הדין האחרון אליו נתייחס במסגרת היחידה הראשונה של הפרק הוא דין מסירה לחרש שוטה וקטן. החרש שוטה וקטן אינם ברי חיוב מצד עצמם ולכן הדיון מוסב על היכולת שלהם לשמור ביחס לחיוב השמירה של הבעלים.
קטגוריה: הלכות נזקי ממון
דין תחילתו בפשיעה וסופו באונס נותן פתח לראות למה גורמת פשיעתו של האדם. בדיני שומרים הפשיעה היא כלפי אדם שהיה איתו הסכם וצריך לחקור האם הפשיעה היא הפרה של ההסכם המבטלת אותו או שהיא גורמת לכך שהפיקדון יהיה במצב סיכון גבוה יותר. בסוגיה זאת ננסה לנתח את תוצאות הפשיעה של האדם כלפי מי שאין לו הסכם איתו.
עד כה עסקנו בחיוב השמירה של הבהמה לכתחילה. בסוגיה שלנו נדון בחיוב השמירה לאחר שהבעלים כבר נאנס והבהמה שלו נכנסה לחצר אחרת. דיון זה יחולק לשני חלקים: כמה זמן הבעלים מוגדר אנוס ומתי חוזרת אליו חובת השמירה, ורמת השמירה בה הוא מחויב לאחר מקרה האונס.
לאחר שהגדרנו את רמות השמירה המחייבות לפי התנאים השונים, נבחן את נורמות השמירה אותן המשנה דורשת מהבעלים ועל פיהן נאפיין את חיוב השמירה המוטל על הבעלים ביחס לשומר. בנוסף נשווה בין דיני שמירה בקרן לאלו בשן ורגל.
סוגייתנו עוסקת בהגדרת רמת השמירה הפוטרת את בעלים מחיוב תשלומים על נזקי קרן. בסוגיה זאת יעלו עקרונות רבים בהבדלים בין תם ומועד, ברמות השמירה השונות ובמחייב בנזקי הממון.
לאחר עיסוקנו בדין הראשון לגבי שור שהרג והוא הכופר, אנחנו עוברים לעסוק בדין השני והוא סקילת השור, ובכך לסכם את הפרק העוסק בשור שהרג. בסוגיה זאת נעסוק במחלוקת הראשונים בשאלה מדוע השור נסקל.
במהלך הדיון לגבי כופר כשהשור הורג בלא כוונה מעלה הגמרא את חיוב הדמים. בסוגיה זאת נאפיין את תשלומי הדמים ונגדיר את היקפם.
האמוראים דנים בשאלת תשלומי כופר בשור שהרג בלא כוונה. בסוגיה זאת נחקור את היחס שיש בין סקילת השור לתשלומי כופר, וכן את היחס בין תשלומי כופר לתשלומי קנס בעניין זה.
רבי עקיבא דורש שכופר אישה הולך ליורשיה ולא לבעלה. דרשה זאת נותנת לנו פתח כדי להבין למי משלמים את תשלומי הכופר.
לאחר שהתורה אומרת ששור שהרג נסקל היא אומרת ובעל השור נקי. ישנה מחלוקת בין התנאים בשאלה מה לומדים מהפסוק "ובעל השור נקי". בסוגיה זאת נתמקד בשאלה מדוע שור תם פטור מכופר ומקנס, ומדוע צריך פסוק כדי ללמוד זאת.