פרשת וישלח כוללת בתוכה אירועים רבים, ביניהם מאבקו של יעקב במלאך, מפגש יעקב ועשיו, מעשה דינה בשכם וסיפור מותה של רחל. אך בין כל הסיפורים הנ"ל ישנו פסוק אחד שגולל בתוכו סיפור חיים שלם. הפסוק מדבר על מותה של דבורה מיניקת רבקה. מיניקת רבקה מוזכרת עד כה רק פעם אחת, וגם אז לא בשמה, מה שהופך את הפסוק הזה לתמוה ביותר. מי היא אותה מיניקת? מה מעשיה במחנה יעקב? מדוע התורה מציינת את מותה של דמות שהיא לא סיפרה לנו אף פרט על חייה?
מעבר לכל השאלות על תוכן הפסוק, שאלה נוספת שחשובה לפרשנים על מנת לפצח את הסיפור היא ההקשר שבו הסיפור מובא. ה' מצווה את יעקב לעלות לבית אל, יעקב בדרך מחליט לבער עבודה זרה מקרבו. אחרי ביעור העבודה הזרה יעקב מקיים את הציווי ועולה לבית אל כדי להקים שם מזבח. בנקודה זאת התורה עוצרת את הסיפור ומאזכרת את מות דבורה מיניקת רבקה. רק לאחר מכן חוזרת לסיפור בו היא עסקה ומספרת על ההתגלות שחווה יעקב בבית אל.
אם כן, נראה שיש קשר בין ביעור העבודה הזרה למותה של דבורה מיניקת רבקה. קשר זה יכול להתבטא בכך שדבורה מתה כתוצאה מביעור העבודה הזרה. לחלופין, אפשר להציע שמיתתה מתרחשת בשלב אחר, אך התורה בוחרת לציין אותו פה, כדי לציין את הקשר בין הדברים. ננסה לעמוד על הקשר האפשרי שיכול להיות בין הדברים.
דבורה מיניקת רבקה היא דמות שמלווה אותנו עוד מביתו של בתואל. כאשר עבד אברהם מגיע לחפש אישה ליצחק בן אדונו הוא לוקח עימו את רבקה ואת מיניקתה. הקשר לבית בתואל הוא גם הקשר לבית לבן, בנו. יעקב מבין שעל מנת שהוא יוכל להתעלות ולהתברך על ידי ה-ל, מעבר לביעור העבודה הזרה עליו לבער גם את הערמומיות שליוותה אותו בבית לבן, הערמומיות של בתואל.
אולם המדרש מצביע על נקודה אחרת[1]. המדרש טוען כי מותה של דבורה בא לכסות על מותה של רבקה. התורה מאזכרת את מותה של דבורה כדי שנשים לב לחוסר אזכור מותה של רבקה. מותה של רבקה הוא טראגי, שכן היא לא מתראה עם יעקב בנה אותו היא שילחה על מנת להצילו, היא לא זוכה לראות את המשפחה אותה הוא הקים. רש"י[2] אף מגדיל לומר שרבקה שולחת את דבורה כדי להחזיר את יעקב, ובכל זאת המשימה איננה צולחת ורבקה ויעקב לא מצליחים להיפגש.
אך הדברים אינם פשוטים. אחרי בריחתו מעשיו יעקב לא הולך ישר אל אימו, אלא הוא מקים את אוהלו בשכם, ואף קונה את מקומו. מדוע הוא לא חוזר לבית אימו? לפי ההבנה שהצענו, אפשר לומר שיעקב מתנער מרבקה. רבקה, אמא שלו, הכניסה אותו לצרה גדולה בגלל תחבולה, כיוון שלא סמכה על אביו. יעקב גונב את הברכות בהוראתה של אימו ולאחר מכן הוא נדרש לברוח מההשלכות של אותה תחבולה.
באופן דומה, הרשב"ם[3] מפרש כי בלילה לפני המפגש עם עשיו יעקב מנסה גם לברוח מהמפגש הזה. אחרי שיעקב רואה כי עשיו לא מקבל את מנחתו יעקב מנסה לברוח לצד השני של מעבר יבוק, ומלאכו של עשיו מגיע כדי לעכב אותו כך שלא יצליח לברוח. יעקב נאבק עם המלאך כל הלילה ומנצח אותו. לאחר הקרב המלאך משנה את שמו של יעקב לישראל, שם שמראה שהוא יכול לנצח במאבק. שינוי השם הזה נעשה גם אחרי הקרבת הקורבן של יעקב בבית אל ומותה של רבקה.
המדרש[4] אומר כי יעקב אבינו ביקש לישב בשלווה, הוא לא רצה יותר תככים ומלחמות. הדרך בה הוא בוחר לעשות זאת היא להתנתק מכל מה שעלול להביא אותו לכדי כך. הוא לא מתמודד עם לבן, מנסה לברוח מעשיו אחיו אחרי שזה לא מקבל ממנו את המנחה, ולבסוף מתנתק גם מהשורשים שלו מאמא שלו ומבית בתואל. אך המדרש טוען שישיבתו בשלווה לא עובדת, ומגיע סיפור יוסף והאחים, וגם שם התורה מעידה כי יעקב מתעלם ושומר את הדבר.
החיים מערימים על יעקב קשיים רבים, אך במקום להתמודד איתם הוא בורח, הוא שומר את הדברים אצלו. שיחת העידוד משרו של עשיו ומהקב"ה לא מצליחות להביא את יעקב לכדי שינוי הדרך שלו, וחוסר התמודדות עם הבעיות לא מעלים אותן, כך מאבד יעקב את בנו למשך עשרים ושתיים שנים.
אולם אנחנו כעם קיבלנו עלינו את הייעוד הזה. לא רק להיות במאבק אלא גם להתמודד בו. יהי רצון שנזכה להצליח בהתמודדויות שלנו.
[2] בראשית פרק לה פסוק ח ד"ה ותמת דבורה
[3] בראשית פרק לב פסוק כה ד"ה ויותר יעקב
