פרשת חיי שרה מספרת[1] על משימה מיוחדת שמטיל אברהם על עבדו: לצאת לחפש אישה ליצחק בחרן. בקשתו של אברהם מלווה גם בשבועה. התגובה לשאלתו של העבד מה יעשה אם לא ימצא אישה שתהיה מוכנה לבוא לארץ כנען ולהתחתן עם יצחק, היא שבשום פנים ואופן אסור לעבד להוציא את יצחק מהארץ. עולה מדברים אלו כי לאברהם חשוב מצד אחד שאשתו של יצחק לא תהיה כנענית, אך בד בבד אברהם מדגיש שיצחק חייב להישאר בארץ כנען.
הדרישה הכפולה של אברהם נראית תמוהה במבט ראשון. ה' ציווה אותו לצאת מארץ מולדתו ולהגיע לארץ כנען. אם כן, מדוע הוא מתעקש שאשתו של יצחק תגיע דווקא מהמקום אותו הוא צווה לנטוש? שאלה זאת מתעצמת עקב העובדה שבאותה פרשייה ממש אברהם מזכיר את הציווי הזה כאשר הוא מסביר מדוע יצחק לא יכול לצאת מארץ כנען, גם לא לצורך נישואים.
אפשר ליישב את שתי הדרישות הללו ביחד אם נסביר שמטרת הציווי המקורי של אברהם ללכת לארץ כנען הוא כיבוש הארץ מיד הכנענים. ברור שכדי לעשות זאת אסור לאברהם או לזרעו להתחתן עם אנשי האזור, ואת הכלה צריך להביא מחוץ לארץ. כמו כן, המשימה לא תצלח גם אם אברהם או זרעו יעזבו את הארץ, ולכן ליצחק אסור לצאת לחוץ לארץ.
כנען – העם הארור
כדי להבין את מטרת הציווי להוריש את כנען מארץ כנען, עלינו לחזור לפרשת נח[2]. לאחר המבול, נח נוטע כרם, משתכר מן היין ונרדם באוהלו. במצב זה, חם עושה מעשה שפוגע בכבודו של אביו ומבייש אותו. לעומתו, שני בניו האחרים של נח, שם ויפת, ניגשים לכסות את אביהם תוך שמירה על כבודו. בעקבות האירוע, נח מקלל את כנען, בנו של חם, וגוזר עליו להיות "עבד עבדים". אל מול קללתו של כנען ניצבות הברכות לשם ויפת.
חם מתואר בתחילת המעשה כאביו של כנען. קביעה זאת נראית חסרת משמעות אם מבינים אותה באופן אישי. את המעשה שחם עשה הוא עשה בעצמו, ללא עזרתו של כנען. על כן, צריך להבין שחם היה נגוע בתרבות כנענית. כך גם אפשר להסביר מדוע נח בא ומקלל את כנען ולא את חם אביו שעשה את המעשה.
העניין איננו חם האיש, אלא התרבות הכנענית אותה הוא מייצג. אם כך, גם קללתו של נח איננה מוכוונת כלפי כנען האיש. נח מקלל את התרבות הכנענית כולה, כי היא תרבות המיוסדת על מעשה של גילוי עריות. אברהם מצווה להגשים את קללתו של נח ולכבוש את ארצם של כנען.Top of Form
אברהם כמגשים קללת כנען
אם אכן מטרתו של אברהם היא להוריש את כנען ולהגשים בכך את קללתו של נח, עולה שאלה נוקבת. מדוע יש להמתין עד זמנו של אברהם כדי לממש את גזרתו של נח? מדוע כנען וזרעו מקבלים שמונה דורות במהלכם הם מתבססים כעם בטריטוריה, ורק לאחר מכן אברהם צריך להביס אותם כדי לקיים את דברי נח?
במישור הפשוט, ניתן לומר שזרעו של כנען מקבל את ההזדמנות לתקן את מעשי אביהם, ואת התרבות שהוא הנחיל. העם הכנעני יכול להתמיד ולהמשיך את המעשה שעשה חם לנח ולהתפתח בכיוון גילוי העריות. אך הוא גם יכול להשתמש בקללה של נח כקריאת השכמה לשנות את דרכם הרעה.
נראה שדבר זה נאמר לאברהם בפירוש בברית בין הבתרים, אז ה' מודיע לאברם שהוא יוריד את זרעו למצרים, כי עוונם של כנען עוד לא נשלם[3]. כנען עוד יכול לשנות את דרכו ולייסד את תרבותו על גבי אדני המוסר והצדק.
כנען העבד
אולם נראה שישנו רובד עמוק יותר. קללתו של נח אינה מסתפקת בהכרזת כנען כ"ארור" בלבד, אלא מייעדת את כנען להיות "עבד עבדים". במילים אחרות, נח אינו גוזר על כנען היעלמות או חיסול, אלא מייעד אותו לתפקיד של שירות – כלומר, כוחותיו ויכולותיו יעמדו לרשותם של שם ויפת. ואכן גם בברכה לשם וגם בברכה ליפת מוזכר שכנען יהיה עבד שלהם.
רעיון זה מקבל משנה תוקף על פי תפיסת ההלכה את העבדות. בהלכה, עבד נוכרי של ישראל צריך לקבל עליו חיוב מצוות מקביל למצוות בהן מצווה אישה[4]. עם שחרורו מהעבדות, העבד הופך לגר צדק – כלומר, הוא מקבל על עצמו את מלוא מצוות היהדות ומשתלב באופן מלא בעם ישראל[5]. כלומר, ההפיכה של כנען לעבד היא סיפוח איטי של העם הכנעני והכוחות הכנעניים לתוך עם ישראל.
בפעם הבאה שהתורה מזכירה "עבד" באופן ספציפי, הוא מופיע בסיפור שלפנינו: השיחה בין אברהם לעבדו, כאשר אברהם שולח אותו למשימה החשובה של מציאת אישה ליצחק. מצד אחד שמו של העבד לא מוזכר, למרות שהוא הדמות המרכזית בסיפור. אך במקביל, מעמדו הגבוה בבית אברהם מוזכר ונשנה.
עבד אברהם מסמן את המודל לתהליך סיפוח הכנעני אל תוך משפחת אברהם. המדרש[6] אומר שאליעזר, עבד אברהם, רצה שבתו תתחתן עם יצחק, ואברהם מסרב. מדרש זה מכנה את אליעזר כנען. סיבת סירובו של אברהם על פי המדרש היא שאין ארור נדבק בברוך.
טיעון זה מאוד בעייתי, בטח על רקע זה שמפשט הפסוקים כן יש דבקות בין עבד אברהם שנקרא זקן ביתו של אברהם ומושל בכל מה שיש לו. אולם לפי דברינו ברור ומובן כי צריך להיות יחס מאוד ברור בין כנען שטוף הזימה, לבין אברהם. יחס זה צריך לאפשר את הכנסת התכונות של כנען לתוך בית אברהם, תוך כדי הגבלתן וריסונן.
בפרשייה זאת גם מופיעה הדגמה של רעיון זה. אברהם מצווה את אליעזר ללכת אל ארצו ומולדתו כדי למצוא אישה ליצחק. כפילות הביטוי כאן לוקחת אותנו אחורה לציווי ה' לאברהם ללכת מארצו מולדתו ומבית אביו. על רקע ההשוואה הזאת מאוד בולט חסרונו של בית אביו במקום אליו מצווה ללכת עבד אברהם. ברם, כאשר העבד עצמו מספר לרבקה ולמשפחתה על הציווי הוא מוסיף ואומר שהוא צווה ללכת לבית אבי אברהם.
נראה לומר שסיבת השמטתו של אברהם את בית אביו נובע מהרצון להתרחק מגילוי עריות. בנוסף, אברהם גם ראה את התנהגותו של לוט, האחיין שלו, שנטמע בעמי כנען ולבסוף הגיע לשחיתות מינית ולגילוי עריות. שתי הסיבות הללו יכולות לגרום להתנגדות של אברהם לכך שאשתו של יצחק תהיה מבית אביו.
אלא שהעבד משנה את הציווי, ובכל זאת מצליח במשימה. דווקא בזכות היותו של העבד כנעני, והבנתו בעולם השחיתות המינית, העבד מבין את הנקודה שבעייתית לאברהם בהשמטה זאת, ולהוציא אותה מהמשוואה.
סיפור שליחותו של העבד, אליעזר, מדגים את האופן שבו אברהם מצליח לשלב בין ערכים תרבותיים שונים ובין יעדי הברית שהוא מקיים. אף שאליעזר אינו חלק ישיר מעם ישראל, מעמדו המרכזי ומחויבותו לבית אברהם מאפשרים לו למלא תפקיד מפתח בהמשכיות השושלת, ובכך הוא מדגים את הפוטנציאל לשילוב כוחות "חיצוניים" בתרבות הברית. גם אם התרבות הכנענית, אותה הוא מסמל, שונה מעקרונותיו של אברהם ודורשת ריסון, היא אינה נדחית לחלוטין – אלא מסופחת אל תוך משפחת אברהם תחת הכוונה ברורה.
[1] ספר בראשית פרק כד
[2] ספר בראשית פרק ט
[3] ספר בראשית פרק טו פסוק טז
[4] תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ד.
[5] רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה יא
[6] בראשית רבה פרשה נט אות ט
