בפרשת בחוקותי מופיעים דיני תרומת רכושו של האדם לבית המקדש. במידה ותרומתו של האדם היא בהמה אשר ניתן להקריבה, בהמה זאת מתקדשת. אחד מהחוקים אותם התורה מציינת בפרשתנו הוא האיסור להמיר את בהמת ההקדש בבהמה אחרת. במידה והאדם עבר על חוק זה, ניסה להעביר את הקדושה לבהמה אחרת, התורה קובעת כי שתי הבהמות – גם הבהמה המוקדשת המקורית וגם הבהמה החדשה – תהיינה קדושות.
כחלק מאיסור ההחלפה, התורה מדגישה שאפילו אם האדם רוצה להחליף את בהמת ההקדש בבהמה טובה ממנה, הדבר אסור. דין זה נראה מעט תמוה במבט ראשוני. מדוע אסור להחליף בהמה רעה בבהמה טובה יותר? מדובר לכאורה בהצעה שתיטיב עם בית המקדש, כך שלא מובן מדוע התורה אוסרת אותה?
רבנו בחיי[1] מציע הסבר לכך שהתורה אוסרת להחליף את בהמת ההקדש בבהמה אחרת, גם אם היא טובה יותר. הוא מסביר שהאיסור הכולל על ההחלפות נעשה מחשש לרמאות. אם התורה הייתה מאפשרת לאנשים להחליף בהמה בבהמה טובה ממנה, עלול להיווצר מצב שבו אנשים ינצלו את האפשרות הזו לרעה. על מנת למנוע את הרמאויות הללו התורה אסרה החלפות באופן גורף.
הבכור שור[2] מסביר את האיסור להחליף בהמת הקדש באופן דומה להסבר שראינו ברבנו בחיי. הוא מסב את הבעיה מרצון לרמאות, לחוסר ידיעה. האדם אינו יכול להבחין תמיד איזה בהמה טובה יותר מהאחרת. ייתכן שבהמה מסוימת נראית פחות טובה במראה חיצוני, אך למעשה היא בריאה וחזקה יותר מבת זוגתה שנראית טוב יותר. במציאות זאת יכול להיווצר מצב שעל אף רצונו של האדם לתרום בהמה טובה יותר הוא עובר על האיסור להחליף בהמה בבהמה פחות טובה ממנה, ולכן כל ההחלפות אסורות.
המכנה המשותף של שתי התשובות שהצגנו הוא שעל פי שתיהן ההחלפה בין בהמה רעה לטובה היא דבר רצוי. שניהם מסכימים שבאופן עקרוני, היה יכול להיות הגיוני לאפשר החלפת בהמה רעה בבהמה טובה יותר. עם זאת, כל אחד מהם מציג נסיבות חיצוניות שמובילות לאיסור הגורף על ההחלפות. רבנו בחיי חושש מניצול לרעה של אפשרות ההחלפה, ואילו הבכור שור מדגיש את חוסר היכולת של האדם להבחין תמיד בין בהמה טובה לבהמה פחות טובה.
הטענה לפיה באופן עקרוני ההחלפה מותרת אם מחליפים לבהמה בעלת ערך גבוה יותר מעט קשה. התורה כותבת בפירוש את האיסור להחליף את הבהמה המוקדשת בבהמה טובה ממנה, ואם הסיבה לאיסור זה היא חיצונית היינו מצפים שאיסור זה יגיע על ידי חכמים כסייג לתורה, ולא כדין הבסיסי. אם באמת החלפה לבהמה טובה יותר היא מעשה רצוי, מדוע התורה אוסרת אותו בפירוש, ולא משאירה לחכמים להתמודד עם רמאויות או טעויות.
עקב הקושי שהצגנו, נראה כי הכיוון בו צריך ללכת הוא לומר שלמרות שלכאורה הבהמה הטובה עדיפה על הרעה, עדיין אסור לעשות את התחלופה. התורה מלמדת אותנו שגם באופן עקרוני, המעשה הנכון הוא להביא את הבהמה שהוקדשה, על אף שהיא פחות טובה.
מי שהולך בכיוון כזה הוא התולדות יצחק[3]. התולדות יצחק מסביר את הציווי הזה באופן סמלי. העובדה כי ישנו איסור להחליף בהמה רעה בבהמה טובה ממנה, מסמלת את הבטחתו של הקב"ה כי גם כאשר עם ישראל יעשה מעשים רעים שיגרמו להם לגלות הוא לא יוחלף. כפי שאין להחליף בהמה קדושה, כך הקב"ה לא יחליף את עם ישראל באומה אחרת, גם אם היא טובה מהם.
למרות שהתולדות יצחק מסביר את האיסור כאיסור סמלי, ניתן להשתמש בדבריו כדי להציע פרשנות מהותית למושג הקדושה. עם ישראל לא מוחלף כאשר הוא חוטא לא כי הוא העם הכי טוב, אלא כי הוא העם הנבחר[4]. באותו אופן, כאשר אדם בוחר בהמה מבהמותיו ומחליט לתרום אותה, היא הבהמה הנבחרת. זהו עיקרון יסודי שמדגיש את החשיבות של הבחירה והייעוד במעשה ההקדשה.
כדי להעמיק, נשים לב כי שורש הביטוי "ולא געלתים" המציין את הבטחת ה' לישראל כי לא יינטשו בגלות מופיע כבר קודם לכן בפרשה. כאשר ה' אומר לעם ישראל את שכרם במידה ויעשו מצוות, לאחר בניין בית המקדש, הוא אומר "ולא תגעל נפשי אתכם". משמעותו של ביטוי זה הוא שה' לא ימאס בעם ישראל, ולא ינטוש אותם.
אמנם, קל להבין מדוע ה' צריך לומר לעם ישראל שלא יעזוב אותם למרות שהם חוטאים, אך מדוע יש צורך לומר זאת גם תוך כדי השכר[5]? אם עם ישראל נמצא ברמה בה ה' יכול להשרות את שכינתו ביניהם, מדוע ה' מדגיש כי לא יעזוב אותם?
אפשר להציע שגם השלמת תפקידם של עם ישראל יכולה להוות עילה לביטול קדושתם. אם מפרשים את המילה קדושה כייעוד[6], אז מילוי הייעוד והשלמת התפקיד מסיימת את הקדושה. אולם, ה' משמיע לעם ישראל שקדושתם לא מתבטלת גם לאחר שהם גורמים להשכנת השכינה בעולם. הסיבה לכך יכולה להיות שהייעוד שלהם לא נגמר שם. אפשרות חליפית היא לטעון כי המשך הקדושה הוא השכר על מילוי הייעוד.
לפי זה, כאשר אדם אומר שהוא יתרום את בהמתו למקדש, הבהמה נהיית מיועדת למטרה הזאת. ייעוד זה מיוחד לה, ואי אפשר להעביר אותו הלאה. במידה ומנסים להעביר את הייעוד הלאה, כל מה שקורה הוא שגם הבהמה השנייה נהיית מיועדת לאותה מטרה. מה שעולה מדברינו היא כי הקדושה איננה זכות, כי אם ייעוד. הבהמה הקדושה לא צריכה להיות הבהמה הטובה ביותר.
באותו אופן גם האדם הקדוש הוא לא בהכרח האדם הטוב ביותר, אלא אדם שמחליט למצוא את המטרה שלו ולקיים אותה.
[1] רבנו בחיי ויקרא פרק כז פסוק י ד"ה לא יחליפנו
[2] בכור שור ויקרא פרק כז פסק י ד"ה לא יחליפנו
[3] תולדות יצחק ויקרא פרק כז פסוק לג ד"ה לא יבקר
[4] להעמקה בנושא זה: סיבת הבחירה
[5] הפרשנות הרווחת בפרשנים היא שכוונת הפסוק לומר שמרגע שייבנה בית המקדש השלישי הוא כבר לא ייחרב. לא תהיה גלות נובפת.
