי חלום פרעה לא ברור לנו כיצד פרעה מחליט שפתרונו של יוסף הוא הנכון.
שאלה זאת מחריפה עקב פעולותיו של פרעה בעקבות הפיתרון. עוד לפני שהחלום התגשם על פי פרשנותו של יוסף, פרעה מקבל את הצעתו של יוסף בעקבות החלום, וממנה אותו לאדם החשוב במצרים. אם כן, צריך לחזור ולשאול מה גרם לפרעה לפעול כך כלפי יוסף לפני שהוכח כי יוסף צודק.
ניתן להציע לשאלה זאת כמה כיווני מחשבה. הכיוון הראשון הוא שיוסף היחיד שמציע פיתרון לחלומו של פרעה. התורה חוזרת פעמיים על האמירה כי אין פותר את החלום לפרעה. על כן ניתן להסביר כי כל חרטומי מצרים שהגיעו לארמון לשמוע את דבר המלך לא היו מוכנים להציע פיתרון לחלומו של פרעה. החרטומים מבינים שאם הם מציעים פיתרון שאינו מתגשם, הם הטעו את המלך ודינם מוות[2]. היחיד שמוכן להתחייב כלפי פרעה ולפרש את חלומו הנבואי הוא יוסף. המוכנות להתחייבות היא חוכמתו הגדולה של יוסף, והיא זאת שגורמת למיוניו למשנה למלך, עם חרב מעל הצוואר.
כיוון שני הוא שהעניין לא היה פיתרון החלום. המשמעות של חלום פרעה ברורה, שנות שובע שלאחריהן יגיעו שנות רעב. השאלה שהופנתה לחרטומים הייתה איך מתמודדים עם הגזרה שהחלום מנבא. רעיונו של יוסף הוא היחיד שהתיישב על ליבו של פרעה, ולכן דווקא הוא נבחר. יוסף הופך את חלומו של פרעה מגזירת גורל לייעוד – איסוף מזון במהלך שנות השובע. פתרון זה אכן עובד ובשנות הרעב יש אוכל במצרים.
הכיוון השלישי מבוסס על זה שפרעה לא היה מנותק לגמרי לגבי פיתרון החלום. הדרך בה רוב הפרשנים[3] משתמשים בכיוון הזה היא על ידי האמירה כי למרות שפרעה חלם שני חלומות שונים הוא ידע שפתרונם הוא אחד.
אולם ישנה דרך אחרת להסביר מה היה הידע הקודם של פרעה בה משתמש אור החיים[4]. הוא אומר שפרעה מלך מצרים ובתור שכזה מה שעניין אותו היה הממלכה שלו ולא הישגיו האישיים. יוסף הוא הראשון שמסביר שנבואת פרעה היא כלפי הממלכה המצרית ולא כלפי פרעה עצמו. יוסף הוא הראשון שמבין מה מעניין את פרעה, ועל מה הוא כנראה יחלום.
מפרשנויות אלו עולות שלוש תכונות מיוחדות שיש ביוסף. הראשונה היא היכולת לעמוד מאחורי הדברים שלו. תכונה זאת אפיינה את יוסף מראשית דרכו. הוא מספר את חלומותיו לאחיו ולאביו למרות שהוא מבין שהם לא מקבלים זאת בעין יפה. אך בחלום זה לא ניכרת ההבנה של יוסף מי הקהל העומד מולו, ולא מציע דרך לשנות את הגורל שחלומותיו מפילים על משפחתו.
המחסור בתכונות הללו מוביל את יוסף להגיע להיות עבד במצרים. הלקח אותו יוסף לומד הוא הצורך להתחשב באחר. על כן, ם בבית פוטיפר וגם בבית הכלא הוא מתקדם ומגיע במהרה לתפקיד ניהולי חשוב. ואכן כאשר השרים חולמים את החלום יוסף יכול להבחין שהם זועפים. לכאורה השרים הללו נמצאים בכלא עקב טעות שעשו כך שסביר שיהיו זועפים, ובכל זאת יוסף מכיר את מי שעומד מולו ומצליח לזהות את השוני בפניהם באותו היום, ולהבין שיש עוד משהו מאחורי הפנים שלהם[5].
אמנם יוסף כבר מכיר את קהלו, אבל הוא מבנה תוכנית רק לעצמו. הוא לא מסביר לשר האופים להציל את עצמו מהמוות שנובא לו, ולא לשר המשקים תוכנית איך להגיע לשיחרורו הצפוי. אשר על כן יוסף היה זקוק לעוד שנתיים בכלא בהם ילמד כי למרות שהוא ביקש בקשה משר המשקים, כיוון שכל מה שהוא נתן לשר הנ"ל היה גורל. שר המשקים לא נדרש לעשות כלום כך שגם אחרי יציאתו לא עשה כלום וחיכה לגורל שימשיך להגיע.
[1] בעניין זה עסקנו בהרחבה בשיעור בין חלום למציאות.
[2] דוגמה לכך ניתן למצוא אצל נבוכדנצר שהרג את כל מי שלא היה מוכן לפרש את חלומו כפי שמופיע בספר דניאל פרק ב פסוק יג.
[3] למשל בכור שור ספר בראשית פרק מא פסוק ח ד"ה ואין פותר אותם
[4] אור החיים ספר בראשית פרק מא פסוק ח ד"ה ואומרו לפרעה ללא צורך
[5] כך העירני חמי מורי
