"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים: אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא -להים: והיה בהניח ה' -להיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה' -להיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח:"
בפרשייה זאת משה מצווה את עם ישראל שני ציווים. הציווי האחד הוא לזכור את מעשה עמלק, והציווי השני הוא למחות את זכר עמלק. לכאורה ציווים אלו סותרים, אם זכר עמלק ימחה כיצד עם ישראל אמורים לזכור אותם ואת מעשיהם.
תשובה לשאלה זאת נתונה במדרש. המדרש מסביר כי המצווה היא לא לזכור את עמלק אלא את החטא שבעקבותיו הגיעה העונש של מלחמת עמלק. ניתן לתת לכך דוגמה נוספת מהפרק הקודם בו משה מצווה "זכור את אשר עשה -לוהים למרים" גם כאן סביר להניח שזכירת הצרעת של מרים נעשית לצורכי זכירת איסור לשון הרע ולא כי יש צורך לזכור דווקא את מרים ואת העונש שהיא קיבלה.
החטא המתואר במדרש אשר הביא את מלחמת עמלק הוא אמירתם "היש ה' בקרבנו אם אין". מר"ן רה"י הרב רבינוביץ' זצ"ל מבאר כי החטא שכאן הוא אמירה שאם יש ה' מה שהוא צריך לעשות זה למלא את צורכי בני ישראל ולתת להם מים. הצורך במים הוא אמיתי, אבל תפקידו של הקב"ה הוא לא לשבת ולמלא את רצונותיהם של עם ישראל. תפקידם של עם ישראל הוא למלא את רצונו של הקב"ה ולא להיפך.
באופן דומה הוא מפרש מדרש אחר שמסביר כי שם המקום רפידים מעיד על כך שעם ישראל ריפו ידיהם מן התורה. פעולת לימוד התורה דורשת הקשבה לקול אחר. יציאה מהרצונות שלי עצמי וניסיון לשמוע מה ה' רוצה ממני. עם ישראל התרשלו בפעולה זאת ולא הסכיתו להקשיב לרצונו של ה'. נמצא אפוא כי יש כאן שני ציווים שונים. ציווי אחד לזכור כי עלינו לעשות את רצונו של הקב"ה ולא שהקב"ה יעשה את רצונותינו שלנו. בנוסף על כך יש גם ציווי להשמיד את עמלק.
במבט ראשוני נראה כי ציווים אלו לא קשורים בשום צורה. אך הפסוקים מקשרים ביניהם, גם בגלל הסמיכות ביניהם, אבל בעיקר בגלל הסיומת "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח". בדרך כלל לאיסורים אין איסור נפרד לשכחתם, כך שנראה שהאיסור לשכוח קשור למצוות זכירת עמלק כך שציווים אלו כרוכים אחד בשני.
כדי להבין זאת נציג קושיה שעולה בהשוואה בין פרשייה זאת לפרשיית המלחמה עצמה המופיעה בפרשת בשלח. בניגוד לציווי המופיע אצלנו בו עם ישראל מצווה למחות את זכר עמלק, בפרשת בשלח נראה שה' אומר שהוא זה שימחה את זכר עמלק בעצמו, ואם כן לא מובן מי אמור לבצע את הפעולה, עם ישראל או הקב"ה. אלא שלפי טענתנו התירוץ מתבהר. משה מצווה את עם ישראל למחות את זכר עמלק כדי להפוך את רצון המקום לרצונו, ובכך עושה איזה תיקון לחטא שהביא למלחמת עמלק מלכתחילה.
