סוגיה ט: שני שוורים שנגחו זה את זה

רקע

בשור תם ישנם שני דינים מיוחדים. הוא משלם חצי נזק ומשלם אותם מגופו. בסוגיה זאת נעסוק בשאלה מתי מתבצעת ההנחה לחצי נזק באמצעות המקרה בו שני שוורים הזיקו אחד לשני.

מקורות

א. בבא קמא דף לג. המשנה הראשונה

ב. רש"י לג. ד"ה במותר, מועד בתם

תוספות לג. ד"ה שני שוורים

     רא"ש פרק ג סימן יג

ג.  נימוקי יוסף טז. ד"ה [מתני'] משלמין במותר

     [רבי עקיבא איגר פרק ג משנה ח אות לו]

ד. רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ט הלכה י"ד

הסבר הסוגיה

שני שוורים תמים שחבלו זה את זה משלמים במותר חצי נזק שניהם מועדים משלמים במותר נזק שלם אחד תם ואחד מועד מועד בתם משלם במותר נזק שלם תם במועד משלם במותר חצי נזק

[משנה לג.]

המשנה אומרת שכאשר שני שוורים ונוגחים אחד את השני בית דין מקזזים את התשלומים ומחייבים רק את מי שהזיק יותר לשלם. התוספות שואל מה החידוש במשנתנו, הרי אין כל היגיון במציאות אחרת בה יחייבו כל אחד מהמזיקים להעביר כסף אחד מהשני. התוספות מתרצים שני תירוצים. על פי התירוץ הראשון הוא שבלא המשנה היה ניתן לחשוב שלפי רבי עקיבא השור נהיה של הניזק מרגע נגיחתו בלי קשר לתשלומים, ובאה המשנה ואמרה לנו שהשור נשאר בחזקת בעליו ורק השור שהזיק יותר נחלק למזיק. התירוץ השני הוא שבמקרה בו אבד אחד השוורים התמים שנגח, למרות שלא היו גובים ממנו כי גובים רק מגוף שור תם, עדיין יקזזו את הנזק שעשה.

רש"י מדייק מלשון המשנה "משלמים במותר" שדרך החישוב היא קיזוז החבלות כשלעצמן ולא קיזוז התשלומים. כאשר שני שוורים נוגחים אחד את השני מחשבים את ההפרש שבין החבלות. רק לאחר מכן, במידה והשור שהזיק יותר הוא שור תם, מוותרים לו על מחצית מהחיוב.

התוספות ודאי לא מקבל את פרשנותו של רש"י. כאמור, התוספות שאל מה החידוש במשנה, ואם היה סובר כמו רש"י יש במשנה חידוש גדול לגבי חצי נזק של שור תם – כששני שוורים נוגחים זה את זה חצי נזק הוא לא מהחבלה אלא מהפרש החבלות. על כן מוכרח שהתוספות סובר שדין חצי נזק הוא על כל חבלה כשלעצמה, ולא על התשלום[1].

הרא"ש נדרש להסביר את דברי רש"י. ראשית, הוא מעמיד את דבריו רק כאשר שני השוורים התחילו לעשות את הנזק יחדיו. בזכות ההעמדה הזאת הוא יכול להסביר שרש"י סובר ש"אין כאן חבלה אלא המותר". באירוע בו שני שוורים מזיקים אחד את השני לא דנים כל אחד מהשוורים אלא רק מה שאחד מהם עשה.

המנחת שלמה[2] מסיק שלפי הסבר הרא"ש בדברי רש"י השור התם מלכתחילה צריך לשלם את כל הנזק ולכן ניתן לקזז את כל החבלה. אולם סברה זאת שייכת למי שאומר שתשלומי חצי נזק הם תשלומים ממוניים, אבל הגמרא פסקה להלכה הפוך, מצד הדין בעלי שור תם היה אמור להיות פטור, ואם כן מדוע מקזזים את כל החבלה, הרי מעיקר הדין הבעלים לא אחראיים על הנזק בכלל?

מוכרח מדברי המנחת שלמה שהוא הבין את שיטת רש"י בשלב יצירת החוב. אמנם מלשונם של רש"י והרא"ש נראה שלא כך. רש"י מתנסח בלשון "שמין", והרא"ש כותב שאין כאן חבלה. נראה שכוונתם היא שעוד לפני שבית דין נדרשים לחוב, המשנה מחדשת שההתייחסות למקרה הוא כאל מקרה אחד. לא מתייחסים לכל נזק בפני עצמו ומקזזים את הנזק האחד מהשני, אלא עצם חבלתו של האחד מפחיתה את חבלתו של השני.

יוצא מדברים אלו, שהחידוש שהמשנה משמיעה לנו הוא שההסתכלות על מעשה נזק של שני גורמים הוא כנזק אחד. החבלה האחת גורמת לחבלה האחרת להתעמעם. נראה שהתפיסה הזאת נובעת מכך שמטרת התשלום היא לא לפצות אחד את השני[3], ולא מהרתעת הצדדים שהזיקו[4], אלא שמטרת התשלום היא לתקן את הפגם שקרה בעולם. על כן, המזיק כבר מתקן תוך כדי הנזק חלק מהפגם, בכך שהוא חש על בשרו חלק ממה שעשה לניזק.

הנימוקי יוסף כותב שיש אבסורד בשיטת התוספות. במקרה בו שור תם ששווה מאתיים נוגח שור תם ששווה מאה ומפחית ממנו שמונים, ולאחר מכן השור הניזק מפחית את מי שהזיק אותו מאה. לפי שיטת התשלום של התוספות בעל השור ששווה מאתיים צריך לשלם חצי משמונים, דהיינו ארבעים, והשור שהיה שווה מאה צריך לשלם עשרים, כיוון שזה מה שהוא היה שווה בשעת הנזק. יוצא שבעל השור ששווה מאתיים שהזיק פחות צריך לשלם לבעל השור התם עשרים, ובעל השור שהזיק יותר לא משלם.

הנקודה אותה מכניס הנימוקי יוסף לדיון היא ששור תם משתלם מגופו. טענתו היא שכמו שקיזוז הנזק לחצי הוא ביצירת החוב, כך גם תשלומי השור מגופו הם דין בחיוב. דבר זה לא מוכרח. אפשר לטעון ששור תם משלם מגופו אינו דין ביצירת החוב אלא דין בתשלום. התורה חסה על המזיק כך שלא יפסיד עקב אירוע מזדמן שלא היה יכול לצפות אותו את כל רכושו, ולכן הגבילה את החיוב כך שיוכלו לגבות רק את שורו. לפי התפיסה הזאת במקרה אותו הביא הנימוקי יוסף השור ששווה מאתיים הזיק שמונים והתחייב לשלם אבעים, השור ששווה מאה הזיק מאה ועל כן התחייב לשלם חמישים. יוצא שבעל השור ששווה מאה יתחייב לשלם עשר, גם לפי שיטת השומה של התוספות.

סיכום

במידה ושני שוורים הזיקו זה את זה המשנה אומרת שמקזזים את החוב. יש שתי שיטות בהן אפשר לבצע את הקיזוז. השיטה הראשונה היא לקזז את החבלות אחת בשנייה ובה דוגל רש"י. התוספות חולק עליו ואומר שמקזזים את התשלומים. הנימוקי יוסף מוסיף שהקיזוז תלוי גם בשווי השוורים, כיוון ששור תם משתלם מגופו.

[1] לדוגמא, כאשר שור מועד ושור תם נוגחים אחד את השני וכל אחד מזיק מאה, לפי רש"י התשלומים מקזזים את עצמם, בעוד לפי התוספות בעל השור המועד צריך לשלם חמישים.

[2] דף לג. סד"ה מתני' שני שוורים

[3] כך עולה מהמנחת שלמה. בית הדין צריך להחליט מי צריך לפצות את מי על פי השאלה מי הזיק את מי יותר. על כן, גם בעל השור התם צריך לפצות את הניזק על כל הנזק אולם התורה חסה עליו לשלם רק את מחצית הנזק ולכן הוא משלם רק חצי מהמותר.

[4] לפי התפיסה הזאת היה ניתן להעלות שתי אפשרויות במקרה הזה. רק הצד שגרם את הנזק צריך לשלם. אפשרות שניה היא שכל אחד מהצדדים היה צריך לשלם כיוון ששניהם הזיקו, ומשניהם אנחנו רוצים למנוע להזיק שוב.