במהלך הדיון לגבי כופר כשהשור הורג בלא כוונה מעלה הגמרא את חיוב הדמים. בסוגיה זאת נאפיין את תשלומי הדמים ונגדיר את היקפם.
קטגוריה: עיון
האמוראים דנים בשאלת תשלומי כופר בשור שהרג בלא כוונה. בסוגיה זאת נחקור את היחס שיש בין סקילת השור לתשלומי כופר, וכן את היחס בין תשלומי כופר לתשלומי קנס בעניין זה.
רבי עקיבא דורש שכופר אישה הולך ליורשיה ולא לבעלה. דרשה זאת נותנת לנו פתח כדי להבין למי משלמים את תשלומי הכופר.
לאחר שהתורה אומרת ששור שהרג נסקל היא אומרת ובעל השור נקי. ישנה מחלוקת בין התנאים בשאלה מה לומדים מהפסוק "ובעל השור נקי". בסוגיה זאת נתמקד בשאלה מדוע שור תם פטור מכופר ומקנס, ומדוע צריך פסוק כדי ללמוד זאת.
לאחר שהגדרנו את תשלומי הכופר עצמם ובאיזה מקרים משלמים אותם, נעבור לדון בהלכה עצמה ששור מועד שהרג משלם את כופר. הדיון בו פותחת הגמרא על המשנה הראשונה העוסקת בכופר הוא השאלה באיזה מקרים הוא חל. עיקר העיסוק בסוגיה הזאת יהיה בהשוואה בין דיני מועד לתשלומי כופר לבין מועד לנזקי ממון.
התורה כותבת את פרשיית כופר רק לגבי שור שהרג. בסוגיה זאת נבחן מה הדין במקרה בו מזיקים אחרים הרגו, ומתוך כך נוכל להבין מדוע דין כופר חל רק בשור, ועל איזה נזקים אותם השור עושה יהיה חייב בכופר.
הדין של שור שהרג אדם מחולק לשני חיובים שונים. חיובו של הבעלים לשלם כופר, וחיובו של השור להיסקל. אנחנו מתחילים לעסוק בחיוב הבעלים לתשלום כופר על כך ששורו הרג באיפיון התשלום.
לאחר שאיפיינו את הפטור ברשות המזיק, נידרש בסוגיה זאת לעוד שתי נקודות. נקודה אחת היא תשלומי הנאה בנזק הנעשה ברשות המזיק, והיא תשלים את העיסוק של הסוגיה הקודמת. הנקודה השנייה היא כיצד נתינת הרשות מבטלת את הפטור הנ"ל.
בסוגיה זאת נפתח את העיסוק שלנו בפטור הגורף שיש ברשות המזיק. הברייתא מביאה מחלוקת תנאים לגבי הפועלים שנכנסים לתבוע שערם מבעל הבית. איפיון דין זה יעזור לנו לזקק את הפטור בשאר המקרים.
לאחר שעסקנו בכללי הפטור של שן ורגל ברשות הרבים, בסוגיה זאת נדון בפטור המקביל של קרן "כל המשנה ובא אחר ושינה בו".