בפרשת במדבר, בין סידור המחנה, למניין הלווים ותפקידיהם, התורה מונה את תולדות אהרון ומשה:
ואלה תולדת אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני:
כותרת זאת מעידה על כך שהתורה עומדת למנות את תולדותיהם של משה ואהרן. אך למרבה התמיהה, ברשימה שמגיעה לאחר מכן מופיעים רק בניו של אהרן. הפער הזה מעורר קושי לשוני ותוכני גם יחד: אם מדובר ברשימת תולדותיהם של משה ואהרן, מדוע היא כוללת רק את אהרן וצאצאיו? ואם אין בכוונת התורה לעסוק בבני משה, מדוע הוזכר שמו כלל?
אך לא זה בלבד. הקושי מתחדד לנוכח תיארוך הפסוק: "ביום דבר ה' את משה בהר סיני". תיארוך זה מחזיר אותנו לאחור, לשנה הראשונה, בעוד שרוב פרשת במדבר עוסקת בהיערכות לשנה השנייה. מדוע בוחרת התורה, דווקא כאן, להפסיק את הרצף הכרונולוגי, ולחזור לרגע מוקדם בהר סיני, כדי למנות את תולדות אהרון?
רש"י מציע כי התורה אינה מדברת על תולדות ביולוגיות, אלא על תולדות רוחניות. אף שהתורה מונה רק את בניו של אהרן, הרי שאלה נחשבים גם כתולדות משה – מפני שהוא לימד אותם תורה. כל המלמד את בן חברו תורה, כאילו ילדו. גם התאריך מתאים לקריאה זו: ביום שבו דיבר ה' אל משה בהר סיני – ביום שבו קיבל את התורה ולימדה – החלה גם "הולדתם" הרוחנית של תלמידיו.
נשים לב, שהשינוי הכרונולוגי משפיע גם על תוכן הרשימה. רשימת בניו של אהרון כוללת גם את נדב ואביהו, שני בניו הגדולים של אהרון שמתו ביום חנוכת המשכן. אם רשימה זאת הייתה מבוססת על האנשים הנמצאים בתאריך האמור, אז נדב ואביהו כלל לא היו אמורים להימצא בה. העובדה כי התורה מחליטה להקדים את התאריך לפיו סופרים את התולדות גורמת לכך שצריך לכלול ברשימה גם את נדב ואביהו.
בנוסף, ישנו שינוי אפשרי נוסף ברשימה אם היו מחליטים לעשות אותה כמו את מפקד יתר העם בחודש השני של השנה השנייה – בניו של משה. התורה מספרת לנו בפרשת יתרו, כי יתרו מגיע אל משה יחד עם אשתו ועם שני בניו. על אף כי עניין זה אינו מוסכם בקרב הפרשנים, נראה כי בניו של משה הגיעו אליו לאחר מתן תורה. אשר על כן, בחירתה של התורה למנות את האנשים על פי מעמד הר סיני מובילה לכך שבניו של משה, שלא נמצאים אז יחד עם העם, אלא עם יתרו, לא יופיעו ברשימה.
המלבי"ם מציע כיוון אחר: שמו של משה נזכר לא מפני בניו, אלא מפני שהוא עצמו נכלל ברשימת הכהנים. אכן, משה שימש ככהן בשבעת ימי המילואים, ומשכנו במדבר היה יחד עם אהרן ובניו – בחזית המשכן, באזור "מחנה שכינה". לפיכך, ייתכן שמשה נזכר בכותרת כשותף לכהונה – גם אם לא כשושלת.
כאן עולה הבחנה יסודית: משה ואהרן שניהם משרתים בקודש, אך הדרך שהובילה אותם לשם שונה בתכלית. משה הגיע למעמדו בדרך של התעלות אישית: נבואה, השגה, תורה. אהרן הגיע לכהונה בציווי ה': " ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן ". אהרן נדרש להתקרב למדרגת משה.
גם המשך השושלת נקבע בהתאם: בני אהרן נבחרים אוטומטית – גם כאשר הם חוטאים, גם כשמותם טראגי. לעומת זאת, בניו של משה – אף שוודאי היו ראויים – לא נבחרו בירושה. כדי לזכות בתולדות של קדושה, היה עליהם להיבנות בכוח עצמם.
במילים אחרות: מול כהונה שהיא חסד של בחירה, עומדת הנהגה שהיא פרי של עמל. נדב ואביהוא, על אף חטאם, נזכרים ברשימת הכהנים. בני משה – לא חטאו, אך גם לא נבחרו. התורה מלמדת כאן עקרון כפול: יש דרך של זכות אבות ושל בחירה -לוהית, ויש דרך של עמל והתקדשות. כל אחת מהן מולידה "תולדות", אך רק אחת מהן נמשכת מדור לדור באופן אוטומטי.
