"כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא: לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה: ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה: כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו"
פרשייה זאת מתארת את הקלות של המצווה ואומרת שהיא אפשרית, והאדם יכול לעמוד בה. לא זאת בלבד אלא שהדבר קרוב אליו מאוד. אולם בשום שלב במהלך הפרשייה הקצרה הזאת לא כתוב מהי אותה מצווה ומהו אותו דבר, ובעניין זה נחלקו הפרשנים.
הרמב"ן מביא את שני הפירושים. הוא פותח ואומר שהמצווה הכוונה כל המצוות, דהיינו כל התורה כולה. אם כן האמירה שאומר לנו משה בפרשייה זאת היא שהאדם יודע את פרטי עשיית כל המצוות, ההלכה היא דבר שקרוב אליו.
אולם הרמב"ן מסתייג מפרשנות זאת כי היא לא עולה עם פשטם של כתובים. פשט הכתוב הוא שהפרשייה הזאת מתייחסת למצווה הזאת, כלומר, המצווה המוזכרת בפרשייה הקודמת, התשובה. מצוות התשובה קרובה אל האדם והוא לא צריך להתאמץ בשבילה.
לא משנה איזו פרשנות נקבל ניתקל בקושי מציאותי קשה, שהרי עינינו רואות את כל אותם האנשים אשר לא התורה ולא התשובה קלים בשבילם, או מרגישים קרובים אליהם, כך שהאמירה הנאמרת בפסוקים בכל מקרה קשה להם.
אם נפרש את הפרשייה הזאת כעוסקת בתשובה, נראה כי האמירה שלה היא כי בשביל תשובה אין צורך באף גורם חיצוני. האדם לא צריך להגיע לשום דבר שמחוץ ממנו וכל מה שהוא צריך לעשות נמצא בפיו ובלבבו. הוא צריך להתוודות בפיו, ולהתחרט בליבו על החטא שעשה. זאת לעומת לימוד תורה שקשה באותו המובן כי הוא מצריך את האדם לצאת מעצמו ולהבין את חותמתו של הקב"ה. העיקרון המרכזי בפרשה אם כן הוא עיקרון הפנימיות. התשובה פנימית לאדם והתורה חיצונית.
על הצד השני, לפיו מצוות התשובה היא לא המצווה הקלה, לא קשה לומר שהקושי הגדול בתשובה הוא שינוי טבעו של האדם. האדם עד כה היה חוטא ומתנהג בדרך פסולה ומעכשיו הוא צריך לשנות את אופיו וטבעו ולהתחיל להתנהג בצורה טובה. כדי להשתנות באמת האדם צריך לעבור תהליך פנימי ועמוק. זאת בניגוד לתורה, המייצגת את טבעו של האדם. אם כן העיקרון המרכזי בפרשייה זאת הוא עיקרון הטבעיות. התורה טבעית לאדם, והתשובה מצריכה את האדם שינוי מטבעו.
אך על אף ההצגה הקוטבית של הדברים, נראה כי דווקא טענת הפרשייה היא דווקא חידוש הדברים בקצוות ההפוכים. גם התשובה היא טבעית. היא מאפשרת לאדם לשבור מעליו את דפוסי החיים שהתקבע אליהם, ולחזור להיות הוא עצמו. אך בד בבד גם התורה פנימית ואיננה לימוד חוכמה שחיצונית לנו.
