בגמרא מפורטים סדרי הקריאות בתורה ובנביא לכל חג, כאשר יוצא הדופן ברשימה זו הוא יום כיפור, שבו ישנה קריאה נוספת בזמן מנחה. קריאת התורה בשחרית עוסקת בעבודת הכהן הגדול ביום כיפור, המתארת את הטקסים המיוחדים שנערכו בבית המקדש לכפרת עם ישראל ולהשבת הטהרה למקדש ולעם. ההפטרה לשחרית לקוחה מנבואת ישעיהו, שם הנביא מזהיר את העם מפני צום חיצוני ריק מתוכן, ומדגיש את הצורך בתשובה פנימית כנה ובתיקון חברתי – זהו ה"צום הרצוי" בעיני ה'. במנחה של יום כיפור, קוראים את ספר יונה, סיפור שמדגיש את ערך התשובה, כאשר אנשי נינוה שבים מדרכם הרעה וזוכים למחילת עוונות בעקבות חרטתם הכנה.
על רקע קריאות אלו, הקריאה במנחה של פרשת העריות מתוך פרשת "אחרי מות" (ויקרא י"ח) בולטת ומעוררת קושי. פרשה זו עוסקת באיסורי גילוי עריות – אחד החטאים החמורים ביותר ביהדות. הבחירה לקרוא פרשה זו ביום קדוש ומיוחד כל כך מעוררת שאלה משמעותית: מה הקשר בין יום כיפור, העוסק בטהרה, תשובה וכפרה, לבין איסורי עריות חמורים אלו? נוסף לכך, ישנו פער מהותי בין האופי הכללי של יום כיפור, שבו עוסקים בתשובה ובכפרת חטאים כלליים, לבין התוכן הקשה והפרטי של פרשת העריות, המתמקד באיסורים הנוגעים ליחסים מיניים אסורים.
אפשר היה להציע כי מטרת הקריאה בפרשת העריות ביום כיפור היא דווקא לעורר את תחושת הפער העמוק שהאדם חש בזמן הקריאה. ביום זה, כשהאדם כולו שקוע בטהרה, תשובה וקדושה, פתאום הוא נפגש עם עיסוק בתאוות מיניות ובחטאים החמורים של גילוי עריות, נושא השייך, לכאורה, לעולם אחר לגמרי. הפער הזה בין השאיפות הרוחניות הגבוהות של יום כיפור לבין הדיון החמור באיסורים המיניים מעלה את המסר המרכזי: השאיפה היא שהפער הזה יתקיים לאורך כל השנה בין האדם לבין כל סוגי העבירות. ביום שבו עוסקים בטהרה המוחלטת, מזכירים לאדם את החטאים הכבדים ביותר, ובכך הוא מתבקש לא רק להימנע מהם, אלא לפתח סלידה כלפיהם. הבחירה בפרשיית העריות נועדה לעורר את המודעות לכך שהריחוק מהחטאים צריך להיות חלק מהחיים הרוחניים של האדם.
אלא שהפרשנים הלכו בכיוונים אחרים כדי לבאר את מטרת הקריאה הזו. התוספות למשל מביאים מדרש שמספק נימוק ייחודי לקריאת פרשת העריות ביום כיפור. המדרש מציע שבקריאת פרשה זו, עם ישראל עושה רמז לקב"ה. כפי שהעם מתחייב להישמר מאיסורי עריות ולהקפיד על קדושת המוסר המיני, כך הוא מבקש מהקב"ה לשמור עליהם ולכסות את חטאיהם, שלא יתגלה קלונם לעיני כול.
עם ישראל מצהיר שהוא נזהר ומקפיד על איסורים אלו כפי שנצטווה בתורה, ובזכות שמירה זו הוא מקווה שגם חטאיו האחרים יכוסו ולא ייחשפו. כך, הקריאה בפרשת העריות ביום כיפור הופכת למעשה לבקשה עמוקה לסליחה ולכפרה, מעבר לעצם ההקפדה על האיסורים עצמם – היא ביטוי לרצון של העם להתעלות מעל חטאיו.
רש"י רואה בקריאה בפרשת העריות תוכחה ישירה המופנית כלפי הקהל. לדבריו, הקריאה ביום כיפור נועדה להזכיר לאנשים את חומרת החטאים בתחום העריות, מתוך כוונה לגרום להם להפסיק ולחטוא בתחומים אלו. רש"י מבין שביום שבו האדם נמצא בשיאו הרוחני, זוהי הזדמנות אידיאלית להזהיר ולהוכיח אותו על נושאים בהם ישנה סכנה מוסרית גדולה.
על דברי רש"י, אפשר להוסיף את ההקשר החברתי של יום כיפור בזמנם. ביום זה, נשות ישראל נהגו להתלבש בבגדי לבן יפים ולחולל בכרמים, כמסופר במשנה במסכת תענית. אירוע זה, שהתנהל באווירה של טהרה ונקיות, עלול היה לפתוח פתח ליחסים לא ראויים או להתעוררות יצרית. קריאת פרשת העריות במנחה עשויה לשמש אזהרה ברורה להקפיד על שמירה על קדושת היחסים האנושיים גם במצבים אלו, ולהזכיר את האחריות האישית והמוסרית הנדרשת מעם ישראל ביום זה ובכל ימות השנה.
ניתן להעמיק את הבנתנו על דברי רש"י מתוך פירושו לציווי "קדושים תהיו", שם הוא מסביר כי הקדושה כרוכה בהתרחקות מן העריות. רש"י כותב: "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה". הקדושה, לפי רש"י, נובעת דווקא מתוך ההתרחקות מגילוי עריות והצבת גבולות ברורים בתחום זה.
ישנה סכנהביום כמו יום כיפור בו האדם מצווה להתנתק מהנאות העולם, שהאדם יחליט להתנתק מהעולם כולו ומהמוסריות שבו. על כן, צריך להזהיר את האדם שלא יתדרדר בלהט הרגע לכל מיני מעשים הזויים ונתעבים כמו גילוי עריות או הקרבת קורבן אדם. הקריאה בפרשת העריות באה להזהיר את האדם בדיוק מפני סכנה זו – קדושה אמיתית איננה גורמת לאדם להתעלם מהעולם ומחוקיו, אלא הופכת את האדם לאדם טוב יותר, ערכי יותר, ומוסרי יותר.
