סוגיה ז: רשות משנה

רקע

כדי להשלים את היחס בין תפקידו של האדם לתהליך שעובר השור בהעדאה, נעסוק בסוגיה זאת בשור שעבר בין בעלים שונים.

מקורות

א. גמרא מ. "ת"ר שאלו… ושואל פטור מכלום"

     גמרא מ: "הועד בבית שואל… שם בעליו עליו"

ב. רש"י ד"ה לאו כל כמינך, רישא נמי

     רשב"א ד"ה משום דאמר ליה

ג. רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ד הלכות ח-ט פרק ו הלכה ו

    כסף משנה על הלכה ח

    ערוך השולחן סימן שפט סעיפים יח-יט

הסבר הסוגיה

ת"ר: שאלו בחזקת תם ונמצא מועד – בעלים משלמין חצי נזק, ושואל משלם חצי נזק; הועד בבית שואל והחזירו לבעלים – בעלים משלמין חצי נזק, ושואל פטור מכלום

 [גמרא מ.]

הגמרא מביאה ברייתא ובה שני דינים שלכאורה סותרים אחד את השני. על פי הדין הראשון שור מועד שהופקד ביד אחר נשאר מועד, ואם ינגח יוטל על הבעלים והשומר לשלם נזק שלם, בעוד הדין השני הוא ששור שהופקד והועד בבית השומר לכשיחזור לבעליו יחזור לתמותו. אם אומרים ששומר משלם נזק שלם במידה והשור הגיע אליו מועד, משמע שהמעבר מרשותו של הבעלים לרשותו של המוכר לא ביטל את ההעדה. ואם אומרים ששור שהועד בבית שומר חוזר להיות תם בחזרתו לבעליו משמע שמעבר בין רשויות כן מבטל העדה.

השאלה האם רשות משנה או רשות אינה משנה טומנת בחובה את השאלה האם המועדות תלויה בשור או באדם. אם רשות אינה משנה, יוצא שמועדותו של השור איננה תלויה באדם השומר עליו. ברם, אם שינוי הרשות מבטל את מועדותו של השור, יוצא שהמועדות תלויה באדם ולא בשור^[1].

האמוראים מעלים שלוש אפשרויות ליישב את הסתירה. רבי יוחנן אומר שאין כאן סתירה אלא מחלוקת בין שני הדינים בברייתא והם נשנו כחלק מברייתות שונות על ידי תנאים שונים.

רבה מסביר שאין ביכולתו של השומר לגרום לשור להיות מועד, ועל כן על אף שרשות אינה משנה כשהשור חוזר לבעלים הוא משלם חצי נזק, כיוון שאף פעם לא הועד. אלא שיש לשאול על שיטתו של רבה למה השור לא יכול להפוך למועד בבית השומר, הרי אם ינגח שם שלוש פעמים תהיה עליו חזקת נגחנות?

ראינו בתוספות שהמועדות כרוכה בידיעת הבעלים, אפשר לומר שדווקא הבעלים של השור הוא זה שניתן להעיד את השור בפניו, ולא ניתן להעידו בפני אף אדם אחר[2]. נראה שהרשב"א הולך בכיוון דומה, בתירוצו לשאלה למה למרות שששומר לא יכול להעיד את השור אפוטרופוס כן. הוא מסביר שהאפוטרופוס יותר בעלים. יוצא שהבעיה של השומר היא שהוא לא מספיק בעלים ולא יכול קבל עדות בשביל השור.

אלא שאין הכרח להסביר כך את דברי רבה. רש"י הולך בכיוון אחר ומפרש שהבעלים יכול לטעון כלפי השומר שהוא זה שפשע ולא נזהר בשמירת השור. ניתן לבאר את הסברה הזאת בשני אופנים. האופן הראשון הוא שהבעלים לא אמור להיענש על פשיעתו של השומר. אומר לשומר שהשור לא היה שלו והוא לא נזהר בשמירתו. כלומר, העדת השור היא קנס, ואין שום סיבה שפשיעתו של השומר בשמירה תחייב את הבעלים בקנס[3].

האופן השני מבוסס על כך שמסירה לשומר היא שמירה[4]. מהנחה זאת עולה שבלא תלות במעשה השומר הבעלים לא אמור להיענש כיוון שהוא עשה את המוטל עליו[5].

רב פפא חולק על רבה ואומר שרשות משנה, והסיבה בגינה השור נשאר מועד היא כי שם בעליו עליו. רש"י מסביר שבהליכה לבית השומר השור איננו משנה את רשותו. כך גם מסביר הלחם משנה את הרמב"ם שפוסק כרב פפא. ובנוסף כך גם עולה מהרמב"ם בפרק ו' שמשווה את הדין של השאלה לדין של אפוטרופוס ואומר שהדין נובע מכך שהם נשארו ברשות הבעלים.

הרמב"ם, שכאמור פוסק כרב פפא, פוסק שהשור נהיה מועד בבית השואל במידה והוא נוגח שם שלוש פעמים, ובחזרתו לבעלים הוא חוזר לתמותו. אלא שאם השור אכן נשאר ברשות בעלים, למה העדתו בבית השומר מתבטלת כשהשור שב לבעליו? קשה לומר שזה קנס כמו רש"י כיוון שהרמב"ם לא כתב זאת, אלא נימוקו הוא שהרי החזירו, כלומר כן השתנתה הרשות.

על כן נראה להסביר את הרמב"ם על פי דברי ערוך השולחן. ערוך השולחן כותב שהסיבה לכך שרשות משנה היא כיוון שיכול להיות שהאדם המקבל את השור ישמור עליו יותר טוב. אך לפי הסיבה הזאת קשה, שהרי יכול להיות גם שהשומר ישמור יותר טוב מהבעלים, ומדוע כשהשור נמסר לשומר הוא לא חוזר מהעדאתו? אלא שכאן נכנס הנימוק של שם בעליו עליו. בעל הבית מכתיב לשומר כיצד הוא רוצה שהשומר ישמור על השור ועל כן אי אפשר לומר שאנחנו מעלים על הדעת שהשומר ישמור יותר טוב. לעומת זאת אם השומר לא עומד בנורמת השמירה של הבעלים והשור נהיה מועד בבית השומר ודאי שיש אפשרות שהבעלים ישמרו על השור יותר טוב.

נפקא מינה בין השיטות השונות תהיה בשאלה האם נגיחות בבית השומר מצטרפות לנגיחות שיקרו אחר כך אצל הבעלים ולהפוך את השור למועד. לפי מה שהסברנו בתוספות, הסיבה בה שומר לא יכול להפוך את השור למועד היא כיוון שצריך העדה בפני הבעלים והוא אינו בעלים, אבל אין סיבה שתחילת חזקת נגחנותו של השור בבית השומר לא תצטרף לזאת אצל הבעלים.

אם מבינים שהשור חוזר להיות מועד בבית השומר עקב כך שעל פשיעתו של השומר הבעלים לא אמור להיענש, אזי אין סברה לומר שנקנוס אותו קצת על הנגיחות שאירעו בבית השומר ונקרב את השור למועדותו. כך גם לפי הרמב"ם שעולה ממנו שהטעם לכך שההעדה לא עוברת מהשומר לבעלים היא כיוון שיכול להיות שהבעלים שומר יותר טוב מהשומר, אם כך אין לחלק בין המועדות לנגיחות עצמן.

סיכום

הברייתא אומרת מצד אחד שהשור נשאר מועד בבית השומר, ומצד שני שאם השור הועד בבית השומר כשהוא שב לבעליו הוא חוזר לתמותו. הגמרא אומרת שהדינים סותרים כיוון שלפי הדין הראשון שם מועד נשאר על השור בכל מקום אליו הוא הולך, בעוד לפי הדין השני שם מועד תקף רק השור נשאר אצל בעליו, אבל כשמשתנה רשותו השור שב לתמותו.

האמוראים מציעים שלושה תירוצים. רבי יוחנן מתרץ שהסתירה היא מחלוקת תנאים. רבה שאומר שאין לשומר רשות להפוך את השור למועד, ולכן למרות שרשות אינה משנה, מועדות שמתקבלת אצל השומר לא נשארת כשהשור עובר לבעלים. רש"י מסביר שרבה אומר שלשומר אין את היכולת לקבל קנס בשביל הבעלים, בעוד לפי הרשב"א הכוונה היא שהשומר הוא לא מספיק בעלים כדי שיהיה ניתן להעיד את השור בפניו. רב פפא אומר ששם בעליו עליו. את תירוצו של רב פפא הסברנו או שהשור לא עובר בין הרשויות השונות כשהוא אינו משנה בעלים, או שמעבר מבית בעלים לבית שומר איננו מעבר, כיוון שהשומר מקבל את הוראות השמירה מהבעלים.

[1] חקירה זאת לא קשורה לספק האם דין שלושה ימים הוא לייעודי תורא או לייעודי גברא.

[2] ועיין בקובץ ביאורים (אות כב) שמביא את הסברה הזאת, אולם לא תולה אותה בראשונים הנ"ל.

[3] גם הרשב"א מביא את התירוץ הזה.

[4] ועיין לקמן סוגיה נ: מסירה לשומר שם נבחן את ההנחה הזאת.

[5] מלשון רש"י לא נשמע כך כיוון שהוא מתייחס לפשיעתו של השומר. אולם ניתן לומר שרש"י מתנסח כך כי הגמרא מנסחת את הטענה כטענה כלפי השומר. מי שאומר סברה זאת בפירוש הוא הדרכי דוד (מ: ד"ה וסיפא ה"ט).