"אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ אשר נתן ה' -להי אבתיך לך לרשתה כל הימים אשר אתם חיים על האדמה: אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן: ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא: לא תעשון כן לה' -להיכם:
דברים יב, א-ד
לאחר שהתורה מצווה בפירוט על איבוד העבודה הזרה מקרב הארץ, היא אוסרת על עשיית פעולות דומות כלפי ה'. איסור זה מעט תמוה כיוון שלא ברור איזה צורך יש בו, איזה אדם המחויב לתורה והמצוות יעלה על דעתו לשבור את מזבחות ה'?
לשאלה זאת הוצעו תשובות רבות במהלך הדורות. הספרי מביא את דעת רבי ישמעאל שרואה בפסוק זה את מקור האיסור למחוק אפילו אות אחת משמו של הקב"ה, כך שמטרת התורה בהעלאת איסור זה הוא לא לאסור את הדבר המקביל לציווי להשמדת עבודה זרה, אלא לומר שיש לנהוג זהירות יתירה באביזרי הדת. רבן גמליאל מבין שהציווי הזה הוא ציווי כללי להתנהג על פי חוקי התורה ובכך למנוע את החרבת המקדש. רש"י מתחמק משאלה זאת בכך שהוא מסב את הפסוק על הפרשייה הבאה, כך שהאיסור הוא על זביחה מחוץ למקדש.
אני רוצה להציע כיוון אחר המבין את האיסור הזה כפשוטו – לא לשבור מזבחות המיועדים לעבודת ה', בפרט ובכלל את כל אביזרי הדת. כאמור לעיל, נראה שהבעיה שגרמה לפרשנים להציע הסברים אחרים היא שלא מובן מי יעלה על דעתו להרוס את חפצי הדת שלו. אולם, המעיין בפרשיות התורה מוצא תקדים למעשה כזה שקורה, משה שובר את לוחות הברית הראשונים. באיסור זה משה מבקש מהעם שלא ילמד ממעשיו שלו וישבור את חפצי הדת.
לכאורה, במבט ראשוני העובדה שמשה אוסר על שחזור דבריו מעידה על כך שמעשהו איננו חיובי. אך בשום מקום איננו מוצאים עונש על פעולה זאת. לא זאת בלבד אלא שריש לקיש דורש את אמירתו של הקב"ה "הלוחות הראשונים אשר שברת" כאמירת שבח של הקב"ה למשה על כך ששבר את הלוחות. אשר שברת – אשריך ששברת.
בנקודה זאת אנחנו מגיעים למבוי סתום כיוון שמצד אחד משה שובר את הלוחות, דבר שאנחנו מבינים שהוא חיובי, ומצד שני הוא מצווה את בני ישראל שלא לאבד את חפצי הדת היהודית, כך ששבירה כזאת היא שלילית.
על מנת ליישב את הסתירה נבחן את מטרת שבירת הלוחות על ידי משה. ברייתא הנמצאת באבות דרבי נתן מספרת שכאשר ירד משה עם הלוחות וראה את חטא העגל מיד רצה לברוח עם הלוחות, הסיבה לכך הייתה שמשה הבין שאם הוא מביא במצב הזה את הלוחות לבני ישראל הם מתחייבים כליה שכן בתורה כתוב שהעובד עבודה זרה חייב מיתה. אם כן, שבירת הלוחות הייתה ההרס הפחות גדול שהיה יכול להגיע.
נמצא אפוא שבמצב של חוסר תקנה שבירת תשמישי הקדושה היא מעשה חיובי. מכך שמשה לא מזכיר את המקרה היוצא מן הכלל כשהוא מציג את האיסור לשבירת המזבח. מקרה זה זניח לפי משה ואין צורך להתייחס אליו. מבחינתו של משה אין כזה דבר מצב של חוסר תקנה כשמדברים על הדין העקרוני, תמיד אפשר לשנות, תמיד אפשר להשתפר.
עיקרון זה ממשיך בחז"ל שמביאים את סיפורו של אלעזר בן דורדיא, האדם שהיה מקולקל מכל עד לרמה בה הושווה לנפיחה – אוויר בעל ריח רע. ובכל זאת, גם הוא הצליח לעשות תשובה, ובת קול העידה עליו שתשובתו התקבלה בפני הקב"ה.
כאמור לעיל הסיבה בגינה משה שבר את הלוחות הייתה הצלת עם ישראל. אם נמשיך ונבחן את איסור שבירת המזבחות על פי שבירת לוחות הברית יעלה כי מרכז הכובד הוא לא כבודו של הקב"ה כי אם האדם המשתמש במזבח. שבירת המזבח מציינת את חוסר התקנה לאמור בעל המזבח אינו אדם שמגיע לו להקדיש ולהקריב. משה אומר לעם ישראל שבדיוק כפי שהוא האמין בהם ונתן להם את ההזדמנות הנוספת כך גם הם צריכים לתת אחד לשני ולהם עצמם הזדמנות נוספת.
משה אומר שהשינוי לא יגיע בעזרת הרס וחורבן אלא על ידי בניה מחדש. השפת אמת מפרש את הפסוק "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא" כשאדם מוכיח את חברו לא ישאיר את החטא עליו אלא יעזור לו לעשות את התיקון הנדרש. רק במצב בו האדם עוזר לחברו לשאת את החטא, להבין בדיוק במה טעה, וכיצד יש להשתפר, אין נשיאת חטא. כלומר, או שתעזור לעמיתיך לשאת את חטאו ולהשתפר, או שחטא כזה יעבור גם אליך.
פרשת השבוע פותחת במסר של ערבות הדדית "ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה וקללה". הפסוק פותח במילה ראה המנוסחת בלשון יחיד, וממשיך למילה "לפניכם" המופיעה בלשון רבים. במעבר זה יש כדי לומר שלא משנה כמה האדם רואה את עצמו יחידי בסוף הברכה והקללה מגיעים באופן קולקטיבי. אך אל לה לאותה ערבות להפוך לפטרונות. הרעיון הוא לא שכל אחד יוביל את הספינה לפי דרכו וכפי ראות עיניו אלא שכל אחד ינסה לעזור לשני כשהוא לא מצליח.
בפתחו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות שני המסרים הללו מקבלים משנה תוקף. רעיון התשובה ביהדות מורה על כך שתמיד ניתן לשנות ולהשתפר ואין מצב בו האדם נעשה חסר תקנה, תמיד הוא יכול לעשות תשובה או אפילו להרהר בתשובה. לכן אסור לו לאדם להרוס לא את שלו ולא את של חברו. אך מעבר לאמירה השלילית ישנה גם אמירה חיובית, תעזור לאחר להתקדם גם הוא, להצליח להשתפר ולהגיע למקום בו הוא רוצה להיות.
