בסוף פרשת מעמד הר סיני, לאחר שנאמרות עשרת הדיברות, התורה מתארת כי העם רואים את הקולות ומזדעזעים מגודלו של המעמד ומבקשים ממשה שיעלה לקבל את התורה בשבילם. משה מנחם את העם ואומר שבקשתם לגיטימית ומובנת, ותגובתם למעמד הייתה מדויקת והיא זאת שתגרום להם לא לחטוא. לאחר שיחתו עם העם משה נפרד מהעם וניגש אל הערפל, שם נמצא ה-לוהים.
בשלב זה התורה מסיימת את הפרשיה ועוברת לרצף ציווים, אולם רבי יהושע בן לוי במסכת שבת מספק לנו הצצה למה שקורה שם, בערפל. הוא אומר שכאשר משה עלה למרום המלאכים מתרעמים על עצם ההימצאות של אדם ילוד אישה ביניהם, והקב"ה עונה להם שמשה הגיע רק כדי לקבל את התורה. המלאכים מזדעקים כנגד הקב"ה על כך שהוא מוכן לתת את התורה, ולאחר קבלת רשות משה מסביר למלאכים שתוכנה של התורה מותאם לבני אדם ולא למלאכים ולכן כדאי שהם יקבלו את התורה, ולא שהתורה תישאר אצל המלאכים.
אולם לא מובן מה מפריע כל כך למלאכים שהתורה תינתן לבני אדם, וכי הם לא יודעים מה תוכן התורה, ואת העובדה שהוא לא מתאים להם? בנוסף, עליית משה למרום מתבצעת לאחר מעמד הר סיני, כך שעם ישראל לכאורה כבר קיבל חלק מהתורה, דבר אותו ניתן ללמוד גם מתשובתו של משה למלאכים המבוססת על התוכן של התורה, ואם כן העובדה שבני אדם ידעו את התורה היא לא המפריעה למלאכים, והשאלה היא מה כן גורם לתרעומת המלאכים?
היה ניתן לומר שמה שמפריע להם זה לא ידיעת בני האדם את התורה, אלא העובדה שהתורה יותר תהיה לא בשמים, דהיינו העברת סמכות הפסיקה לבני האדם. אלא שאם כך לא מובנת טענתו של משה. למה העובדה שהחוק ה-לוהי נוגע לבני אדם נותן להם גם את הסמכות להחליט בעניינו?
לכן נראה להסביר שהבעיה של המלאכים לא הייתה עם אדם כזה או אחר שיעלה למרום וילמד שם תורה, הבעיה שלהם הייתה עם הורדת התורה, החמדה הגנוזה של הקב"ה, לבשר ודם. התורה צריכה להישאר מכוסה בערפל ולהיות בענן, ואם מישהו רוצה ללמוד אותה הוא מוזמן להגיע לאותו הענן, אבל התורה לא תתלכלך ותרד אל העם.
גם בתקופה שלנו התורה נמצאת בתוך ערפל. מוסתרת בתוך קודים וראשי תיבות שמי שמצטרף למלאכים יושבי הישיבות יכול לגשת אלה, ואחרת הוא נתקל ברצף קודים דוגמת משצל"ג, קים ליה בדרבה מיניה ונ"ט בר נ"ט. יש תחושה טובה בהתנתקות מהעולם שלנו והשארת התורה בערפל, בשני טורים צפופים כתובים בארמית בכתב רש"י, בשפה הפנימית.
משה מלמד אותנו שלא כך צריך להיות. התורה היא תורה של חיים, וככזאת היא מיועדת לאנשים חיים, לאנשים עובדים, ולאנשים בעלי יצר. ניתן להתפלפל שעות בשאלת שור שנגח פרה בלי לדעת בכלל מה זה שור ומה זה פרה, אבל התורה שלנו היא תורה שניתנה לאנשים שיש להם רכוש, בין אם זה שור או פרה, ובין אם זה כל דבר אחר שמושפע מהמקרה הזה.
נדגים את כוונתנו בעזרת שתי דוגמאות רש"י והרמב"ם. רש"י אחד מגדולי החכמים בכל הדורות, אלא שמפעליו אינם עסוקים בהתפלפלויות או בהעמדת עולם ההלכה אלא בהנגשת התורה לעם. פירושו לתלמוד הוא תמציתי ונותן ללומד את מה שחסר לו בסוגיה כדי להבינה, בין אם מדובר בפירושי מילים, ובין אם הסבר קצר של טענת הגמרא. באופן דומה פירושו לתורה, גם קצר באופן יחסי, ובנוסף להסבר הפשט רש"י מצמיד לתורה שבכתב את הנדבכים של התורה שבעל פה בהלכה ובאגדה, כדי שליהודי הממוצע שהוא סוחר, ולא יושב כל היום על המקורות יוכל לבנות עולם תורני עשיר.
בדומה, הרמב"ם, מחברו של הספר מורה הנבוכים, שלו מקום מיוחד של כבוד בספריה היהודית עקב כך שהצליח להעמיד פילוסופיה יהודית משכילה, חיכה עם כתיבת המורה לערוב ימיו. קודם כל היה חשוב לרמב"ם לכתוב פירוש למשניות כדי שיהודים יוכלו לעסוק בתורה שבעל פה. לאחר מכן כתב הרמב"ם את משנה התורה, ספר הלכה אשר גם מכוון ליהודי הפשוט וכותב את ההלכה בלשון קצרה ומדויקת. למיקוד זה גם היו מחירים, והרמב"ם לא הספיק להוציא את ספר החידושים שלו לתלמוד, אולם ברור שגם הוא כמו רש"י, כיוון את כוחותיו כדי להוציא את התורה מהערפל, ולכן פנה ליהודי הפשוט שמחפש ללמוד תורה בזמן הקצוב שבין מנחה לערבית ולא ליהדות הרבנית.
כמובן, שאין בדברים אלו כדי לזלזל במי שכן עסוק בעומקה של תורה, שכן גם משה עצמו קודם כל עלה אל ההר, אל הערפל שם התורה נמצאת. אמנם, רבי יהושע בן לוי פותח את סיפורו בתיאור הזמן "כשעלה משה למרום", אבל תוך כדי הסיפור אנחנו מבינים שמשה כבר יודע את התורה, כך שאפשר לומר שרבי יהושע בן לוי בא להשמיע לנו שכאשר אדם עולה למרום ללמוד תורה הוא צריך להיות בערפל ולהתפלפל בתורה, אבל כבר מהשלב הזה הוא צריך להיות מוכוון החוצה, לקבל תורה בשביל עם ישראל, ולא להחזיק את טובה לעצמו.
כדי להוציא מהערפל את המושג להוציא מהערפל ניגע בשתי השלכות פרקטיות. הראשונה היא הבנה ודיוק של מה שלומדים. האדם צריך לקבל את התורה ברמה שבסוף היא תהיה תורתו, ובעצם שהוא יוכל לבטא אותה במילותיו שלו. סימן טוב להבנה של המושג הוא היכולת להסביר את הסוגיה לאדם שאינו שרוי בעולם המושגים הרלוונטי. ההשלכה השנייה היא באמת להסביר את הנלמד לאחרים בתוך בית המדרש ומחוצה לו. למצוא אדם עם פחות ניסיון וללמוד איתו, לספר על סוגיות למשפחה ולחברים, להעביר שיעורים בקהילה ועוד.
שנזכה כולנו להבין את הדברים ולראות את הקולות, ושנדע תמיד להסתכל החוצה מחוץ לערפל לראות מה אחרים צריכים ולקחת אחריות.
