פרשת נח מעלה על נס שני חטאים של האנושות כולה. חטא דור המבול וחטא דור הפלגה. סיפורם של אנשי הפלגה הוא סיפור חלוקת האנושות לעמים. לפני התפצלות האנושות לעמים, כל בני האדם היו ביחד בעמק שנער. הפרוייקט הגדול של התקופה הייתה בניית עיר ובתוכה מגדל. הנימוק לפרוייקט הייתה האמירה "פן נפוץ". הקב"ה יורד לראות את מעשי בני האדם ומחליט להפיץ אותם על פני הגלובוס. אולם בעוד שחטאם של דור המבול מפורש בכתובים, התורה משאירה את חטא דור הפלגה עמום, ולא ברור מהכתובים מהו.
מעבר לשאלה ההיסטורית מה הוביל לחלוקת האנושות לעמים, המדרש הופך את הקערה וטוען כי סיפור דור הפלגה קשור קשר הדוק ליצירת עם ישראל. המדרש אומר כי אברהם היה בן ארבעים ושמונה כשגילה את הקב"ה. לכאורה עובדה זאת ריקה מתוכן לולי החישוב לפיו אברהם היה בן ארבעים ושמונה בזמן בניית מגדל בבל. קשר זה מתהדק על ידי ההקבלות שיש בין הפסוקים התארים את מגדל בבל לבין אלו העוסקים בציווי על בית המקדש. מה גם שהעונש אותו קיבלו אנשי הפלגה, מזכיר את עונש הגלות אותו עם ישראל קיבל אחרי חורבן המקדש.
הרשב"ם מסביר שהנקודה הבעייתית בסיפור אנשי הפלגה היא עצם אחדותם. הקב"ה ציווה את האנושות "פרו ורבו ומלאו את הארץ" צאו, כבשו את העולם, והם לא ממלאים את הארץ אלא נשארים בנקודה אחת, ולכן הקב"ה מפיץ אותם בעצמו. האחדות מובילה לניוון. כולם ביחד נהנים בתוך העיר שלהם ואין שום סיבה לשנות. דווקא הפירוד מוביל להישגיות וחדשנות. הגעת אדם אל הירח קרתה רק בגלל הלחמה הקרה. פצצת האטום היא תולדה של מלחמת העולם השנייה. דפי ההיסטוריה מלאים בדוגמאות נוספות. הבעיה באחדות היא שהיא מובילה לניוון, הפירוד והפילוג מניעים את העולם. הקב"ה ברא את העולם במטרה שיתקדם ולא יתנוון "לא לתהו בראה לשבת יצרה" ולכן הפרדת העמים מוכרחת.
הנצי"ב מוסיף קומה על דברי הרשב"ם. טענתו מתבססת על כך שהתורה מתארת שני דברים לגבי דור הפלגה "שפה אחת ודברים אחדים" כך שצריך לומר שדור הפלגה חטאו בשני חטאים. החטא של שפה אחת הוא החטא שמתאר הרשב"ם, החטא שבעצם הקיבוץ והאחדות. אבל ישנו חטא נוסף, החטא של דברים אחדים. השפה האחת לא נוצרה במציאות סתם ככה, שהרי באופן טבעי האנשים שונים וכל אחד לא דומה לחברו. השפה האחת, הרעיון המאחד מוכתב על ידי אליטה, ונאכף על ידי אליטה. הנצי"ב מפנה את תשומת ליבנו שכדי ליצור אחדות כמו שהתורה מתארת צריך משטר טוטליטרי כבד שדואג לכך שתהיה שפה אחת ודברים אחדים, ומי שלא מתיישר לפיהם אחת דתו להמית.
המדרש מספר סיפור אחר. דור הפלגה יצאו למרד כנגד הקב"ה. הקב"ה לקח לעצמו את השמים ונתן את הארץ לבני האדם והחלוקה הזאת לא מקובלת על אנשי דור הפלגה. על כן הם בונים מגדל ובראשו פסל שמחזיק נשק המכוון כלפי השמים המסמל מלחמה בקב"ה. אם כן, לא האחדות היא החטא אלא החטא הוא המרידה בקב"ה.
החיסרון הגדול בדברי המדרש היא חוסר ביסוסו בפסוקים. התורה לא מתארת מרד או עבודה זרה בסיפור ולכן קשה לומר שזה הציר המסובב את הסיפור. אפשר למצוא רמיזות לסיפורו של המדרש בפסוקים, אבל ודאי שחטא זה אינו כתוב בפירוש, ואם כן עולה השאלה מה גרם לרבי אלעזר, מי שהמדרש מיוחס לו, לעזוב את הסיבות הפשוטות המופיעות בפסוקים "ולהמציא" סיבות חדשות?
נראה בפשטות שהמדרש לא מוכן לקבל את האמירה שהאחדות היא רעה. אנחנו שואפים לאחדות, לשפה משותפת ולהבנה, ואם היה דור שהצליח בנושא זה ברמה עולמית, אנחנו צריכים להוריד בפניו את הכובע ולא להתייחס אליו כחוטא. אם נוסיף גם את פרשנותו של הנצי"ב יעלה כי האחדות היא ערך כל כך גבוה שאולי אפילו ניתן לוותר על רמה מסוימת של זכויות הפרט כדי להגיע אליה.
ראינו כי ישנו מדרש המעמיד את סיפור מגדל בבל בראשית הבחירה בעם היהודי. העם היהודי צריך להבין כי הפירוד בין העמים איננו בהכרח בעייתי, מחד, ושהדרך ליצירת אחדות אמיתית וטובה לא עוברת במסלול הכפיה מאידך. מעבר לסכנות החבריות שיש באחדות, המדרש מזכיר לנו כי האחדות יוצרת כוח, ואת הכוח הזה צריך לרתום למטרה הטובה, ולא חלילה לעבודה זרה.
אנשי דור הפלגה מתיישבים בעמק שנער. לכאורה, אם רצונם לבנות מגדל שמגיע לשמים יותר הגיוני להתיישב על הר, ומדוע הם הולכים דווקא לעמק? ניתן לדרוש כי בניגוד לבית המקדש שנמצא על אחד ההרים, שמגיע לרצון לאחדות ממקום גבוה, אנשי דור הפלגה הגיעו לשם ממקום נמוך. לכן האחדות הובילה לניוון, לכן האחדות גרמה לאחידות, ולבסוף גם לכפירה ועבודה זרה. דווקא עלינו כיהודים מוטל לראות ולאמץ את השוני, ורק לכנס הכל תחת קורת גג אחת בבית המקדש – בית השלום העולמי. דווקא אנחנו צריכים לראות איך הכח שבאחדות הולך למקומו הראוי ולא מגיע לכדי סיפוק יצרים אישיים, אחרת בית המקדש ייחרב.
