תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת

רקע

במהלך דיוני הגמרא עולות הרבה הצעות על ידי חכמי התלמוד, ולא תמיד כל אחת מההצעות הללו מקבלת את הבמה הראויה לה עקב זה שלהלכה היא נדחת. הצעות אלו מהוות גם הן חלק מתורת חיים, ולעיתים שופכות אור של ממש על הסוגיה ולכן ראוי לעיין בהן, ולא לדחות אותן בנקל. על כן, ננסה לראות כיצד ניתן להעמיד טענה שנדחתה, ואיך יש ללמוד את המחלוקת בין מציע הטענה לבין מי שדחה אותה.

בסוגיה זאת נעסוק בדין תקיעת שופר בזמן שבית המקדש היה קיים, ובהבדל בין תקיעת שופר שבבית המקדש לזאת שבשאר המדינה, מתוך תקווה ושאיפה שמהרה יבוא גואל צדק ויבנה בית המקדש, כך שנוכל לחזור ולקיים הלכות אלו. ועד אז ננסה לדלות מהן הבנות עקרוניות לתקיעת השופר בפרט ראש השנה בכלל וכן למקומו של בית המקדש.

מקורות

גמרא ראש השנה כט: מהמשנה עד "טעמא דמגילה"

הסבר הסוגיה

יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעין, אבל לא במדינה

[ראש השנה כט:]

המשנה מתארת את הדין שהיה נהוג בראש השנה שיצא בשבת בזמן שבית המקדש היה קיים, אז היו תוקעים בשופר רק במקדש אבל בשאר המדינה לא היו תוקעים בשופר. הגמרא שואלת על מקורו של דין זה ומביאה את דבריו של רבי לוי בר לחמא בשם רבי חמא בר חנינא.

כדי לענות על שאלת המקור מציג רבי לוי בר לחמא סתירה שיש בין שני פסוקים. פסוק אחד מתאר את ראש השנה כיום תרועה, והפסוק השני מתאר את ראש השנה כיום בו לא תוקעים, אלא רק זוכרים את התרועה. התירוץ שרבי לוי בר לחמא מציע לסתירה הוא שכאשר ראש השנה חל במהלך השבוע תוקעים בשופר, ואם ראש השנה חל בשבת אין מצווה לתקוע בפועל, וראש השנה הוא רק יום זיכרון תרועה.

רבא דוחה את דברי רבי לוי בר לחמא משתי סיבות. הסיבה האחת היא שאם אכן ראש השנה שחל להיות בשבת הוא לא יום שתוקעים בו אלא רק יום זיכרון תרועה מדוע בכל זאת תוקעים בבית המקדש. הסיבה השנייה היא שלפחות במישור התורה תקיעת שופר איננה אסורה בשבת, ומה הסברה לחילוק בין יום רגיל לשבת, אם העניין הוא לא איסור שבת?

במבט ראשוני דחייתו של רבא נראית חזקה מאוד, דבר המעורר תמיהה על תשובתו הראשונית של רבי לוי בר לחמא. כיצד רבי לוי בר לחמא היה יכול לענות את תשובתו אם יש כנגדה שאלות כל כך גדולות.

עיון נוסף דבריו של רבי לוי בר לחמא מראה כי הדברים עוד יותר בעייתיים. השאלה אליה נדרש רבי לוי בר לחמא היא מה המקור לדין המשנה, דהיינו, מה הסיבה בגינה תוקעים בראש השנה שחל בשבת בבית המקדש ולא בשאר המדינה, ולפי דחייתו של רבא הוא אפילו לא עונה על השאלה הזאת, וכל הסברו הוא למה לא תוקעים בשבת בשופר, ולא לחילוק שיש בין המקדש לשאר המדינה.

עקב כך אנחנו צריכים לחזור לדבריו של לוי בר לחמא ולראות כיצד ניתן להבינם באופן אחר כך שלכל הפחות יענו על השאלה עליה הם באו לענות. לאחר שנבין את דברי רבי לוי בר לחמא באופן אחר, נרצה להסביר איך השאלות ששאל רבא עדיין קשות עליו, ובכך לנסות להבין את חידושו של רבא.

על מנת לענות על שאלת הגמרא דברי רבי לוי בר לחמא צריכים להסביר מדוע כשראש השנה חל בשבת תוקעים בשבת במקדש ולא בשאר המדינה. כאמור לעיל, רבי לוי בר לחמא עונה על השאלה באמצעות תירוץ הסתירה בין הפסוקים המתארים את ראש השנה מצד אחד כיום תרועה, ומצד שני כיום זיכרון תרועה. על כן צריך לומר שכשרבי לוי בר לחמא אומר שראש השנה הוא יום זיכרון תרועה, הכוונה היא שביום זה תוקעים רק בבית המקדש.

הסבר לרעיון זה ניתן למצוא בתוספות. התוספות משווה בין תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת לבין נטילת לולב ביום טוב של סוכות שחל בשבת, על פי מסקנתו של רבא שהחשש בשניהם נובע מצד טלטול בשבת. מצד אחד בזמן שבית המקדש היה קיים היו נוטלים לולב בכל המדינה, בעוד תקיעת שופר היו עושים רק במקדש. מצד שני לאחר חורבן הבית, היו תוקעים בשופר בשבת בכל מקום בו יש בית דין, בעוד נטילת לולב לא חודשה, ואם יום טוב של סוכות חל בשבת אף אחד לא נוטל לולב.

יוצא שלא ברור מה יותר חשוב תקיעת שופר או נטילת לולב. כדי ליישב את הדינים יחדיו, התוספות מסביר שמצד אחד החשש בתקיעת שופר הוא יותר גדול, כיוון שלא כל אחד יכול לתקוע בשופר ויש חשש שמא יטלטלו את השופר לבעל תוקע, זאת בניגוד לנטילת לולב שכל אחד יכול ליטול לולב. אולם מצד שני בתקיעת שופר יחידנית יש מעלה גדולה כיוון שהיא מעלה את זכרונותיהם של ישראל בפני אביהם שבשמים.

אם נחזור לדבריו של רבי לוי בר לחמא נגלה כי הוא משמיע לנו שלתקיעת שופר יש שתי משמעויות. המשמעות האחת היא תקיעה של זעקה ושל תפילה, המבקשת מהקב"ה שיזכור לנו חסדי אבות ובעיקר את עקדת יצחק. המשמעות השנייה היא תקיעה של תרועה בה כל אחד מישראל מקבל על עצמו את מרותו של מלך מלכי המלכים.

רבי לוי בר לחמא אומר שבשנה רגילה מבטאים את העיקרון של המלכתו של הקב"ה על עם ישראל. בשנה בה ראש השנה חל להיות בשבת תקיעת השופר בראש השנה בעלת משמעות שונה, ונועדה כדי "להזכיר" לקב"ה חסדי אבות, ולכן מספיק לתקוע רק במקום אחד, במקדש.

לאחר שהעמדנו את דברי רבי לוי בר לחמא יש לעיין שוב בשאלותיו של רבא. ניתן לענות עליהן ולומר שתקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת לא מתקיימת במדינה כי זה עניינו של ראש השנה בשנה זאת ולא מצד איסורי שבת, כך שאין שום מניעה מלתקוע במקדש בשבת, ודברי רבי לוי בר לחמא לא סותרים את ההנחה שמהתורה אין איסור תקיעת שופר בשבת.

מהתשובה שענינו לשאלותיו של רבא, מובן שההנחה עליהן הן מבוססות היא שההבדל בין ראש השנה שחל בשבת לזה שחל ביום טוב הוא רק איסור מלאכה, כך שתחת הטענה שיש להם משמעויות שונות ניתן לדחות את הקושיה. אמנם, הנחה זאת של רבא מאוד חזקה, שכן אם שתי המשמעויות קיימות מדוע לא מקיימים את שתיהן יחדיו כל שנה, ובחלק מהשנים מגלים צד אחד ובשנים האחרות מגלים צד אחר? לכן רבא מאלץ את ההבדל להיות תלוי באיסורי שבת.

עקב שאלותיו הוא, רבא צריך להסביר את המקור לדין המשנה כנובע מאיסורי שבת, אבל לא מדיני התורה, ולכן הוא פונה לאיסור טלטול. בשבת לא תוקעים בשופר מחשש שמא יטלטל את השופר, ובמקדש, שם חשש זה לא קיים[1] ניתן לתקוע גם בשבת.

אין הכרח לומר שרבא חולק על המשמעויות השונות שראינו בדברי רבי לוי בר לחמא, אלא שרבא חייב לדחות את הקישור בין המשמעויות השונות של ראש השנה לבין החלוקה בין ראש השנה שחל בשבת לבין זה שחל ביום חול, ובשתיהן שתי המשמעויות קיימות. כך שמתודה זאת סיפקה לנו מחלוקת קיימת בין האמוראים, ולא אמורא דחוי ומסקנה.

סיכום

דין המשנה הוא שבשבת תוקעים בשופר רק בבית המקדש. רבי לוי בר לחמא עונה שהדבר נובע מכך שראש השנה שחל בשבת איננו יום תרועה, ורק יום זיכרון תרועה. רבא דוחה את דברי רבי לוי בר לחמא תחת הטענה שלפיהם לא ברור למה כן תוקעים במקדש בשבת, בנוסף לקביעתו העקרונית שלא אמורה להיות בעיה לתקוע בשופר בשבת לפי דיני התורה. על כן הוא מסביר את הסיבה בגינה לא תוקעים בשבת מחוץ לבית המקדש על ידי גזירת טלטול שאיננה חלה במקדש.

כדי להעמיד את דבריו של רבי לוי בר לחמא טענו שהוא מעלה הבדל עקרוני בין ראש השנה שחל בחול לבין זה שחל בשבת. את ההסבר להבדל העקרוני הבאנו מדברי התוספות לפיהם לשופר יש גם משמעות של העלאת זיכרון זכות אבות, כך שמעבר לשופר כמשמש להמלכתו של הקב"ה, לשופר יש משמעות נוספת.

על מנת להסביר את שאלותיו של רבא למרות ההבנה החדשה בדברי רבי לוי בר לחמא אמרנו שהוא חולק על רבי לוי בר לחמא בפיצול המשמעויות של ראש השנה כתלות בשאלה באיזה יום בשבוע חל ראש השנה, וההבדל היחיד שיכול להיות תלוי בשאלה זאת הוא שאלת מלאכות שבת.

השאלות המתודיות שחשוב לעסוק בהם: על איזה דין במשנה מוסב בירור הגמרא למקור, האם על האמירה שבראש השנה שחל בשבת לא תוקעים בשופר, או על ההבדל שיש בין המקדש לשאר המדינה בראש השנה שחל בשבת? כיצד רבי לוי בר לחמא יכול להתמודד עם דחיותיו של רבא? כיצד ניתן להסביר את שאלותיו של רבא כשאלות שאינן דוחות את דברי לוי אלא רק מביעות מחלוקת עליו?

[1] במקדש אין איסורי דרבנן. בנוסף במקדש יש מומחים כך שאין סיבה לטלטל את השופר מלכתחילה, בדיוק כמו מקום בו יש בית דין.