הסוגיה עוסקת בשאלה מהי הפעולה עליה חייבים משום שן. נבחן את השאלה הזאת משני כיוונים: מה נחשב דבר שנאכל, ומה נחשב שינוי בפעולת האכילה. תוך כדי הדיון נשלים עוד שתי נקודות בענייני נזק משונה בצרורות.
קטגוריה: עיון
במהלך פשיטת ספקו השני של רבא לגבי העדאה לצרורות, הגמרא מביאה ברייתא לגבי תרנגול שהכניס את הראש שלו לאוויר כלי זכוכית. נשתמש במקרה הזה ובפסיקות הראשונים לגביו כדי לסכם את הדין של צרורות.
לאחר שהגדרנו את המקרים הנכללים תחת הדין של צרורות נעבור לעסוק בגדר התשלומים המיוחד שלהם. הגמרא מעלה שלושה ספקות בגדרי התשולם על צרורות: א. האם משלם מגופו או מעליה? ב. האם יש העדאה לצרורות? ג. האם יש שינוי לצרורות? העיסוק שלנו יהיה יותר סביב הספקות עצמם ופחות סביב השקלא והטריא של הגמרא בעקבות הספקות הללו.
בדין של צרורות יש שני נושאים אליהם צריך להזדקק: הגדר המציאותי של צרורות, ודיני התשלום על נזק צרורות. רבא מסתפק האם דריסת בהמה שגורמת לכלי להישבר במקום אחר נכלל במקרים של צרורות או לא. הראשונים דנים בספק זה בעיקר דרך שני מקרים, ובירור המקרים ופסיקת ההלכה בהם תעזור לנו לגדיר את המקרים שנכללים תחת הדין צרורות.
הגמרא מביאה מחלוקת בין סומכוס לחכמים בעניין צרורות. בסוגיה זאת נברר את המקרים בהם נחלקו התנאים ומה הסברה לכל צד כדי לעמוד על יסודות הדין של צרורות.
סוגיה זו משלימה את סוגיות הגדרת קרן ובודקת מה היחס בין האבות השונים, והאם הגדרותיהם תלויות בקשר ניגודי.
חרש שוטה וקטן הן דמויות חסרות דעת ועל כן לא חייבות בדיני נזקים. המשנה פוטרת אותם, אבל המשנה לא מסיימת כאן ואומרת שמעמידים להם אפוטרופוס. צריך לחקור מהו תפקידו של האפוטרופוס במקרה זה.
רקע בסוגיה זאת נדון סביב נזקיו של שור הפקר, ובכך נמשיך להעמיק ביחס שיש בין השור המזיק לבעליו. מקורות א. המשנה בדף ט: דף
סוגיה זאת מעט גולשת מדיני נזקי ממון, ופותחת צוהר להתייחסות ההלכתית לגויים. העיסוק שלנו יתמקד בעיקר בהבנת היחס בין גוי לבין הקדש בדיני נזקי ממון.
סוגיה זאת היא הפותחת את החטיבה האחרונה של הפרק שעוסקת ביישויות משפטיות מיוחדות. העיסוק בישויות אלו יעזור לנו לאפיין את נזקי קרן ואת הפטור בו ביחס לנזקים האחרים.