בסופה של פרשת בראשית מופיעות שתי שושלות. שושלתו של קין, המתוארת לאחר רציחתו של הבל, ושושלתו של אדם דרך שת אחי קין, המכונה "ספר תולדות אדם". שתי השושלות מציינות בכל דור בן נבחר שהוא ממשיך הדרך. אולם השושלת של קין מתומצתת כמעט ורק לפסוק אחד, בעוד שושלתו של שת נמשכת פרק שלם, ועבור כל חוליה בשרשרת הדורות מצוין מתי הוא ילד את היורש שלו, שנולדו לו אחרי זה בנים ובנות ובאיזה גיל הוא נפטר.
על כן, מוטל עלינו לברר את ההבדל בין תיאור שתי השושלות, ולהבין מדוע תיאור שושלת קין כל כך קצר בהשוואה לשושלתו של אדם דרך שת. לא זאת בלבד, אלא ששושלת קין מכילה פחות דורות מזאת של שת. מעבר להבדלים בין השושלות, צריך להידרש לשאלה מדוע התורה צריכה לכתוב אותן מלכתחילה? למה התורה לא יכולה לעשות מעברון אחרי רצח הבל ולעבור לדבר על נח?
שאלה נוספת שעולה מהפסוקים היא הכפילות בהולדתם של שת ואנוש אשר מתוארות גם בספר תולדות אדם, וגם בסוף שושלתו של קין. כמו כן, שנותיהם של אדם וחווה ככל הנראה מחייבות את זה שהולדת שת מקבילה פחות או יותר להולדתו של קין, ואיננה מגיעה לאחר שנולדו כל צאצאיו של קין, ומדוע התורה לא מתארת את התולדות ביחד או בסדר כרונולוגי?
כדי להידרש לשאלות הללו נצלול לתוך הפסוקים המתארים את השושלות. ראשית, נשים לב כי השמות בשתי השושלות דומים מאוד. בשתי השושלות יש ילד בשם חנוך וילד בשם למך. כנגד מהללאל בשושלת שת, נמצא מחייאל בשושלת קיין. כך גם שמם של מתושלח וירד משושלת שת, דומים מאוד לשמות מתושאל ועירד משושלת קין.
אולם, על אף שניתן למצוא דימיון בין השמות, הסיפורים המסופרים על הדמויות שונים בתכלית. בניו של למך משושלת קין מתוארים כממציאים גדולים. הם מתוארים כאבות רעיית הצאן, הנגינה והעבודה עם מתכות. לעומת זאת בשושלתו של שת, אין תיאורים של המצאות, אלא תיאור של חנוך כמי שמתהלך את ה-לוהים.
נקודת ההבדל הגדולה ביותר היא בין למך משושלת קין למקבילו בשושלת שת. למך בשושלת קין מתגאה בפני נשותיו. לא רק שלמך חוטא בכך שהוא מתגאה, גם הדבר בו הוא מתגאה הינו רצח כוחניות ואלימות. לעומת זאת, למך משושלת שת מביע תפילה בשמו של נח בנו, שהבן החדש שנולד לו הוא מקור התקווה למחילת החטאים.
אפשרות להסביר הבדל זה, נעוצה בפרקי בריאת העולם הפותחים את הפרשה. בריאת העולם מתוארת פעמיים, פעם אחת בפרק א ופעם שנייה בפרק ב. תיאורים אלה אינם משלימים, אלא מקבילים ובמידת מה סותרים. כך למשל בבריאה של פרק א האדם נברא בסוף, ובפרק ב האדם נברא בהתחלה. כמו כן, תיאור הבריאה בין הפרקים שונה. בפרק ב הבריאה מתוארת כצורך שנפתר. אין אדם אז נעשה אדם, וכדומה. זאת לעומת פרק א שם אין צורך כי אם בריאה.
שאלה זאת הטרידה רבים מהפרשנים, אך נזכיר כאן רק את פרשנותו של הרב סולובייצ'יק[1]. הרב סולובייצ'יק טוען שבריאות העולם השונות מתארות אנשים שונים, ודרכים שונות לתפוס את העולם ולעבוד את ה'. העולם בפרק א הוא עולמו של איש ההדר, האדם היוצר שבונה את העולם. לעומת זאת העולם של פרק ב הוא איש האמונה. איש האמונה מתבטל כלפי ה-ל. הוא אינו עושה בעצמו, אלא מתפלל לה' שיעשה בשבילו. הוא שומר על העולם, ולא יוצר את העולם.
הבריאה בפרק א, בריאתו של איש ההדר, היא בריאת עולמו של קין, ובפרק ב נברא עולמו של שת. קין וזרעו הם אנשי מעשה, אנשי ההדר, שממציאים ומפתחים את העולם. בשושלת זאת מה שמשנה הוא ההישגים אליהם האדם מגיע. על כן, מי שלא הגיעו להישגים משמעותיים בחייהם לא מתוארים באף דבר מלבד שמם. זרעו של שת הינם אנשי אמונה, מי שחיים בעולם של חטאים שצריכים להימחל ובאפשרות להתהלך לפני ה'. החיים של אנשים אלו אינם תלויים בהישגיהם אלא עצם הימצאותם בעולם היא המשמעותית[2].
העולה מדברינו הוא ששתי השושלות מייצגות את שני האנשים הטיפיקלים שיכולים להיות בעולם. איש ההדר ואיש האמונה. כך ניתן גם להסביר את הכפילות בהולדתם של שת ואנוש. ראשית התורה מציגה את שני המודלים. המודל של קין – מודל איש ההדר, והמודל של שת – מודל איש האמונה. לאחר מכן התורה מכריעה כי המודל של שת מתאים יותר להמשך העולם, ולכן היא מכתירה את שת כממשיכו של אדם הראשון והשושלת שלו היא השושלת הנבחרת.
אולם פרשנות זאת בעייתית, כיוון שה' ברא את שני העולמות כך שנראה ששניהם צריכים להתקיים יחד. ה' מצווה את האדם גם לעבוד ולפתח את העולם, וגם לשמור עליו. אם יש צורך בשני הצדדים, מדוע יש צורך לבחור באחד מהם על פני השני?
על כן, נציע הסבר מעט שונה. בין בריאת העולם לסיפור מורשתם של קין ושת, מופיע סיפור נוסף שמשנה את הכל. אדם וחווה עוברים על הציווי ה-לוהי ואוכלים מפרי עץ הדעת. התורה מעידה שאכילה זאת אינה אכילה רגילה והיא גורמת לכך שנפקחו עיני אדם וחווה. הפרשנות הפשוטה לכך היא שהם מבינים את חומרת המעשה שעשו[3].
הרמב"ם[4] מציע פרשנות אחרת לפסוק, בכך שהוא עונה לשאלה שנשאל על ידי חכם אחד. שאלת החכם היא כיצד יכול להיות שאדם וחווה עברו על מצוות ה' וכתוצאה מכך קיבלו שכר, ידיעת טוב ורע. שאלתו של החכם מניחה כי בתכנון המקורי האדם היה אמור להיות ברמת החיות אשר הן אינן יודעות להבחין בין טוב לרע, ובאכילת פרי עץ הדעת הם קיבלו את הידיעה שהייתה חסרה להם. בדיוק את ההנחה הזאת תוקף הרמב"ם, ובכך הוא מתאר את השינוי שעובר באנושות עקב חטאם של אדם וחווה.
בניגוד להנחת השאלה, הרמב"ם לא מקבל את האמירה שהתכנון המקורי הוא שהאדם יהיה כשאר החיות, הרי הכתוב אומר במפורש כי האדם נברא בצלם -לוהים. על כן, הרמב"ם טוען כי לפני האכילה מעץ הדעת האדם היה יודע אמת ושקר, דהיינו דברים היו מוחלטים ולא יחסיים. השינוי שהתחולל באדם בעקבות חטאו היה מעבר מהערכים המוחלטים אמת ושקר לטוב או רע.
נבהיר את ההבדל בין המושגים. אמת ושקר הינם מושגים בינאריים. או שהדבר שקרי או שהוא לא שקרי. לעומת זאת טוב ורע הם מושגים יחסיים, כך למשל אדם מסוים יכול להיות יותר טוב מאחד ופחות טוב מאחר, כך שהשאלה האם אותו אדם הוא טוב תלויה בנקודת הייחוס של השואל. אך לשאלה האם האדם משקר או דובר אמת אין נקודת ייחוס, או שהדברים אמת או שהם שקר.
כך שבניגוד לאיש ההדר ואיש האמונה האבסולוטיים של פרקי הבריאה, קין ושת מהווים את איש ההדר ואיש האמונה היחסיים. אצל קין מאוד קל לראות את התופעה הזאת. קין מקריב לה' קרבן והקורבן שלו לא מתקבל. במקום לשאול את עצמו מה הוא עשה לא בסדר ולהשתפר[5], קין מחליט לרצוח את הבל. בעולם אבסולוטי רציחת הבל לא הייתה מקדמת את קין, אבל לאחר האכילה מפרי עץ הדעת קין מבין שהוא נבחן ביחס להבל, ואם הבל לא יהיה הוא יחזור להיות הטוב.
אך המדרש[6] אומר דבר דומה גם ביחס לשת. כשמתוארת הולדת אנוש בפעם הראשונה. התורה אומרת שבימי אנוש התחילו לקרוא בשם ה'. לכאורה פעולה זאת הינה פעולה חיובית. אלא שהמדרש טוען כי יש בכך מרד בה'. רש"י[7] מסביר כי המדרש מפרש את המילה "הוחל" המופיעה בפסוק לא כלשון התחלה, אלא כהטייה של המילה חול. בני האדם התחילו לקרוא גם לדברי חול ה'[8].
לדוגמה, השמש מאירה לאדם אז הוא חושב שראוי לעבוד אותה ומתייחס אליה כאל -לוהים. גם כאן הסתכלות נכוחה על המציאות תגרום לאדם להבין כי איתני הטבע לא מחליטים לתת לו כלום, אבל בתפיסה הסובייקטיבית של האדם הוא מקבל את הצורך מהטבע ולכן הוא צריך לעבוד אותם. ניתן למשול זאת למי שמייחס הלוואה שהבנק נותן לו לפקיד שנותן לו אותה בפועל.
יוצא, ששתי השושלות אמנם מייצגות את שתי ההסתכלויות השונות על העולם, אך בצורה מעוותת. על כן, הבחירה בשת על פני קין איננה העדפת איש האמונה על איש ההדר, אלא אמירה כי במציאות הסובייקטיבית המשובשת הוא עדיף. את הסיבה לכך ניתן למצוא בפשטות בפסוקים. בעוד זרעו של קין הוא זרע של רוצחים, בין עובדי העבודות הזרות מצאצאי שת, ניתן למצוא כמה אנשים צדיקים כמ וחנוך או נח.
אמנם זה מה שעולה מהפסוקים לפי פירושנו, אבל רש"י משנה את המסקנה. בסוף תולדותיו של קין, מוזכרת גם אחת הבנות שנולדו – נעמה, בתו של למך. רש"י[9] טוען כי אותה נעמה היא אשתו של נח. כלומר, בסופו של דבר דווקא איחוד שתי השושלות, איחוד שני העולמות, הוא זה שבעזרתו נבנה העולם החדש של אחרי המבול.
מעבר לאמירה העקרונית כי האדם אינו צריך להתבצר מאחד מהצדדים, נראה כי יש כאן אמירה נוספת. הקלקול הגדול של הרעיונות הגדולים שהובלו על ידי קין ושת נבע מאכילת פרי עץ הדעת, מהעובדה כי הם תפסו הכל באופן יחסי. הדרך לפיתרון הבעיה הזאת היא היציאה מעצמך,והמגע עם השונה. יכולתו של נח לצאת ממורשת שת ולראות את נעמה ממורשת קין, היא זאת שמאפשרת לו לצאת מהתפיסה הסובייקטיבית של עצמו, ולהתעלות מעל הקלקול של עץ הדעת.
[1] איש האמונה הבודד עמודים 13-18
[2] לפי זה אפשר לדרוש את ההבדלים בין השמות הפועים בשושלות השונות
[3] כך למשל מפורש בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית פרק ג סימן ז
[5] בנקודה זאת דנו בהרחבה בשיעור קורבנו של קין
[6] בראשית רבה פרשת בראשית פרשה כג אות ז
[7] ספר בראשית פרק ד פסוק כו ד"ה אז הוחל. רש"י לא אומר שהוא מתייחס למדרש באופן ישיר.
[8] הרמב"ם מתאר את התהליך הזה בצורה מופלאה בהלכות עבודה זרה פרק א הלכות א-ב
