הקורבן הראשון המוקרב בתורה הוא קורבנו של קין. לאחר שהאדם מגורש מגן עדן כי אכל מעץ הדעת, ונענש כך שהוא צריך להשתעבד לעבודת האדמה, וחווה נענשת שהיא תלד בנים בעצב, שניהם ניגשים למשימותיהם. אדם עובד את האדמה, וחווה יולדת שני ילדים. האחד, קין, הולך לעבוד את האדמה, והשני, הבל, נהיה רועה צאן.
התורה מספרת כי לאחר תקופה, "מקץ ימים", קין מחליט להקריב קורבן מפרי האדמה. לא מסופר על ציווי בעקבותיו קין מחליט להעלות את הקורבן, או אף מניע אחר, כך שנראה שקין מחליט באופן וולונטרי שזה מה שברצונו לעשות. הבל עושה כמו אחיו הגדול קין ומקריב גם הוא קורבן. אך התורה מתארת שהיוצרות מתהפכות, ודווקא קורבנו של הבל מתקבל, וקורבנו של קין לא.
המדרש[1] מתייחס לשאלה למה קורבנו של קין לא התקבל בניגוד לקורבנו של הבל, וטוען כי ההבדל נובע מכך שקין הקריב את היבול הגרוע. למדרש זה יש ביסוס בפסוקים המתארים את קורבנו של קין כקורבן "מפרי האדמה", לעומת קורבנו של הבל שהוא "מבכורות צאנו". ראשית, הבל מביא את בעלי החיים המובחרים הבכורות, בניגוד לקין שמביא מפרי האדמה ולא מראשית פרי האדמה[2]. בנוסף, בקורבנו של הבל אנחנו רואים שייכות, הוא הביא מהצאן שלו, בעוד אצל קין אין שייכות כך שנראה שהוא אפילו לא רצה בפירות הללו לעצמו[3].
תגובתו של קין לכך שקורבנו לא התקבל היא חרון ונפילת פנים. כלומר, קין התעצב ונפלו פניו כי מנחתו לא התקבלה, אך הוא גם כעס, והייתה לו טענה כלפי הקב"ה על כך שקורבנו לא התקבל. העובדה כי קין כועס על כך שה' לא שעה אל קורבנו מעידה על כך שהוא חשב שה' צריך לקבל את קורבנו. תפיסתו את ה-ל הייתה כזאת שהוא מחויב להיענות לקורבנו.
הקב"ה בא לנחם את קין העצוב והכועס, ואומר לו שאין סיבה לעשות זאת. נימוקו של הקב"ה הוא שאם קין יעשה מעשים טובים הוא יתרומם, אך אם לא תשפר דרכך אתה תיפול לחטא. תנחומיו של הקב"ה מעידים על כך שכעסו של קין נבע מהנקודה ההפוכה. קין חשב שגם אם לא יטיב הקב"ה אמור לקבל את קורבנו.
הרב קוק[4] מסביר את הדברים וטוען כי ישנה תפיסה שגויה בעולם לפיה אם ה' אוהב את האדם כפי שהוא אז הוא לא צריך לשאוף ולהתקדם והוא יכול להישאר כמו שהוא. אולם הדברים לא כך, כפי שטוען הקב"ה כלפי קין. קין מבין שכיוון שהוא אדם שנברא בצלם הוא אהוב בפני ה-ל, אך הקב"ה מחלק בין הדברים, ואומר לו שאם לא ייטיב את דרכיו קורבנותיו לא יתקבלו.
קין לא מוכן לקבל את דבריו של הקב"ה וקנאתו מדרדרת אותו לרצוח את הבל אחיו. בתגובה לשאלתו של הקב"ה על הבל קין טוען כלפי ריבונו של עולם: "השומר אחי אנכי" האם השמירה על הבל מוטלת עלי? היא מוטלת עליך[5]! אם מפרשים את טענתו של קין על פי דברינו הוא אומר שאם ה' נתן לרציחה לקרות הרי היא רצויה בפניו. ההתחלה באמירה שאני לא צריך לעשות שינוי, אני לא צריך להשתפר, מובילה את קין להבנה שגויה כי כל מעשה שלו יהיה רצוי בפני ה-ל, הלא הוא השומר של המעשים.
עלינו להבין כי הקרבה שלנו ל-ל איננה אמורה לרפות את ידינו ולאפשר לנו, אלא היא מחייבת אותנו להשתנות ולהתקדם. האהבה איננה חפה מדרישה מתמדת, ואם ניטיב נתרומם, ואם לא אנחנו נמשיך ונתדרדר.
[2] כפי שציין האבן עזרא, בראשית פרק ד פסוק ג ד"ה ויהי מקץ ימים
[3] כך כתב האלשיך בראשית פרק ד פסוק ג ד"ה ויהי מקץ
[4] אורות ישראל ותחייתו פרק טו
[5] פרשנות זאת מובאת במדרש תנחומא (ורשא) סימן ט
