ההפטרה של שבת חול המועד סוכות מציגה את נבואת יחזקאל על מלחמת גוג ומגוג[1]. נבואה זו מתארת קואליציה של עמים בהנהגת גוג ממגוג הפולשת לישראל. המלחמה הנוראית הזאת באה אל קיצה רק בעזרת התערבות ניסית של הקב"ה. המטרה המופיעה למלחמה זאת בנבואה הוא קידוש שמו של הקב"ה בעולם.
לכאורה, אין קשר ברור בין חג הסוכות לבין מלחמת גוג ומגוג. עם זאת, גם הפטרת חג הסוכות עוסקת במלחמה אפוקליפטית, אלא שזאת נאמרת על ידי זכריה[2]. ישנם קווים מקבילים רבים בין שתי המלחמות. שתי המלחמות מתארות פגיעה נוראית בעם ישראל, שתיהן יוכרעו בדרך נס, ושתיהן מקדימות את אחרית הימים. אלא שבנבואת זכריה לא נזכר גוג מארץ מגוג, אלא המלחמה היא של כל עמי העולם.
על אף שהעובדה שנבואת זכריה מהדקת יותר את הקשר הלא ברור בין אחרית הימים לבין סוכות, יש בה קצה חוט להבנת הקשר. המלחמה שבנבואת זכריה נגמרת בהכרה של כל העמים בכך שה' הוא מלך על כל הארץ. אחת ההשלכות של ההכרה הזאת היא שכל העמים יחגגו את חג הסוכות. הבאת קורבן בסוכות תיתפס כאקט בעל קשר ישיר להצלחה כלכלית במהלך השנה.
נראה להסביר שחג האסיף הוא חג אוניברסלי. כל אדם באשר הוא אדם שמח כשהוא מגיע להישג, במקרה זה פירות. מלחמת גוג ומגוג תגרום לכל עמי העולם להבין כי מי ששולט בעולם הוא ה'. אמנם הם עדיין לא יהיו חייבים במצוות כמו ישראל, אבל את חג הסוכות הם ירצו לקיים כדי להודות על הצלחתם הכלכלית בשנה שהייתה.
לפי זה צריך לשוב ולשאול על הצורך בקריאת הנבואה הספציפית של הנבואה על מלחמת גוג ומגוג. אם הקשר בין סוכות לאחרית הימים מבוסס על כך שבאחרית הימים כל העמים יגיעו להכרה בה' מה שיגרום להם לחגוג את חג הסוכות, היה אפשר להקדיש את ההפטרה לנבואה המדברת על אחרית הימים[3].
כדי לעמוד על נקודה זאת נידרש לשאלה על עצם הכרחיותה של מלחמת אחרית הימים לגאולה. מדוע חזון אחריות הימים חייב להיות מלווה במלחמה? מדוע אי אפשר להגיע לגאולה בדרכים פחות אלימות? מדוע נדרשת מלחמה כה גדולה כדי שהעמים יכירו בה'? האם לא ניתן להשיג זאת דרך תהליכים היסטוריים אחרים, כמו התגלות הדרגתית של ה' בהיסטוריה האנושית?
שאלה זאת מתעצמת נוכח פסיקתו של הרמב"ם[4]. הרמב"ם כותב שלמרות שאנחנו לא יודעים כלום על הדרך בה תגיע הגאולה, אנחנו יודעים כי תהיה מלחמת גוג ומגוג. למה הפרט היחיד שהרמב"ם מקבל מהנביאים באופן בטוח על דרך התרחשות הגאולה היא מלחמה?
ייתכן שהטענה המרכזית כאן היא שהמלחמה נועדה להסיר את ספקות הגויים לגבי ריבונות ה'. מלחמה ניסית כזו, שאין בה מקום לדמיון או ספק, היא זו שתביא לסיום כל המלחמות, כאשר כל העמים יכירו בבירור את יד ה' בעולם. רק מלחמה ניסית יכולה לשים קץ ליתר המלחמות. רק אם ישרפו כל כלי הנשק בעולם יהיה ניתן לחשוב שלא יהיו עוד מלחמות.
מודל דומה ניתן למצוא בגאולתו הפרטית של עם ישראל מארץ מצרים. ביציאת מצרים לא היה די בשינועו של עם ישראל החוצה ממצרים, אלא בהשמדת העם המצרי. המצרים היו צריכים לחטוף עשר מכות ולטבוע בים סוף כדי לשחרר את עם ישראל מהשעבוד. גאולה שלמה מגיעה רק כאשר אין חשש שהיא תתהפך. לכן גאולת העם מהמלחמות יכולה להתבצע רק לאחר שריפת הנשק.
בין גאולת מצרים לגאולת העולם ישנה גאולה נוספת – גאולת העולם מההשחתה המוסרית באמצעות מתן תורה. עמי העולם התנהגו בצורה שאיננה מוסרית. ניתן לקרות זאת בסיפורי ראשית הבריאה דרך אדם וחווה שעוברים על האיסור היחיד שמוטל עליהם, קין שרוצח את הבל, דור המבול, מגדל בבל, דרך חורבן סדום ועמורה. מתן תורה סימן תפנית עולמית, בכך שהנחיל לאנושות מערכת ערכים מוסרית שמבוססת על הכרת ה' והתחייבות לצדק ולחיים מוסריים. לפני מתן תורה ב' ממנה טת עם ישראל להיות ממלכת כהנים ולהפיץ את הבשורה הזאת. גם כאן הגאולה מלווה בנס גדול שמעיד על כך שהעולם לא יחזור שוב למצב בו היה לפני.
בהמשך לכך, ניתן להעמיק בהבנת הקשר בין מלחמת גוג ומגוג לבין חג הסוכות דרך התבוננות ברצף הרגלים – פסח, שבועות וסוכות. חגים אלה אינם רק נקודות זמן מבודדות בלוח השנה, אלא מסמלים שלבים שונים על רצף ההיסטוריה בתהליך הגאולה. כל אחד מהם מייצג שלב בהתפתחות היחסים בין עם ישראל והקב"ה, עד להגעה לתיקון השלם של העולם כולו.
כל אחד מהרגלים מסמל עוד שלב בגאולה, ובכל אחד מהם לא חוגגים רק את תוצאת הגאולה כי אם את האירוע עצמו. את יציאת מצרים, את מתן תורה ואת ההתערבות ה-לוהית במלחמת מלחמת גוג ומגוג.
הקשר בין מלחמת גוג ומגוג לחג הסוכות מתברר מתוך הבנת תפקידו של חג זה כשלב סופי בתהליך הגאולה. כפי שפסח מציין את גאולתו הלאומית של עם ישראל ממצרים, ושבועות מבטא את גאולת העולם המוסרי דרך מתן תורה, כך סוכות מציין את הגאולה האוניברסלית – הכרה עולמית במלכות ה'. מלחמת גוג ומגוג, המלווה בהתערבות ניסית, נועדה להבהיר לכל העמים, ללא כל ספק, כי ה' הוא השליט היחיד בעולם. רק דרך אירוע דרמטי זה תושג הכרה גלובלית שתסיר את כל הספקות ותוביל לגאולה שלמה.
[1] ספר יחזקאל פרקים לח-לט
[2] ספר זכריה פרק יד
[3] למשל נבואתו של מיכה בפרק ד
[4] הלכות מלכים פרק יב הלכה ב
