לימוד הלכה עיוני שונה מהלימוד הבקיאותי. אולם שוני זה אינו נעוץ בשאלה איזה מקורות נלמדים. ניתן ללמוד את ספרי האחרונים הפלפלנים בבקיאות, ואת מהלכי הגמרא בעיון. עיקר לימוד הבקיאות הוא רכישת ידע, ועל כן עוסק בשאלה מה כתוב כאן? מה הקשה המקשן ומה תירץ התרצן. לימוד העיון לעומת זאת דורש הבנה עמוקה יותר, להבין מה הניחה כל קושיה, ומה התחדש בכל תירוץ, למה התירוץ הזה יותר טוב מתירוץ אחר? שאלות אלו מאפשרות את שבירת המעטה של הסוגיה וחשיפת התפיסות הטמונות בה.
לימוד בעיון דורש מהלומד להוביל. עליו לגלות את העקרונות החבויים בטקסט, לנווט בים המקורות כדי למצוא את ההתייחסויות הקודמות לנקודות בהם הוא נוגע, ולנתח כל טענה. רק מי שהבין מה היה קשה לתוספות יוכל להבין להבין את תירוצו, ובהשוואה לתירוצים אחרים לנתח את תפיסתו העקרונית.
המטרה של הסוגיות הכתובות היא לקחת חלק מגודל המשימה מהלומד הלא מנוסה. המתודה בה אנו משתמשים לקוחה מסדרת הספרים 'תורת אמך' של מו"ר הרב אליהו ליפשיץ. ראשית, ברקע, יוצגו בפני הלומד הנושאים המרכזיים שידונו בהם באותה הסוגיה, כך שבבואו אל הגמרא והראשונים יהיה לו יותר קל לחשוף את העקרונות שהם טומנים. לעיתים, הרקע גם יהיה החוליה המקשרת בין הסוגיה הזאת לקודמות לה, ובכך יעזור למקם את הדברים ביחס לראיה כוללת של המושגים והסוגיות.
לאחר מכן נציין את המקורות המרכזיים בהם צריך לעסוק בלימוד הסוגיה. רשימה זאת תמיד תהיה חלקית, ותכלול בתוכה התייחסויות אחדות מתוך הדברים הרבים שנכתבו על כל סוגיה. מראה המקומות מאפשר ניווט מהיר בין ההתייחסויות השונות של חכמי ישראל לאורך הדורות לגבי הנושא הנידון. רשימה זאת היא בגדר המלצה בלבד. ניתן בקלות להוסיף עוד מקורות רבים לכל סוגיה, וכן להבין את הסוגיה בהשמטת חלקם.
הסבר הסוגיה הוא שטיחת כלל ההבנות והסברות העולות בסוגיה בשפה בהירה ונהירה. עיקר הלימוד הוא מפגשו של הלומד עם המקורות השונים, ושלב זה בא רק לסדר את הדברים ולארגנם. בסיום כל סוגיה יופיע גם סיכום קצר שמטרתו לתמצת את שיטות הראשונים העולות בסוגיה, ובכך לאפשר לעיקרי הדברים לשקוע פעם נוספת בדרך להפנמתם