קטגוריה: הלכות נזקי ממון

חכמים ורבי נתן נחלקו בדין שור שדחף שור לבור. מחלוקתם יסודית ביותר על מנת להבין את חלוקת הנזק במקרה בו יש לו שני שותפים.

עד כה עסקנו בבירור גדרו של האדם המזיק בעצמו ובממונו, בסוגיה זאת נידרש לנזק גם המזיק וגם הניזק שותפים באירוע.

לאחר שביררנו את עצם חיובו של האדם על נזקים שהוא עושה בגופו ברשות הרבים נעבור לדון בנזקים שהוא עושה על ידי ממונו. עיקר הסוגיה תעסוק בהבנת הגמרא ובסיווג גדרי נתקל.

רשות הרבים משותפת לכולם ונמצאים בה אנשים ורכושם באשר הוא. כדי להבין את הנזקים שאנשים גורמים ברשות הרבים בעצמם ועל ידי רכושם נקדים ונסביר את חיובו של אדם המזיק. המאפיין אותו נחקור הוא חיובו של האדם באונס.

ה

המשנה הפותחת של המסכת מאפיינת בור כדבר שאין דרכו לילך ולהזיק. צריך לחקור האם דבר זה מוכרח בבור, או שמא אפילו דבר שאין דרכו לילך ולהזיק חייב מדין בור.

הגמרא מנסה למצוא נזק הנלמד משני אבות. ארבעת המצבים אותם הגמרא מציעה נלמדים מבור ומאב נוסף. הלימוד מבור יאפשר לנו לאפיין את הבור.

בסוגיה זאת נבחן את רמת השמירה הראויה לבור. הנחת היסוד היא שהאדם נפטר כאשר הוא מכסה את הבור כראוי, כמו שאומרת המשנה. צריך לחקור את רמת השמירה הנדרשת כדי להיפטר וכן את טעם הפטור.