סוגיה ט: שאלה בשותפים

רקע

בסוגיה זאת נתחיל רצף של שלוש סוגיות שבוחנות את דין בעליו עמו ביחסים שונים שיש בין השואל המשאיל המעסיק והפועל. הסוגיה עוסקת בשותפים ועל מנת לגעת ביסודות של פטור בעליו עמו שיש פה נעסוק גם ביחס שיש בין שותפים.

מקורות

א. בבא מציעא צו. "שאל משותפין… מיהת מיפטר"

ב. תוספות בבא מציעא צו. ד"ה ונשאל

רמב"ם הלכות שאלה ופיקדון פרק ב הלכה ח עם מגיד משנה

[גר"א חושן משפט סימן שמו ס"ק יד

משנה למלך הלכות שאלה ופיקדון פרק ב הלכה ז]

נימוקי יוסף בבא מציעא נה. ד"ה מן השותפין תיקו

הסבר הסוגיה

שאל משותפין, ונשאל לו אחד מהן, מהו? כולו בעליו בעינן והא ליכא, או דלמא: מההוא פלגא דידיה מיהא מיפטר? שותפין ששאלו ונשאל לאחד מהן, מהו? כולו שואל בעינן – וליכא, או דלמא בההיא פלגא דשיילי מיהת מיפטר?

[בבא מציעא צו.]

רמי בר חמא מביא רצף של ספקות בדיני השאלה, ובתוכם שני ספקות לגבי שותפים. הספק הראשון הוא במקרה בו אדם שואל משותפות, כאשר אחד מהשותפים שאול לו, והשני הוא במקרה ההפוך בו השותפים שואלים מאדם ששאול לאחד מהם. מהסברי הגמרא את הספקות עולה שהאפשרויות הן שהפטור לא חל במקרים הללו, או שהפטור חל על חצי מהסכום.

התוספות שואל מדוע יש בכלל צד לומר שהפטור לא חל? התשובה שהוא נותן לשאלה הזאת היא שפטור שאלה בבעלים הוא פורמלי, ולכן ניתן לומר שבמצבים מסוימים הוא לא יחול. הנחת שאלתו של התוספות שבפשטות ניתן להחיל את הפטור לחצאין זקוקה לביאור, מדוע הוא מניח כך כדבר פטור, עד לרמה בה הוא מכריח את הצד השני להיות לא הגיוני ולגמרי פורמלי?

הדרך לפצח את ההנחה הזאת היא דרך ההשוואה שהתוספות עושה בין הבעיות בשואל לספק מקביל בגנב[1]. רבא מסתפק בשאלה האם גנב משותפים שטבח ומכר ואמור לשלם תשלומי ארבעה וחמישה, נפטר כדרך שנפטרים מקנסות על ידי הודאה לאחד השותפים. במקרה הזה יש לגנב דין מול שני השותפים והתוספות מבין שמצד הסברה הוא חייב לכל אחד מהם את חצי הקנס, ולכן הודאה כלפי אחד מהשותפים לא אמורה להשפיע על הדין מול השותף האחר. אולם רבא מעלה אפשרות שהקנס הוא אחד ועל כן הודאה לאחד מהשותפים פוטרת את הגנב מהקנס כלפי שניהם.

התוספות מבין שהספקות זהים. רמי בר חמא מבין שכאשר אדם עושה דין מול שותפים הוא עושה דין מול כל אחד מהם בנפרד ועל כן יש כאן שתי השאלות נפרדות. בכל אחד מהספקות באחת מההשאלות אמור להיות פטור שאלה בבעלים. אלא שכמו שרבא מעלה אפשרות הקנס של התורה בתשלומי גנב שטבח ומכר לא יכול להתקיים לחצאים, רמי בר חמא מסתפק האם דין שאלה בבעלים מתקיים לחצאים.

אלמלא דברי התוספות, היה ניתן להעלות שספקו של רמי בר חמא הוא בדיוק בטיבה של שותפות כך שאפשר להציע שלוש אפשרויות, מתוכן רמי בר חמא מעלה רק שתיים. אפשרות אחת היא שרק לשני השותפים יחדיו יש את הבעלות. לפי זה כאשר רק אחד מהשותפים נשאל הפטור לא אמור לחול כי הבעלים של החפץ לא מושאל. אפשרות שניה היא שלכל אחד מהשותפים יש בעלות על חצי מהפרה כמו שראינו בתוספות.

האפשרות השלישית שלא עולה בגמרא מוזכרת בפסקו של הרמב"ם. הרמב"ם פוסק את הספק בצורה אחרת מהדרך בה הוא מופיע בגמרא[2]. לפיו אין אפשרות של החלת הפטור באופן חלקי, והספק הוא האם השואל צריך לשלם את הכל, או שהוא נפטר מכל התשלום. האפשרות הנוספת היא שכל אחד מהשותפים יכול לתפקד לבדו כבעלים, ולכן גם כאשר רק אחד מהם מושאל השואל פטור מהכל כי בעליו עמו.

עד כה דנו בספקו של רמי בר חמא על פי גדרי שותפים, אמנם מהניסוח של הגמרא את הספקות נראה שהדיון אמור להיות בתוך הפטור של בעליו עמו, וכך נראה שהולך התוספות. כאמור התוספות מצודד בגישה לפיה במקרה בו אדם שואל משותפים כשהוא שאול לאחד מהם הדין אמור להיות שהשואל משלם חצי מדמי הפרה השאולה לשותף שאינו מושאל לו, ורמי בר חמא מחדש שיש צד לומר שהפטור הוא אחד.

לפי ההבנות שראינו בדין בעליו עמו ניתן לנתח את דברי התוספות ולומר שדין בעליו עמו הוא דין המבוסס על תנאי פורמלי. העסקה שהאדם עושה תלויה בעסקאות הקודמות שלו. לכן שלושת האפשרויות יכולות להתקיים במקרה של שותפים, או שבמקרה של שותפים אין תנאי כי ההעסקה הקודמת לא נוגעת לשותפות או שיש תנאי ואז הוא יכול להיות תנאי שמגביל את החיוב לחצי[3] או תנאי שמשווה את החוזה הזה לחוזה הקיים בין השואל למשאיל.

הבנה נוספת שהעלנו לדין בעליו עמו הוא שבעלים משועבד לא יכול לשעבד. הבנה זאת תחייב אותנו לדון באופן ישיר בדיני השותפים. היכולת של האדם לשעבד חפץ תלויה באחוזי הבעלות שיש לו עליו. אולם, לפי הסברה שראינו שכאשר אדם משועבד הכלים שלו משועבדים גם הם לאותה מלאכה, ניתן להסתפק בהחלת הפטור בשותפים שאחד מהם נשאל למטרת השותפות.

סיכום

רמי בר חמא מסתפק במצב בו אדם שואל משותפים ונשאל לאחד מהם. הגמרא שלפנינו מבארת שהספק הוא האם פטור שאלה בבעלים חל על החצי של השותף או בכלל לא חל. התוספות שואל מדוע הגמרא מסתפקת ותולה זאת בדין פורמלי שנובע מגזירת הכתוב. הרמב"ם פוסק את הספק באופן אחר, ואומר שהספק הוא בשאלה האם פטור לגמרי מדין שאלה בבעלים, או שהפטור לא חל כאשר רק אחד מהשותפים נשאל.

ניתן לבאר את הספק כספק בהלכות שותפים. האם לאף אחד מהשותפים אין בעלות על הנכסים השותפים, ורק ביחד הם נחשבים בעלים, כך שלא יחול פטור בעליו עמו, או שכל שותף הוא בעלים על חצי. אפשרות שלישית שעולה מהרמב"ם היא שכל אחד מהשותפים הוא הבעלים המלא. לחלופין ניתן לדון בספק כספק בהלכות שאלה בבעלים. אם מבינים כמו התוספות שהפטור הוא פורמלי צריך ללכת בכיוון של תנאי שמובנה בעסקה ברגע שיש שאלה בבעלים.

[1] מקורו במסכת בבא קמא עא:

[2] הגר"א אומר שלרמב"ם היה נוסח אחר בגמרא ולכן הוא פוסק כנגדה. המשנה למלך לעומתו מתרץ את שיטת הרמב"ם על ידי השוואתה לשיטת שאר הראשונים כך שהספק הוא לגבי תשלום חלקי או שלם.

[3] במידה והחיוב מוגבל לחצי על ידי תנאי אפשר לחשוב על שתי צורות חלוקה. החלוקה יכולה להיות או בין שני השותפים בשווה כיוון שהתנאי רק הגביל את הסכום לחצי, והיא יכולה להיות חלוקה בין השותפים, השותף המושאל מוותר על חלקו בעסקה עקב החוזה הקיים שיש בינו לבין השואל. נראה מההשוואה לגניבה משותפים שהתוספות מצדד בצורת החלוקה השנייה לפיה השותף השאול מוותר על חלקו, וכך כותב הקצות (סימן שמו ס"ק ג) ולשם הסברה נוטה.