בפרשת תצווה מופיע החלק השני של ציוויי המשכן ובמרכזו הכהנים ובגדיהם. כהן גדול שימש בתפקיד המרכזי בעבודת המשכן ובהמשך בבית המקדש. כחלק מתפקידו, הוא נדרש ללבוש שמונה בגדים מיוחדים. הראשון מבין הבגדים הוא החושן – ריבוע בד משובץ באבנים טובות עליהן כתובים שמות שבטי ישראל. בתוך החושן יש כיס ובתוכו משה מצווה לשים את האורים והתומים.
אולם בבואנו להבין מה הם האורים והתומים, אנחנו נתקלים בבעיה. בעוד שהתורה נכנסת לפרטי ההכנה והיצירה של כל כלי המשכן ובגדי הכהונה, היא אינה כותבת דבר על האורים והתומים. אין אף ציווי כיצד להכין אותם, מה גודלם, או כיצד הם נראים. היעדר מידע זה מפתיע במיוחד. כיצד ייתכן שפריט כה משמעותי נותר עלום לחלוטין?
על אף שהתורה אינה מתארת את מהותם וצורתם, מתפקידם של האורים והתומים עולה כי הם שימשו אמצעי לקבלת תשובות לשאלות גורליות, בעיקר בענייני הנהגת העם. הכהן הגדול היה שואל בהם כאשר נדרשה הכרעה בסוגיות כבדות משקל, כמו יציאה למלחמה. כך למשל ניתן לראות כי יהושע מצווה להיעזר באורים והתומים לצורך קבלת החלטות בהנהגת העם לאחר מות משה.
העובדה שהתורה אינה מפרטת את מהות האורים והתומים איפשרה מקום לפרשנויות שונות בהסבר האורים והתומים. רב האי גאון למשל פירש כי האורים והתומים הם אבני החושן עצמן. לשיטתו, שמות השבטים החקוקים על אבני החושן הם אלו שבאמצעותם נמסרות התשובות, סדר הארת האותיות. לפי גישה זו, האורים והתומים אינם דבר נוסף מעבר לחושן עצמו, אלא האבנים שכבר הוזכרו.
למולו ניצבים רש"י והרמב"ן שמסבירים כי האורים והתומים הם שמותיו של הקב"ה הכתובים על קלף ונמצאים בתוך החושן. הם אינם חלוקים על עצם הדרך בה ההתגלות מתרחשת, וגם הם מסכימים כי בסוף האותיות שעל אבני החושן מאירות. ניתן להביא חיזוק לשיטת רש"י והרמב"ן מתוך השוואה בין החושן לארון העדות – הכלי המקביל לו במשכן.
החושן הוא הבגד הראשון שמוזכר מבין בגדי הכהונה, כפי שהארון הוא הכלי הראשון שמוזכר מכלי המשכן. אך הדמיון ביניהם אינו מסתכם בכך – לשניהם יש תפקיד של כלי קיבול למשהו אחר. בתוך הארון נמצאים לוחות העדות, ואילו בתוך החושן מונחים האורים והתומים. המקרא אף משתמש בלשון דומה ביחס לשניהם: כשם שמשה מצווה להכניס את האורים והתומים אל תוך החושן, כך הוא מצווה להכניס את הלוחות אל תוך הארון.
גם בלוחות כמו באורים ובתומים אין פירוט על אופן עשייתם או המראה שלהם, אבל שם העניין ברור. לוחות העדות הם משהו שאנחנו מעירים ממקום אחר ולכן אין צורך להציג אותם. זאת בניגוד לאורים והתומים אשר לא מתוארים במקום אחר. לפי רש"י והרמב"ן מובן כי כמו שהלוחות יינתנו לעם ישראל שמותיו של הקב"ה כבר ניתנו לעם ישראל.
באופן יותר ספציפי ניתן לשים את האצבע על שם הוויה. בתחילת פרשת וארא ה' מתגלה למשה בשם הוויה, ואומר שזהו שם בו הוא לא נגלה לאבות. שם זה גם ניתן לכלל עם ישראל במעמד הר סיני, אז ה' פתח ואמר "אנכי ה' -להיך".
משמעותו של שם הוויה, כפי שעולה מפרשני המקרא, היא הימצאות ה' עם בני ישראל באופן תמידי. בניגוד להתגלות הא-לוהית לאבות, שהתרחשה באירועים נקודתיים, הרי שלעם ישראל ניתנה התגלות מתמשכת והשראת שכינה תמידית.
המשכן מבטא את עיקרון זה. בתוכו יש שתי דרכים להתגלות: ההתגלות דיבור ה' מעל הכפורת שבארון העדות – צורת התגלות ישירה, המשמשת לנבואה ולהעברת מצוות ה'. והאורים והתומים בהם ה' עונה לשאלות עם ישראל.
השכינה אינה רק נוכחות סמלית, אלא מציאות שמאפשרת דיאלוג, שבו בני ישראל יכולים לבקש הכוונה ולהיענות. החידוש באורים והתומים היא יכולתם של עם ישראל ליזום את הפנייה לקב"ה. בניגוד לנביאים אליהם ה' מתנבא כשהוא רוצה להעביר מסר לעם ישראל, האורים והתומים נותנים לעם ישראל את האפשרות לפנות לקב"ה ולבקש את הדרכתו.
