בפרשת שמות ראינו את תחילת המאבק בין משה לשחרור בני ישראל ממצרים. עם ישראל קיבלו את הנהגתו של משה, והאמינו שהם הולכים להיגאל[1]. אך הניסיון הראשון של משה לשחרר את עם ישראל ממצרים נכשל, ולא רק שפרעה לא מקבל את הבקשה, אלא הוא גם מכביד את עבודת בני ישראל. לאחר מכן ה' אומר למשה את השלבים בהם עם ישראל הולך להיגאל, ומשה מעביר את המסר. אולם הפעם בני ישראל לא שומעים אל משה עקב קוצר רוח ועבודה קשה.
בשלב הזה בני ישראל מפסיקים להיות נוכחים בסיפור, ונזכרים רק כמושא הריב בין פרעה למשה. מנגד ישנה קבוצה אחרת שנכנסת פתאום לסיפור – חרטומי מצרים. פרעה מבקש ממשה ואהרון שיתנו לו סימן, ועל פי הציווי ה-לוהי, אהרון משליך את מטהו, והמטה נהפך לתנין. בתגובה לכך, קורא פרעה לחכמים והמכשפים, המכונים חרטומי מצרים וגם הם הופכים את המטות שלהם לתנינים. על אף שהתנין של אהרון בולע את שאר התנינים, הסימן עדיין לא משכנע את פרעה.
בשתי המכות הבאות שה' עושה החרטומים מראים שגם הם בעלי היכולת לעשות כדבר הזה. במכת דם, גם הם הופכים מים לדם, ובמכת צפרדע גם החרטומים מעלים צפרדעים. נקודת המפנה מתרחשת במכת כינים, אז החרטומים לא מצליחים לבצע את המכה ומוכרחים להודות שהיא נעשתה על ידי כוח שגדול מהם.
היינו מצפים שלאחר מכת כינים לא נשמע יותר על החרטומים. תפקידם היה להראות למשה ואהרון שאין אמת בהוכחות שהם מביאים לכך שהם מגיעים בשם ה-ל הגדול ביותר, כיוון שהדברים שהם עושים אינם ניסים אלא כשפים שגם חרטומי מצרים יודעים לעשות. ברגע שהחרטומים מודים שהם לא יכולים לבצע את הכשפים של משה ואהרון, מוכח שמשה ואהרון אינם מכשפים, אלא באים בשליחות -לוהית.
עם זאת, התורה מאזכרת את החרטומים פעם נוספת. במכת שחין התורה כותבת בבירור שהחרטומים לא היו יכולים לעמוד בפני משה. מכאן אנחנו למדים כי במכות בין מכת כינים למכת שחין החרטומים הגיעו לעמוד בפני משה. אך איזו סיבה יש לחרטומים לעמוד בפני משה במכות, הרי הם הודו כבר כי משה ואהרון אינם מכשפים, אלא שהמכות מגיעות מה'?
המאבק שיש כאן בין משה לחרטומים מעלה שאלה נוספת. מדוע מלכתחילה ה' נותן למשה לעשות הוכחות אשר גם מכשפי מצרים יכולים לעשות? למה ה' לא אמר למשה שבמידה ופרעה יבקש הוכחה שיוציא כינים, או יעשה כל נס אחר שלא ניתן לעשותו על ידי כשפים?
בסופו של דבר, גם כשמגיעים למכת כינים החרטומים צריכים לומר שהמעשה הזה הוא -לוהי, כי בלא דבריהם היינו חושבים שאהרון הוא מכשף יותר טוב משאר החרטומים. כך שצריך להבין מה הסיבה בגינה ה' ממצב את אהרון מלכתחילה ברמה של החרטומים?
כדי לנסות לענות על שאלות אלו ננסה לעמוד על המניע של קבוצת החרטומים בסיפורנו. זאת אינה הפעם הראשונה בה מוזכרים החרטומים. בספר בראשית[2] כאשר פרעה חולם חלום ולא מצליח להבין את משמעותו הוא קורא לכל החכמים והחרטומים. כלומר, ישנה קבוצה קיימת של מכשפים המכונה חרטומים, בה המלך נעזר.
אך אצלנו פרעה לא קורא לחרטומים אלא למכשפים והחכמים. נראה שבקשתו של פרעה איננה שחזור המעשה שנעשה מולו, שהרי אם זאת כוונתו אין סיבה לקרוא לחכמים. אפשר לשער שכוונתו הייתה לקבל הסבר איך אהרון הופך מטה לתנין. אולם החרטומים מגיעים ומתערבים וחוזרים על מעשה הקסמים של אהרון. אהרון אמנם מנצח אותם, והתנין שלו אוכל את שאר התנינים, אבל אהרון הוא בסך הכל כמו אחד מהחרטומים.
אם נקבל את ההפרדה בין המכשפים לחרטומים, יוצא שפרעה בשום שלב לא מבקש מהחרטומים סיוע בנושא ההתמודדות מול משה ואהרון. החרטומים פועלים על דעת עצמם. אך גם אם לא נקבל את ההפרדה הזאת, המשך הסיפור מוכיח שהחרטומים לא כפופים לאינטרסים של פרעה, ויש להם מניעים נפרדים.
משה ואהרון מכים את מצרים בדם ובצפרדעים, ובמקום לעזור למצרים להתמודד מול המכות החרטומים משחזרים אותם. מוסיפים עוד מים ועוד צפרדעים. ההיגיון אומר שאם יש בכל ארץ מצרים דם ולא מים, שלא טוב לקחת את מעט המים שנשארו ולהפוך גם אותם לדם, אך זה מה שהחרטומים עושים. באופן דומה במכת צפרדע, החרטומים לא מנסים לסלק את נחילי הצפרדעים המשתלטים על מצרים, אלא מביאים צפרדעים נוספות. מנגד, פרעה מתחנן בפני משה ואהרון שיפטרו מכל הצפרדעים.
באופן דומה, נראה שכוונתם במכת כינים הייתה להעלות גם כינים, בניגוד גמור לאינטרס של פרעה. כך ניתן להסביר את הכפילות המובאת בפסוקים, אשר כותבת הכינים התפשטו על האנשים והבהמות גם כאשר אהרון מוציא לפועל את מכת כינים, וגם לאחר שהחרטומים לא מצליחים להוציא את הכינים[3]. החרטומים מנסים להוציא כינים ולא אכפת להם שמכה זאת פוגעת בכל אנשי מצרים ובכל הבהמות.
על פי דרכנו מובן גם מדוע פרעה לא מבין שמכת כינים נעשתה על ידי ה' ומשחרר את בני ישראל[4]. פרעה מלכתחילה לא ביקש מהחרטומים לנסות ולשחזר את המכות, הם לא מחויבים אליו והוא לא מחויב אליהם. כאשר הם אומרים לו שהמכה היא מ-לוהים, הם עושים זאת בלי שהוא שאל אותם האם מכשף יכול לעשות את המכה הזאת. ממילא העובדה כי מכשף לא יכול לעשות אותה לא מעלה ולא מורידה מרצונו של פרעה לשחרר את עם ישראל.
אפשר לראות שטובת העם איננו פקטור עבור החרטומים. אם כן, צריך לשול מה מניע אותם? נראה לומר כי הם רוצים להראות את כוחם. החרטומים לא מוכנים לקבל את זה שיש מישהו בעל כוחות גדולים משלהם. הם התחרו במשה ואהרון, בלי להתחשב בהשלכות של מעשיהם.
אפילו לאחר שהודו בתבוסתם במכת כינים, הם המשיכו להציג את עצמם כאנשים החזקים. למרות שאין להם קשר להתמודדות בין משה לפרעה בעניין שחרור עם ישראל ממצרים הם המשיכו לעמוד מול משה. רק כאשר ה' שלח מחלה שפגעה בהם ישירות ומנעה מהם לעמוד לפני משה החרטומים כבר לא היו יכולים להראות את כוחם, והובסו.
במידה והמניע של החרטומים הוא להראות את כוחם הגדול, מדוע התורה נדרשת לספר על המאבק בין משה ואהרון לחרטומים? לכאורה, יש בהתמודדות הזאת אפילו חילול שם שמים. ה' צריך ארבעה סבבים כדי לנצח את החרטומים. מי שרואה סיפור כזה מן הצד היה יכול לחשוב שאהרון שליחו של ה' הוא רק מכשף חזק יותר מהחרטומים, אבל אין ביניהם הבדל מהותי.
לכן, ננסה להבין את ההבדל שיש בין הניסים שמשה ואהרון מוציאים אל הפועל לבין כישופיהם של החרטומים. אחד המרכיבים המשמעותיים במכות מצרים הוא השליטה. שליטה זאת מתבטאת בכך שכל אחת מהמכות מדויקת ופוגעת רק במי שאמור להיפגע. לא זאת בלבד אלא שחז"ל מדייקים מהפסוקים שהמכות התחילו ונגמרו בזמנים מדויקים[5].
לעומת זאת כישופי החרטומים אינם בשליטה. כשפרעה רוצה לסלק את הצפרדעים הוא אפילו לא פונה לחרטומים. הוא יודע שהיכולת שלהם מוגבל. כמו כן, חז"ל[6] מבטאים רעיון זה בחוסר יכולתם של החרטומים לייצר כינים. הכינים הם יצור קטן יותר משעורה. בלי דיוק גדול מאוד לא ניתן לייצר דבר כל כך קטן או אפילו לא לשלוט בכינים הקיימות.
השליטה איננה מתבטאת רק ביכולת לדייק את הכוח של המכה והכישוף, אלא גם ביכולת של האדם לרתום את השימוש בכוח הזה. משה ואהרון משתמשים במופתים שהבורא נתן בידם כדי לשחרר את עמם מיד הנוגש המצרי.
מנגד, החרטומים לא יודעים לשלוט בכוח שלהם, וכשהם מפעילים אותו הם לא יכולים לתעל אותו למטרות טובות, רק לפגע בהם ובעמם. אפשר אפילו לומר יותר. החרטומים לא שולטים בכוח, אלא הכוח הוא זה ששולט בהם. הוא יוצר להם את המעמד כאנשים חשובים, אך מרגע שהם משחררים אותו לפעול, הוא פועל בלא התחשבות במטרות של החרטומים. הם לא מבינים איך הכוחות שלהם עובדים או איך לשלוט בכוחות הללו. כל מה שהם יודעים זה איך לשחרר את הכוח.
מרגע שהחרטומים פועלים בצורה כזאת הדרך להדרדרות מוסרית מהירה. כשאדם פועל במקומות שהוא לא מבין ואין לו שליטה אליהם מהר מאוד הוא יגלה שהוא בנה לעצמו עולם פרטי משלו. אם חוקים ונורמות. אלא שדרך העולם בו הוא נמצא לא תהיה לו את היכולת להסתכל החוצה על שאר האנשים ואת מה שעובר עליהם. בשלב זה הוא מאבד את המוסריות שלו לטובת החוקים שבעולמו הדמיוני.
חז"ל משתמשים ברעיון זה כדי לפתור בעיה בפשט הפסוקים. בפרשת שמות מתואר מותו של מלך מצרים. אבל במקום להביא הפוגה משמחת של העבדים, התורה כותבת שדווקא ברגע הזה בני ישראל נאנחים מטורח העבודה וזועקים לה' כדי שיושיע אותם. ההסבר אותו חז"ל מספקים הוא שמלך מצרים חלה, והעצה שהחרטומים נותנים לו כרוכה ברצח של שלוש מות תינוקות ביום.
כדי להשיא עצה אכזרית שכזאת, האדם צריך להיות מנותק מהמציאות. אף אדם שמבין את המציאות אפילו במעט יבין כמה נוראה הריגת תינוק אחד, ובטח שלוש מאות תינוקות ביום. אבל החרטומים לא משתמשים בחוקים שמובנים להם. הם חיים על פי מערכת חוקים חסרת כל פשר. אין משמעות לקיום או למציאות, כך שאין גם משמעות להריגת תינוק.
האברבנאל[7] מציג באופן דומה את היחס שיש ביהדות למכשפות. ישנה מצווה להמית מכשפות. לכאורה, איסור זה אינו מובן. מדוע השימוש בקסמים ובכשפים הוא חמור כל כך? האברבנאל מוצא את הסיבה לכך בפרשייה הקודמת. הציווי להרוג מכשפות נאמר ישר אחרי פירוט הדינים של נערה שפותתה על ידי איש. לטענת האברבנאל המכשפה היא שגורמת לאישה לנאוף. היא גורמת לה להתעסק בדברים שהיא לא מבינה, ובכך היא מתנתקת מהחוקים שסיגלה לעצמה ובסוף היא גם מאבדת את השליטה בעצמה.
בתמונת ראי עומדים משה ואהרון. מטרתם ברורה – שחרור עם ישראל ממצרים ולא כל שררה. אחרת. מטרה זאת אינה מחייבת אותם להשתמש בניסים, ואכן בפעם הראשונה שהם באים לפרעה הם רק מבקשים ממנו שישחרר את העם. לאחר מכן, כשה' נותן לבצע מעשי קסמים, הוא לא אומר להם לעשות את המעשים הללו ביוזמתם, אלא רק אם פרעה יבקש. גם כשה' מפליא מכות במצרים הוא עושה זאת באופן מדויק.
מפלתם של החרטומים אינה מהווה צעד בגאולת עם ישראל ממצרים, אבל יש בה גילוי כבוד ה'. מרגע שהחרטומים כבר לא בתמונה אנחנו מגלים אמונה גם מצד העם המצרי. מכת שחין מסמנת את רגע התבוסה של החרטומים, וכבר במכה הבאה התורה מציינת שיש במצרים מי שירא מדבר ה' ולכן מתכונן למכת הברד[8]. כך גם אחרי מכת ברד נציגים מהעם דורשים מפרעה לשחרר את עם ישראל שעשה להם כבר יותר מידי צרות[9]. מהרגע שהעם המצרי לא מובל על ידי קבוצת אנשים מנותקים מהמציאות הם יכולים להתחיל ללמוד איך לחיות במציאות שכזאת, ולתפקד למרות מכות מצרים.
כפי שציינו, עם ישראל אינו משתתף במהלך המכות, עד למכת בכורות. אם כן, המסר בזה שיש להיות בשליטה ולהתעסק בדברים אותם ניתן להבין ולא להיסחף אחרי כוחות גדולים מופנה דווקא כלפי חוץ. על המצרים, בכלל כל אנשי העולם להידבק למציאות, למה שהם יודעים להבין ולפרק. ברגע שיתחילו להתעסק בכוחות גדולים מהם, הם יגיעו לכדי אסון.
אך אם זה המסר כלפי חוץ, מה המסר כלפי פנים? עניין זה רמוז בתחילת הפרשה. ה' אומר למשה שאליו הוא מתגלה בשם הוויה, בניגוד לאבות אליהם התגלה בשם -ל ש-די. השם -ל ש-די מסמן את השליטה של הקב"ה בעולם. ה' כביכול אומר לכל כוח די ובכך מסדר אותו במקומו[10]. ההתגלות בה הקב"ה מתגלה לאנשים פרטיים דרך הסדר שמתקיים בעולם, בשם -ל ש-די. כדי להגיע להתגלות הזאת האדם צריך לעמול כדי להבין איך הכוחות פועלים בעולם ואיך להשתמש בהם.
אל מול צורת ההתגלות הזאת עומדת התגלות אחרת, התגלות של הוויה. החיזקוני[11] מסביר את ההתגלות הזאת כהתגלות תמידית. הקב"ה תמיד יהיה איתנו. התגלות שכזאת איננה אפשרית לאדם פרטי, כיוון שיום יבוא והוא ימות. אך כאשר ישנה אומה שלמה אשר מעבירה את סיפור יציאת מצרים ואת המסורת לדורות, הקב"ה יכול לדאוג שיהיה איתם לעולם.
על כל אדם פרטי מוטל לחקור וללמוד עד שיבין את הדרך בה הטבע עובד, אבל כחלק מעם ישראל כבר לפני שהוא השיג את כל הידיעות הנדרשות ה' איתו. כבר לפני שהוא מבין את כל המערכות הביולוגיות שלו, והניסיות שבפעילותן הוא אומר בתפילתו שהוא מודה לקב"ה על ניסיך שבכל יום עמנו.
[1] ספר שמות פרק ד פסוק לא
[2] ספר בראשית פרק מא פסוק ח
[3] הבכור שור (ספר שמות פרק ח פסוק יד ד"ה ויעשו כן החרטומים) הולך בכיוון אחר ומוכיח מהכפילות הזאת היא שמטרתם של החרטומים הייתה לבטל את המכה שעשו משה ואהרון, ולמרות הניסיון שעשו הכינים נשארו באדם ובבהמה. הרש"ר הירש (ספר שמות פרק ח פסוק ב ד"ה אם פירושם של דברים הוא) מרחיב את הכיוון הזה וטוען שגם במכת דם וצפרדע החרטומים ניסו לבטל את המכה ולא הצליחו בכך.
[4] הרשב"ם (ספר שמות פרק ח פסוק ט ד"ה אצבע -להים הוא) מסביר שמה שהחרטומים אומרים זה לא שה' עשה את המכה, אלא שיש כאן אסון טבעי. הבכור שור (ספר שמות פרק ח פסוק ט ד"ה ויחזק לב פרעה) טוען שפרעה פשוט לא ראה במכת כינים צרה גדולה כל כך כי אנשי מצרים רגילים לכינים.
[5] במכת ברד משה אומר "כעת מחר" ואת הפסוק הזה דורש זבדי בן לוי (שמות רבה פרשה יב סימן ב) שאומר שמשה ממש חרט על הקיר את המקום בו השמש תאיר אותו בשעה בה תתחיל מכת ברד. רש"י (ספר שמות פרק ח פסוק ה ד"ה למתי אעתיר לך) מיישם עיקרון זה גם במכת צפרדע, אז משה רוצה שפרעה יקבע מראש את הזמן בו יסורו הצפרדעים ממצרים.
[6] שמות רבה פרשה י סימן ז
[7] אברבנאל ספר שמות פרק כב פסוק טו ד"ה וכי יפתה איש בתולה וגומר אם כסף תלוה את עמי
[8] ספר שמות פרק ט פסוק כ
[9] ספר שמות פרק י פסוק ז
[10] על פי הגמרא במסכת חגיגה דף יב.
[11] חזקוני ספר שמות פרק ג פסוק יד ד"ה אהיה אשר אהיה
