"ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם -להים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר -להים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה"
הפסוק הפותח של פרשת בשלח מדבר על תוכנית המסע שה' מתכנן לעם ישראל. לאחר שבפרשת בא פרעה משלח את עם ישראל ממצרים, ועם ישראל נוסע מרעמסס לסוכות, בפרשת בשלח התורה מתייחסת למסלול כולו.
הניסוח של התורה מעיד על כך שישנה דרך ברורה בין מצרים לארץ כנען, דרך ארץ פלשתים. אולם הקב"ה בוחר שלא להוליך את עם ישראל בדרך הזאת. התורה מנמקת את ההחלטה הזאת בשני נימוקים. נימוק אחד מתייחס לעובדה שהדרך הזאת היא הקצרה ביותר. הנימוק השני מבוסס על ההשערה שמעבר בדרך הזאת תוליד מלחמה שתגרום לעם ישראל להתחרט על כניסתם לארץ.
נימוקים אלו מעלים שתי שאלות מרכזיות. השאלה האחת היא למה העובדה שעלייה לארץ דרך הפלישתים היא הקצרה ביותר משמשת כנימוק לא לעלות בדרך זאת? לכאורה, היה אמור להיות בדיוק הפוך. לאחר שנבין מה משמעות הנימוק הזה, צריך לשאול מדוע התורה מביאה שני נימוקים ולא מספיק נימוק אחד?
הפרשנות הפשוטה ביותר לפסוק זה מובאת על ידי הרמב"ן[1]. לטענתו אין שני נימוקים אלא נימוק אחד. כשהתורה כותבת "כי קרוב הוא" היא לא מתכוונת לומר שה' בחר לא להוליך את עם ישראל דרך ארץ פלישתים כי היא קרובה. לפי הרמב"ן המילה "כי" משמעותה למרות. ה' בוחר שלא להוליך את עם ישראל דרך ארץ פלישתים למרות שזאת הדרך הקצרה ביותר, עקב חשש מהמלחמה בפלשתים.
אפשר ללכת בכיוון דומה ולהציע דרוש חסידי[2]. גם כאן, התורה לא אומרת שה' פסל את המסלול דרך ארץ פלישתים כי הוא קצר. כוונת הפסוק היא לומר שה' קרוב לעם ישראל, ולכן הוא יודע שאם יבחר במסלול הזה חשש המלחמה יגרום להם לשוב למצרים.
כיוון פרשני שני שעולה מרש"י[3] והרשב"ם מסביר שאין כאן שני נימוקים שונים, אלא נימוק בתוך נימוק. הבעיתיות בכך שהמסלול קצר נובעת מהחשש שעם ישראל יחזור למצרים. מה יגרום לעם ישראל לרצות לחזור למצרים? העובדה שתזדמן להם מלחמה.
במדרש שמות רבה[4] עולה כיוון שלישי. המדרש מציע שלושה הסברים שונים למה העובדה שדרך ארץ פלשיתים היא הקצרה ביותר אמורה לגרום לעם ישראל לא לרצות ללכת בה. אין התייחסות במדרש זה לשאלה מה היחס בין הנימוק הזה לנימוק השני.
האפשרות הראשונה היא שה' לא רוצה להוליך את עם ישראל בדרך הקצרה, כי עם ישראל צריך לעבור תהליך לפני שייכנס לארץ. לטענת המדרש, אם ה' היה מכניס את עם ישראל מיד לארץ הם לא היו מקיימים את התורה והמצוות. אי אפשר לקנות את כל התורה בבת אחת. על האדם מוטל לעבור תהליך רוחני ארוך המורכב משלבים רבים. לכן עם ישראל חייב לעבור מסע במדבר לפני שהוא מגיע לארץ כנען.
רבי יהושע בן לוי מציע אפשרות אחרת לפיה כניסה לארץ כנען בדרך ארוכה איפשרה כיבוש בדרך. לפני הכניסה לארץ, עם ישראל כובש שטחים ממזרח לירדן. שטחים אלו יהיו נחלתם של שניים וחצי מהשבטים. אשר על כן, ה' העדיף לסובב את העם ולהביא אותם אל הארץ דווקא ממזרח ולא מדרום.
רבי יוחנן מעלה אפשרות שלישית והיא שמטרת העיקוף היא לבלבל את עמי כנען. אם עם ישראל היה הולך לארץ כנען באופן ישיר, עמי הארץ היו מבינים שהולכת להגיע אליהם מלחמה. בתגובה לכך הם היו משחיתים את שדותיהם כדי שעם ישראל לא יקבלו אותם. המסלול הארוך בו עם ישראל בחר ללכת נועד כדי לגרום לעמי כנען לחשוב שהם לא צריכים לדאוג ממלחמה.
שלוש אפשרויות אלו מציגות למה ה' העדיף להוליך את עם ישראל בדרך ארוכה. אולם הן אינן מסבירות אתת היחס בין הנימוק הזה לנימוק השני שמופיע – החשש שעקב מלחמה עם ישראל ירצה לשוב למצרים.
הנצי"ב מוולוז'ין[5] מציע תשובה לשאלה זאת. הוא אומר שהטעם המרכזי למסלול בו בחר הקב"ה הוא היותו של המסלול ארוך. אך לעם ישראל אין את היכולת לראות את התמונה הגדולה ולהבין למה מסלול ארוך טוב יותר ממסלול קצר. על כן, ה' צריך לומר להם טעם אחר שמסביר להם למה בראייה קצרת טווח עדיף להם לא ללכת בדרך הישירה.
מי השילוח[6] מכליל את דברי הנצי"ב. הוא מתייחס לדברי רבי חנינא בן דוסא במשנה[7]: "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת". נראה באופן פשוט לומר שדברי רבי חנינא בן דוסא הם שאדם לא יכול לקנות את חכמת התורה בלי יראה מה'. אדם שמנסה ללמוד תורה, אך הוא לא מתכוון לממש את שלמד, לא יצליח להגיע לעומק התורה.
אולם מי השילוח מסביר את המשנה אחרת על פי הכתוב בפרשתנו. הוא אומר שמשה לא מצליח להבין את הגזירה ה-לוהית. הוא לא מבין למה ה' בוחר את המסלול אותו הוא בוחר לכניסה לארץ. הוא גם לא מבין למה לאחר יציאת מצרים פרעה עדיין רודף אחרי בני ישראל.
מה משה עושה בתגובה לחוסר ההבנה שלו? בפסוק הבא התורה אומרת שמשה לוקח את עצמותיו של יוסף איתו. התורה מסבירה את המעשה הזה ומזכירה שיוסף השביע את בני יעקב שכאשר יצאו ממצרים יביאו את עצמותיו לקבורה בארץ ישראל. תגובתו של משה לחוסר ההבנה של התוכנית ה-לוהית היא קיום השבועה של בני יעקב ליוסף.
מעשה זה מתואר בתורה באמצע הרצף על מסלול בני ישראל. התורה מסבירה מה תוכנית המסע של הקב"ה. היא עוברת לספר שמשה לוקח את עצמות יוסף, ורק אז עוברת לספר על המסע הראשון של עם ישראל.
מי השילוח מסביר שמשה נאחז במעשה מצווה, קיום השבועה ליוסף. בשלב זה המצווה יחידה שהצטוו עם ישראל היא קידוש החודש, אותה הוא לא יכול לקיים באותם הרגעים. על כן, משה עובר לקיים מצווה אחרת ולהעלות את עצמות יוסף.
אם כן, תגובתו של משה לכך שהוא לא מבין את התוכנית ה-לוהית היא קיום מצוות. כשמשה לא מבין את התוכנית של ה' הוא לא מנסה לטעון שהתוכנית של ה' איננה הגיונית. להפך, הוא תולה את האשמה בעצמו. על כן, במקום לזרוק את התורה והמצוות של ה', משה הולך ומקיים מצווה. הוא ממשיך לשקע את עצמו בעשיית טוב מתוך ביטחון בכך שה' יוביל אותו אל המקום הנכון.
על פי זה מפרש מי השילוח את דבריו של רבי חנינא בן דוסא. כדי שהאדם יוכל ללמוד באמת את התורה, עליו להיות קודם כל ירא ה'. כלומר, להאמין בכך שהתורה היא חכמה -לוהית, שהמצוות מהוות את הדרך הטובה לחיות את החיים. גם אם ברגע מסוים האדם לא מצליח להבין למה, זה לא אומר שהדבר לא נכון.
ההתעקשות של משה לא לפנות כנגד התוכנית ה-לוהית אלא לקבל אותה, היא זאת שאיפשרה לו בסופו של דבר להצליח לראות את התמונה הגדולה. להישאר ולראות את עם ישראל גדל רוחנית ומגיע למדרגה בה הוא יכול לנחול את הארץ. להישאר ולראות את העם כובשים גם את הצד המזרחי של הירדן. להישאר ולראות את הארץ הטובה שעם ישראל יקבל.
אדם עובר בחייו כל מיני רגעי משבר. רגעים בהם קשה לו לראות את התמונה הגדולה. ברגעים אלה חשוב שהוא יצמד למה שהוא יודע שאמיתי ונכון. המשך עיקש לעשות את הדבר הנכון גם כשהדבר איננו פשוט הוא זה שיאפשר בסופו של דבר את הגאולה.
תוך כדי הקושי האדם יכול להסביר לעצמו את המציאות בטעמים חלקיים. כפי שאצלנו ישנו נימוק נוסף, החשש מבריחת ישראל עקב מלחמה, כך ניתן לפעמים למצוא סיבות במציאות לקשיים. אולם חשוב לזכור שטעמים אלו הינם טעמים חלקיים. אל לנו לתת לטעמים אלו לשנות את ביטחוננו במה שאנחנו יודעים שהוא נכון.
[1] רמב"ן שמות פרק יג פסוק יז ד"ה והנכון בעיני
[2] אולי זאת כוונתו של הדעת זקנים (שמות פרק יג פסוק יז ד"ה כי קרוב) בפירושו הראשון שמסביר שכיוון שה' קורב לעם ישראל הוא לא מנהיג אותם בדרך העולם
[3] רש"י שמות פרק יג פסוק יז ד"ה כי קרוב הוא, וד"ה בראתם מלחמה
[4] שמות רבה פרשה כ אותיות יד-טז
[5] העמק דבר שמות פרק יג פסוק יז ד"ה כי קרוב הוא
[6] מי השילוח חלק א ד"ה ויהי בשלח פרעה
[7] מסכת אבות פרק ג משנה ט
