רקע
על כל עיתוני המגזר התנוססה אותה כותרת ראשית. הרב הגדול והמכובד קובע "אסור לפסוק מספר הלכה פלוני". הקורא הממוצע חושב לעצמו, על מה הם עצבניים הפעם? האם הרב המחבר דיבר עם רבנית רפורמית או שמא הוא התבטא בחריפות בעד עליה להר הבית? אולי זה סתם יריבות פוליטית כלשהי?
לפני כמה מאות שנים סערה זאת התרחשה כשהרא"ש כתב שאין לפסוק מדברי הרמב"ם. כמובן שהאינסטינקט הראשוני הוא לחשוב שהרא"ש מתנגד לרמב"ם עקב מסורות פסיקה שונות, או שהליכתו אחר הפילוסופיה הטתה אותו מהדרך כפי שאחר כך יטען כנגדו הגר"א. אולם הסיבה מאחורי דברי הרא"ש היא החשש מספר פסיקה. רק במצב בו הדין המופיע בספר מתאים למציאות ניתן לפעול לפיו, אולם בכל מקרה אחר לא, והאדם שאינו מצוי בסוגיה לא יכול לדעת לבד על פי אילו עקרונות עליו לנהוג.
הבעיה שהרא"ש מתאר, תיווך בין המציאות להלכה היא בעיה כבדת משקל, וההתמודדות איתה היא השילוב בין ספרות פסיקה מפורטת העונה על רוב המצבים, לספרות שו"ת הממלאת את החוסרים. בספרות שו"ת אין הכוונה לשו"ת מסרונים שצובר תאוצה בתקופתנו, והוא אולי שייך לעצם ידיעת ההלכה של ספרות הפסיקה, אלא לתשובות הממלאות את החללים הריקים שנוצרו בין ההלכות.
בנוסף לתשובה עצמה, הרב המשיב פורס בפני השואל את שיקוליו ומעביר אותו תהליך שלם. בסוגיה הזאת נרצה לצלול לתוך התהליך הזה ולראות איך הפוסק מגשר על הפער בין פרשנות הגמרא וההלכה הכתובה לבין המציאות המופיעה לפתחו. משלב ניתוח המציאות ועד לתשובה שהוא נותן בפועל.
התשובה בה נעסוק בסוגיה זאת נסובה סביב הנושא של כיבוד הורים. לפני תחילת הדיון חשוב להדגיש שתי נקודות. הנקודה הראשונה היא שסוגיה זאת היא ניתוח שורת הדין במצוות כיבוד אב ואם. ביחסים בין אנושיים בכללי, ועל אחת כמה וכמה באלו עם ההורים, כדי לקיים יחסים תקינים צריך לפעול ככלל לפנים משורת הדין. הנקודה השניה היא שסוגיה זאת לא מוגבלת למצב הנפוץ היום של בן הסמוך על שולחן אביו, בה יכול להיות שגם שורת הדין מעט שונה.
מקורות
גמרא קידושין ל:-לב. "כל מצות האב על הבן… האב שמחל על כבודו כבודו מחול" [קטע גמרא זה הוא כל מקיף את נושא כיבוד הורים בצד ההלכתי והאגדתי, רצוי לראות את כולו, ובכל זאת הקטע הנצרך לסוגייתנו הוא לא:-לב. "ת"ר איזהו… דעבד ליה בשעת ריתחיה"]
רמב"ן יבמות ו. ד"ה מה להנך " אין זה עיקר… שאמרה תורה"
שו"ת הרא"ש כלל טו אות ה
[ביאור הגר"א יורה דעה סימן רמ ס"ק לו]
שו"ת מהרי"ק סימן קסו אות ג
שולחן ערוך יורה דעה סימן רמ סעיף כה
בית הלל יורה דעה סימן רמ ס"ק כה
הסבר הסוגיה
ואשר נסתפקת אם יש כח ביד האב למחות ביד בנו לישא אשה אשר יחפוץ בה הבן.
[שו"ת מהרי"ק סימן קסו]
השאלה המונחת לפיתחנו היא האם מותר לאדם להתחתן עם אישה שאביו אינו רוצה שיתחתן איתה. ראשית, יש לתרגם את השאלה לשפה ההלכתית ולהבין מה הם השיקולים בהם יש להתחשב, ובכך נקבע ראשי פרקים לתשובה. לאחר מכן נדון בכל אחד מהשיקולים באופן פרטני, מה שיהיה גוף התשובה. לבסוף, יש לסכום את השיקולים השונים יחדיו ולהגיע לפסיקה, הלכה למעשה.
במקרה שלנו, השאלה היא התנגשות בין רצונו של הבן להתחתן עם אישה מסוימת, לבין החיוב המוטל עליו לשמוע בקול אביו. בשלב הראשוני קל לראות שהשיקול לשמוע בקול האב הוא מצוות כיבוד הורים, בעוד את רצונו של הבן להתחתן עם האישה המסוימת קשה "לתרגם" למושג הלכתי שיעמוד מנגד. לכן ראשית נדון בשאלה מצד דין כיבוד הורים.
את הדיון מצד מצוות כיבוד הורים צריך לחלק לשני חלקים. קודם כל צריך לדון בשאלה האם בתוך מצוות כיבוד הורים כלולה המצווה לשמוע בקולם ולציית להם? במידה והתשובה תהיה לא, אפשר להוריד את השיקול של כיבוד הורים מהשולחן. אולם גם אם התשובה היא כן, צריך להמשיך ולברר מה היקף דין זה, והאם הוא מחייב את האדם גם בהחלטה עם מי להתחתן?
הברייתא במסכת קידושין מבררת מה נכלל בגדרי כיבוד הורים ומוראם. בין החובות המוזכרות בברייתא זאת לא מוזכרת החובה לציית להורים. הדבר יכול לנבוע משתי סיבות אפשריות. הסיבה האחת היא שהבן אינו מחויב לשמוע בקול הוריו. הסיבה השנייה וההפוכה היא שהחובה לציית לקול ההורים היא כל כך פשוטה עד שאין צורך לכתוב אותה.
הרמב"ן כותב באופן פשוט ובהיר כצורה הראשונה. הברייתא מונה רק דברים שהאב נהנה בהם כי הבן מחויב להנאת האב. ברם, הבן אינו מחויב לשמוע בקול האב בדבר שהוא אינו הנאתו. אולם הגר"א טוען שלפי הרשב"א גדר זה נכון רק כדי לדחות לאו, אבל לכתחילה, כשאין לאו מנגד, חייב לציית לדברי ההורים. כך גם עולה מהרא"ש שפוסק שלא צריך לשמוע לאב כשהוא אומר לא לדבר עם יהודי. בדרך כלל צריך לציית להורים, אבל אם הם אומרים לשנוא יהודי אין לציית לדבריהם.
נמצא אפוא שלפי הרמב"ן השאלה איננה מתחילה. הבן אינו חייב לציית להוריו, כך שהם לא יכולים לכפות עליו שלא להתחתן עם אישה מסוימת. בעוד לפי הפירוש של הגר"א לדברי הרשב"א, הבן חייב לשמוע להוריו ולכן ההורים שלו יכולים לדרוש ממנו לא להתחתן עם אישה מסוימת, שהרי מצוות כיבוד הורים דורשת מהאדם לעשות דברים גם אם הם כנגד רצונו לטובת הוריו (כל הרעיון של ציווי הוא לגרום לאדם לעשות דבר שלאו דווקא היה ברצונו).
אולם כל זה תלוי בהנחה שהרצון להתחתן עם אישה מסוימת לא שונה מכל רצון אחר. גם הגר"א העלה בדברי הרשב"א ערך אחר העולה על פני החובה לכבד הורים והוא לאו. המהרי"ק שדן בשאלה שלנו מעלה מנגד את ערך האהבה. הוא מתייחס לערך זה בשני אופנים. האחד הוא שכדי להתחתן צריך אהבה, כך שהמהרי"ק טוען שלהתחתן עם אהבתך זה דבר הקרוב למצווה. אם כך, לפי הגר"א שדורש לאו כדי להימנע ממצוות כיבוד הורים, אהבה, שהיא רק בגדר מצוות עשה לא תידחה אותה. האופן השני הוא שלפי המהרי"ק אסור שלא להתחתן עם אהובתך[1] כיוון שתמיד יהיו נדנודי עבירה, ולפי אופן זה יכול להיות שגם הגר"א יודה שהאהבה גוברת על החובה לשמוע בקול ההורים.
עד כה דנו בשאלה מצד חיוב הציות להורים, אולם גם אם ציות להורים נכלל במצוות כיבוד הורים, ואין בחתונה כח כדי לדחות את חובת הציות, אין הכרח לומר שהבן מוכרח להשקיע כל כך על מנת לכבד את הוריו. המהרי"ק דן בכיוון זה. הוא מעלה את פסיקת ההלכה לפיה מצוות כיבוד הורים לא דורשת מהאדם להפסיד את ממונו, ומסיק ממנה שמצווה זאת לא דוחה גם את צער גופו של האדם. תחת ההנחה שוויתור על האישה איתה האדם רוצה להתחתן היא צער הגוף, מצוות כיבוד הורים לא יכולה להכריח את האדם לוותר על נישואים עם האישה אותה הוא אוהב.
המהרי"ק מגביל את דבריו דווקא לחתונה עם אישה ההוגנת לאותו האיש. אלא שהרמ"א, שפוסק את דברי המהרי"ק לא מזכיר את ההגבלה הזאת. ניתן להסביר השמטה זאת כהבנה של הרמ"א שמדובר בהמלצה. ההורים הם אנשים עם ניסיון חיים ולכן ראוי להקשיב להם. רצוי שלפני שהאדם עובר על דברי הוריו שיוודא שהוא צודק, ואין איזה דגל אדום שהוא לא רואה.
אמנם בבית הלל הוא מביא תשובה נוספת בה ההיתר להתחתן עם אישה כנגד רצון ההורים מוגבל להיות האישה כשרה, ומסיק מכך שההגבלה הינה הגבלה הלכתית. לפי מה שראינו עד כה, לא אמור להיות חילוק בחיוב מצוות כיבוד הורים כתלות בתכונות האישה, ולכן צריך לומר שבאישה פסולה יש שיקול נוסף מעבר למצוות כיבוד ההורים[2].
מסתבר להעלות שיקול נוסף והוא פגיעה אפשרית בהורים עקב הנישואין. כשאדם מתחתן, חתונתו לא משפיעה רק עליו, אלא גם על הסובבים אותו. דוגמה פשוטה לכך היא נישואים פוליטיים אז נישואים של דמות המקורבת לשלטון אחד נישאת לדמות המקורבת לשלטון אחר, זאת כדי לחזק את הקשר בין שתי המדינות. אם כך, השיקולים שהעלנו מתירים רק לא לציית להורים, אבל לא לפגוע בהם כלכלית או חלילה לבייש אותם או לפגוע בהם.
נמצא אפוא שאם התגדותם של ההורים נובעת מפגיעה אישית בהם ודאי שהילד לא יכול להמרות את פיהם ולפגוע בהם. במידה וההורים לא נפגעים באופן ישיר מהחתונה, יש לדון האם מצוות כיבוד הורים מחייבת את האדם לתת להוריו להשתתף בהחלטה אם מי יתחתן. ראשית צריך לברר האם ציות להורים נכלל במצוות כיבוד הורים, ולאחר מכן יש לשאול מה היקף חובת הציות, ומה היקף מצוות כיבוד הורים.
סיכום
על מנת לדון בשאלה האם מותר לאדם להתחתן כנגד רצון הוריו עסקנו בשאלה האם אדם חייב לציית להוריו, וראינו שיש בדבר מחלוקת ראשונים. מצד אחד עמד הרמב"ן ואמר בפירוש שהאדם איננו מוכרח לציית להוריו, כשמנגד עלה מהרא"ש והגר"א הסיק מהרשב"א שרק כאשר כנגד הציות להורים עומד יסוד מעבר לרצונו של האדם ניתן שלא לציית להם, אבל ברירת המחדל היא שעל האדם מוטל לציית לדברי הוריו.
המהרי"ק העלה שתי אפשרויות לפיהן על אף חובת הציות להורים, ניתן להמרות את פיהם ולהתחתן עם אישה שלא כרצונם. האפשרות האחת הייתה להעצים את הערך של נישואין דווקא עם בחירת ליבו, הן מצד זה שהאדם צריך להתחתן דווקא עם מישהי שהוא אוהב, והן מצד ההרהורים המתלווים לוויתור על אהובתך. האפשרות השנייה היא לומר שלמרות שיש ציות להורים, מצוות כיבוד הורים מוגבלת, ולא מחייבת את האדם לשלם או להצטער, וכחלק מזה לא לוותר על הכלה המיועדת.
ברם, המהרי"ק הגביל את דבריו דווקא לאישה ההגונה לאותו האיש. לפי הרמ"א הבנו גדר זה כהמלצה לווידוא שהאדם לא מפספס משהו חשוב. אלא שבפשטות הדברים, הגבלה זאת מעלה שיקול נוסף מעבר לכיבוד הורים, והוא הפגיעה האפשרית בהורים מצד השפעת הנישואין עליהם.
השלבים בהם פעלנו:
1. תרגום המקרה לשפה ההלכתית ומציאת הגורמים בהם יש להתחשב בפסק וניתוחם (יש לשים לב שבמהלך הדרך גילינו שבהתחלה היו גורמים שלא התחשבנו בהם).
2. דיון הלכתי בכל אחד מהגורמים.
3. שיקלול הגורמים יחדיו.
[1] כמובן שהמהרי"ק לא מעודד כאן הטרדות, אלא הדברים נאמרו בגדרי רצון שני בני הזוג.
[2] יכול להיות שגם הרמ"א סבור כך, אלא שהוא לא הביא את המגבלה כיוון שהוא עוסק בהלכות כיבוד הורים.