פרשת נשא טומנת בחובה נושאים רבים, וביניהם יש עיסוק בשתי דמויות. הדמות האחת היא הדמות של האישה הסוטה. האישה אשר על אף שהוזהרה על ידי האדם אליו היא נשואה שלא תתייחד עם פלוני עשתה זאת. אישה זאת צריכה לעבור פרוצדורה בבית המקדש שעיקרה הוא שתיית מים אשר אמורים לבדוק האם באמת לא שמרה על קדושת נישואיה. הדמות השנייה היא דמותו של הנזיר, האדם אשר מחליט להתקרב לקב"ה ואוסר על עצמו שתיית יין וגילוח שיער.
שתי דמויות אלו מופיעות בסמיכות בפרשה, ולאחר העיסוק בסוטה התורה עוברת לפרט את דיני הנזיר. לכאורה הדמויות הללו הפוכות. בעוד האישה הסוטה עושה מעשה שלילי, המעשה המאפיין את הנזיר נחשב מעשה חיובי הנובע מרצונו להתקרב לקב"ה. אם כן עולה השאלה למה התורה סומכת את העיסוק בשתי הדמויות הללו? שאלה דומה עולה מהפרשה הנסמכת לסוטה מהצד השני. לפני פרשת סוטה מוזכרת הפרשת התרומות אל הכהן. שוב צריך לשאול למה התורה מחברת בין מעשיה של הסוטה למצוות התרומות ולקדושתו של הנזיר?
רבי יהודה הנשיא ענה על השאלה הראשונה[1] וטען כי המוטיבציה של האדם להיות נזיר הוא הקלקול של הסוטה. אדם שמבין את הקלקול של הסוטה ירצה להתרחק ממנו, ומתוך כך יגיע למאוס בתאוות העולם ויקבל על עצמו נזירות. רבי יוחנן[2] נדרש לשאלה השנייה ומציע כי האדם שלא מפריש תרומות לכהן יזדקק לכהן לצורך בדיקת אשתו.
הרב סולובייצ'יק[3] מסביר את דבריו של רבי יוחנן ואומר כי כוונתו היא שנתינת התרומות לכהן היא חלק מהמצווה לתרום לאחר ולתת צדקה. לפיו, טענתו של רבי יוחנן היא שמשפחה שעסוקה בנתינה כלפי חוץ היא משפחה חזקה, ומשפחה שכל עיסוקה הוא כלפי פנים בסוף תתפרק ותזדקק לעזרה מבחוץ, ובמקרה זה תלך לכהן שיעזור להם לברור ביניהם.
אם כן, תשובותיהם של רבי יהודה הנשיא ורבי יוחנן מציגות שתי דרכים משלימות להימנע מפירוק המשפחה. רבי יהודה הנשיא מתייחס לצד השלילי, כדי לשמור על משפחה יציבה על הזוג להתרחק מתאוות. על כן האדם שרואה את המשפחה המפורקת מתנזר מהתאוות. לעומתו רבי יוחנן מתייחס לצד החיובי, משפחה שמוסיפה אור בעולם היא משפחה יציבה וחזקה.
מי השילוח[4] מעיר על נקודה נוספת. כשרבי יהודה ערך את המשנה הוא סידר את מסכת נזיר גם בסמיכות למסכת סוטה. אלא שבניגוד למקרא שם סיפורה של הסוטה קודם לנזיר, במשנה מסכת נזיר מגיעה לפני מסכת סוטה. הוא טוען כי הבדל זה משקף את ההבדל בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה.
התורה שבכתב מתארת את המציאות. על מנת שהאדם יבין כי עליו להתרחק מהתאווה הוא צריך להיפגע ולראות איך התאווה מזיקה ומפרקת משפחה. אבל התורה שבעל פה מקדימה תרופה למכה. היא 'תורת אמך' והאם אוהבת את הילד שלה ולא רוצה שיפול וייפגע. על כן, עוד לפני שהאישה סוטה והמשפחה מתפרקת כבר ישנו רעיון של נזיר המונע מסיטואציה זאת מלהתרחש. אך במקום אחר[5] הוא אומר רעיון דווקא הפוך. הפיכת סדר הפרשיות מורה על הוראת מוסר. רבי יהודה הנשיא אומר לאדם שלפני שהוא מוכיח את אשתו הוא צריך לבדוק שהוא עצמו נקי וכשר ואין לו אחריות על מה שקרה.
אמנם גם התורה שבכתב מביעה את הרצון כי המשפחה לא תתפרק ולכן מביאה עקרונות המונעים את האדם מלהגיע ולהזדקק לפרשיית סוטה. אבל מטרתה של התורה שבעל פה היא לחנך את האדם. לכן עוד לפני שהאדם נופל היא מראה לו את הדרך האחרת, וגם שומרת עליו מלפרק את משפחתו בפועל.
[1] מסכת ברכות דף סג. וכן בדף ב. של מסכתות נזיר וסוטה.
[3] רשימות שיעורים ברכות סג. ד"ה גמ'. וז"ל אמר ר' יוחנן
