ביאור הדף
הורדוס עבדא דבית חשמונאי הוה נתן עיניו באותה תינוקת. יומא חד שמע ההוא גברא בת קלא דאמר: כל עבדא דמריד השתא מצלח קם קטלינהו לכולהו מרותיה ושיירה לההיא ינוקתא. כי חזת ההיא ינוקתא דקא בעי למינסבה סליקא לאיגרא ורמא קלא אמרה: כל מאן דאתי ואמר מבית חשמונאי קאתינא – עבדא הוא דלא אישתיירא מינייהו אלא ההיא ינוקתא וההיא ינוקתא נפלה מאיגרא לארעא. טמנה שבע שנין בדובשא. איכא דאמרי: בא עליה איכא דאמרי: לא בא עליה. דאמרי לה בא עליה הא דטמנה – ליתוביה ליצריה; ודאמרי לה לא בא עליה האי דטמנה – כי היכי דנאמרו: בת מלך נסב. אמר: מאן דריש מקרב אחיך תשים עליך מלך? רבנן קם קטלינהו לכולהו רבנן שבקיה לבבא בן בוטא למשקל עצה מניה. אהדר ליה כלילא דיילי נקרינהו לעיניה. יומא חד אתא ויתיב קמיה אמר: חזי מר האי עבדא בישא מאי קא עביד! אמר ליה: מאי אעביד ליה? א"ל: נלטייה מר! אמר ליה [כתיב:] גם במדעך מלך אל תקלל. אמר ליה: האי לאו מלך הוא! א"ל: וליהוי עשיר בעלמא וכתיב: ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר ולא יהא אלא נשיא וכתיב: ונשיא בעמך לא תאור. א"ל: בעושה מעשה עמך והאי לאו עושה מעשה עמך! א"ל: מסתפינא מיניה. א"ל: ליכא איניש דאזיל דלימא ליה דאנא ואת יתיבנא. א"ל כתיב: כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר. א"ל: אנא הוא אי הואי ידענא דזהרי רבנן כולי האי לא הוה קטילנא להו השתא מאי תקנתיה דההוא גברא? א"ל: הוא כבה אורו של עולם דכתיב: כי נר מצוה ותורה אור ילך ויעסוק באורו של עולם דכתיב: ונהרו אליו כל הגוים. איכא דאמרי הכי א"ל: הוא סימא עינו של עולם דכתיב: והיה אם מעיני העדה ילך ויתעסק בעינו של עולם דכתיב: הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם. א"ל: מסתפינא ממלכותא א"ל: שדר שליחא וליזיל שתא וליעכב שתא ולהדר שתא אדהכי והכי סתרית [ליה] ובניית [ליה]. עבד הכי. שלחו ליה: אם לא סתרתה אל תסתור ואם סתרתה אל תבני ואם סתרתה ובנית עבדי בישא בתר דעבדין מתמלכין אם זיינך עלך ספרך כאן לא רכא ולא בר רכא הורדוס [עבדא] קלניא מתעביד.
הורדוס היה עבד של בית חשמונאי והתאווה לאחת הבנות באותה המשפחה. יום אחד שמע בת קול שאמרה שכל עבד שימרוד היום יצלח במרידתו. רצח הורדוס את כל בית חשמונאי חוץ מאת אותה האישה. ראתה אותה האישה שהורדוס רוצה להתחתן איתה הלכה לצוק ואמרה שכל מי שאומר שהוא מבית חשמונאי הוא עבד כיוון שכל בית חשמונאי נרצחו חוץ ממנה והיא נפללה מהצוק. מצא הורדוס וטמן את הגופה בדבש שבע שנים כדי לשמרה (יכול להיות שגם קיים עמה יחסי אישות באותה התקופה או שמא עשה את זה כדי ליישב את יצרו). שאל הורדוס מי הוא מי שדורש שעבד לא יכול להיות מלך. אמרו לו שחכמים. קם והרג את כולם חוץ מאת בבא בן בוטה כדי שיוכל להיוועץ בו. שם לו סביב עיניו כתר ממחטים של איזה שרץ שגרם לעיוורונו. יום אחד בא הורדוס לבבה בן בוטה ושאל אותו מה יש לעשות לאותו העבד שעשה את כל הדברים האיומים הללו. אמר לו בבה בן בוטה שאין מה לעשות. אמר לו הורדוס שניתן לקללו. ענה לו בבה בן בוטה שאסור לקלל מלך. אמר לו הורדוס שהעבד הזה לא מלך. ענה לו בבה בן בוטה שגם אם הוא לא מלך הוא לפחות עשיר וגם עשיר אסור לקלל וגם אם הוא לא עשיר הוא נשיא שגם אסור בקללה. אמר לו הורדוס שגם נשיא שאסור לקלל הוא נשיא שמתנהג כמו שצריך אבל ודאי שאותו העבד לא מתנהג כמו שצריך וניתן לקללו. אמר לו בבה בן בוטה שהוא מפחד מלקלל את העבד הזהץ אמר לו הורדוס שאין פה אף אחד חוץ משניהם. אמר לו בבה בן בוטה שלמרות זאת עוף השמיים יוליך את הדברים עד שיגיעו לאותו העבד. אמר לו הורדוס שהוא אותו העבד ואם הוא היה יודע שכל החכמים היו כל כך זהירים הוא לא היה רוצח את כולם. שאל אותו הורדוס מה תקנתו. ענה לו בבה בן בוטה שכיוון שכיבה את אורו של העולם על ידי רצח החכמים ועל כן עליו לעסוק באורו של העולם על ידי בניית בית המקדש. אמר לו הורדוס שהוא מפחד ממלכות רומי ששלטה באותה התקופה. יעץ לו בבה בן בוטה לשלוח שליח ובשלוש השנים בהם הוא עושה את המסע מקבל את התשובה וחוזר שיבנה מחדש את בית המקדש. הורדוס עשה כך. חזר השליח ואמר שאם הורדוס לא סתר את בית המקדש אז שלא יעשה זאת ואם סתר שלא יבנה אותו. ואם סתר ובנה אז הוא כמו אותם העבדים הרעים שעושים ולאחר מכן מבקשים רשות. אם אתה רוצה לטעון שאתה הוא זה שהרגת את כל מלכות בית חשמונאי ספר היוחסין שלך נמצא כאן אצלנו בו כתוב שאתה עבד לא מלך ולא בן מלך ומעצמך השתחררת
מאי רכא?
שואלת הגמרא מה הכוונה במילה רכא אותה על פי האגדה אמר קיסר רומי להורדוס שהוא לא ולא בן של כזה
מלכותא דכתיב: אנכי היום רך ומשוח מלך. ואי בעית אימא מהכא: ויקראו לפניו אברך.
עונה הגמרא שהכוונה למלך וניתן ללמוד זאת משני הפסוקים
אמרי: מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה [מימיו].
אומרים בעולם שמי שלא ראה את הבית שבנה הורדוס לא ראה בניין יפה
במאי בנייה?
שואלת הגמרא במה בנה הורדוס את המקדש?
אמר רבה: באבני שישא ומרמרא.
רבה אומר שבשיש לבן וירוק
איכא דאמרי: באבני כוחלא שישא ומרמרא.
הגמרא מביאה לשון אחרת לפיה בנה הורדוס את המקדש גם בשיש כחול
אפיק שפה ועייל שפה כי היכי דנקביל סידא.
עשה הורדוס את בית המקדש שורה בפנים ושורה בחוץ כדי שיוכל להחזיק את הטיט
סבר למשעייה בדהבא אמרו ליה רבנן: שבקיה דהכי שפיר טפי דמיחזי כי אידוותא דימא.
רצה הורדוס לצפות את בית המקדש בזהב ואמרו לו שלא לעשות זאת כיוון שהדבר פחות יפה שהרי עכשיו בית המקדש נראה כמו גלי הים
ובבא בר בוטא היכי עבד הכי? והאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ר' יהושע בן לוי: מפני מה נענש דניאל? מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר שנאמר: להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאיך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין הן תהוי ארכא לשלותך וגו' וכתיב: כולא מטא על נבוכדנצר מלכא; וכתיב: ולקצת ירחין תרי עשר וגו'!
שואלת הגמרא כיצד בבה בן בוטה יעץ להורדוס הרי אסור לעשות זאת ולראיה דניאל נענש על כך שיעץ לנבוכדנצר
איבעית אימא: שאני עבדא דאיחייב במצות. ואיבעית אימא: שאני בית המקדש דאי לא מלכות לא מתבני.
עונה הגמרא שניתן להגיד שבבה בן בוטה היה יכול לייעץ להורדוס כיוון שהוא היה עבד כלומר לא גוי גמור וחייב במצוות. כמו כן ניתן להגיד שהיה מותר לבבה בן בוטה לייעץ להורדוס כדי שייבנה בזכות זה בית המקדש
ודניאל מנלן דאיענש?
שואלת הגמרא מהיכן יודעים שדינאל נענש
אילימא משום דכתיב: ותקרא אסתר להתך ואמר רב: התך – זה דניאל הניחא למ"ד: שחתכוהו מגדולתו אלא למ"ד: שכל דברי מלכות נחתכין על פיו מאי איכא למימר?
אומרת הגרא שאם אומרים שדניאל זה התך ניתן להבין שהוא נענש רק אם מבינים תא השם התך כמי שחתכו אותו מגדולתו אבל לפי מי שאמר שהתך הוא מי שמחליט את דברי המלכות מניין יודעים שדניאל נענש
דשדיוהו לגובא דארייוותא.
עונה הגמרא שהשלכתו לגוב האריות הייתה עונשו
הכל כמנהג המדינה.
הכל לאתויי מאי?
המשנה אומרת שבונים את הכותל לפי מנהג המדינה. המשנה מתנסחת בלשון הכל כמנהג המדינה. שואלת הגמרא מה באה המשנה לרבנות במילה הכל?
לאתויי אתרא דנהיגי בהוצא ודפנא.
עונה הגמרא שכוונת המשנה לרבות מקום בו עושים את הכותל מלולבים ומדפנה
לפיכך אם נפל הכותל – המקום והאבנים של שניהם.
פשיטא!
המשנה אומת שאם עשו כותל ונפל השותפים חולקים במקום ובאבנים כיוון ששניהם בנו אותו. שואלת הגמרא למה המשנה צריכה להשמיע לנו את הדין הזה הרי הוא פשוט
לא צריכא דנפל לרשותא דחד מינייהו אי נמי דפנינהו חד לרשותא דידיה מהו דתימא: ניהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה קמ"ל.
עונה הגמרא שהדין נצרך למצב בו האבנים נפלו לרשות של אחד מהם או שלשם פינו ואז אומרת לנו המשנה שהם חולקים באבנים ולא שאחד מהם צריך להביא ראיה כדי לזכות באבניו
וכן בגינה מקום שנהגו לגדור – מחייבין אותו.
הא גופא קשיא אמרת: וכן בגינה מקום שנהגו לגדור – מחייבין אותו הא סתמא – אין מחייבין אותו; אימא סיפא: אבל בקעה מקום שנהגו שלא לגדור – אין מחייבין אותו הא סתמא – מחייבין אותו; השתא סתם גינה אמרת לא סתם בקעה מיבעיא?
המשנה אומרת שמצד אחד בגינה במקום בו נהגו לגדור כופים על כך כלומר בסתם גינה לא מחייבים לגדור ומצד שני בבקעה אם לא נהגו לגדור לא מחייבים אותו כלומר בסתם מחייבים אותו. שואלת הגמרא אם בסתם גינה לא מחייבים לגדור אז למה בסתם בקעה כן
אמר אביי ה"ק: וכן סתם גינה ובמקום שנהגו לגדור בבקעה – מחייבין אותו. אמר ליה רבא: אם כן מאי אבל? אלא אמר רבא הכי קתני: וכן סתם גינה כמקום שנהגו לגדור דמי ומחייבין אותו; אבל סתם בקעה כמקום שלא נהגו דמי ואין מחייבין אותו.
עונה אביי שכוונת המשנה שסתם גינה היא כמו מקום שנהגו לגדור בו ולכן מחייבים אותו לגדור אל מול סתם בקעה שהיא כמקום שלא נהגו לגדור בו ולכן לא מחייבים אותו
אלא אם רצה כונס לתוך שלו ובונה ועושה חזית.
מאי חזית?
המשנה אומרת שבמקום בו לא כופים את השותפים לבנות כותל אם רוצה אחד השותפים לבנות הוא בונה את הכותל בתוך שלו ועושה סימן היכר (חזית). מבררת הגמרא מה הוא אותו סימן ההיכר שעושה בעל הכותל
אמר רב הונא: אכפיה ליה לקרנא לבר.
רב הונא אומר שסימן ההיכר הוא שיכפוף בעל הכותל את ראש הכותל כלפי חוץ
ונעביד מלגיו!
שואלת הגמרא למה הוא לא מכופף כלפי פנים
עביד חבריה נמי מלבר ואמר: דידי ודידיה הוא.
עונה הגמרא שאם הוא היה כופף אותו כלפי פנים אז גם שותפו היה יכול לעשות את זה ולטעון שהכותל של שניהם לכן אין בכך סימן היכר
אי הכי השתא נמי גייז ליה חבריה ואמר: דידי ודידיה הוא!
הגמרא מקשה שאם חוששים לפשיעת הצד השני גם כאשר בעל הכותל מכופף את קצה הכותל כלפי חוץ שותפו יכול להרוס את החלק העליון ולטעון שהכותל של שניהם כי אין סימן היכר
גיזוזא מידע ידיע.
דוחה הגמרא ואומרת שאם השותף יהרוס הדבר יהיה ניכר בכותל ולכן הוא לא יוכל לטעון שהכותל של שניהם
איכא דאמרי אמר רב הונא: מיכפא לקרנא מלגיו.
הגמרא מביאה נוסח אחר בדברי רב הונא לפיו הוא אומר שהאדם יכפוף את ראש הכותל כלפי פנים
ונעבד מלבר!
שואלת הגמרא למה כלפי פנים ולא כלפי חוץ
גייז ליה חבריה ואמר: דידי ודידיה הוא.
עונה הגמרא שאם יעשה כלפי חוץ חברו יוכל להרוס את הסימן
אי הכי השתא נמי לייף ליה חבריה ואמר: דידי ודידיה הוא!
שואלת הגמרא שאם חוששים לפשיעה אז צריך לחשוש שיוסף השותף ראש לכותל כפוף לצידו ויטען שהכותל של שניהם
ליפופא מידע ידיע.
דוחה הגמרא את הקושיה ואומרת שלא חוששים שחברו יעשה כך כיוון שאם כן הדבר יהיה ניכר ולא נאמין לו בכל מקרה
והא מבחוץ קתני!
מקשה הגמרא על רב הונא מהמשנה שאומרת שעושים את החזית מבחוץ
קשיא.
מסכמת הגמרא ומומרת שהקושייה מהמשנה אכן קשה
רבי יוחנן אמר: נשעייה באמתא מלבר.
רבי יוחנן אומר שסימן ההיכר הוא שישים האדם טיט על הכותל מבחוץ ובכך יסמן שהכותל שלו
וניעבד מלגיו!
שואלת הגמרא למה שיעשה את הסימן מבחוץ ולא מבפנים?
עביד חבריה מלבר ואמר: דידי ודידיה הוא.
עונה הגמרא שאם הסימן יהיה מהצד הפנימי של הכותל גם השותף יוכל לשים טיט מהצד החיצוני (הפנימי בשבילו) ולטעון שהכותל של שניהם
אי הכי השתא נמי דקפיל ליה חבריה ואמר: דידי ודידיה הוא!
מקשה הגמרא שאם חוששים לפשיעה צריך לחשוש גם כאשר האדם עושה סימן מטיח מהצד החיצוני של הכותל שחברו יקלף את הטיח
קילופא מידע ידיע.
עונה הגמרא שקילוף הכותל ניכר ולכן לא יוכל החבר לטעון שהכותל של שניהם
הוצא
שואלת הגמרא כיצד עושים את סימן ההיכר בכותל העשוי מקנים
אמר רב נחמן: סינופי יריכי מלבר.
רב נחמן אומר שסימן ההיכר הוא שיכופף בעל הכותל את ראשי הקנים כלפי חוץ
וניעבד מלגיו!
שואלת הגמרא למה שלא יעשה זאת כלפי פנים?
עביד נמי חבריה מלבר ואמר: דידי ודידיה הוא.
עונה הגמרא שאם יעשה זאת כלפי פנים גם חברו יוכל לכופף חלק מהקנים כלפי חצרו ולטעון שהכותל של שניהם
אי הכי השתא נמי גייז ושדי ליה ואמר: דידי ודידיה הוא!
דוחה הגמרא ואומרת שאם חוששים לפשיעה גם סימן היכר של כיפוף הקנים כלפי חוץ איננו יעיל כיוון שיכול השותף לגזוז את הקנים המכופפות ולטעון שהכותל של שניהם
משריק ליה טינא.
עונה הגמרא שסימן ההיכר הוא על ידי זה שישים טיט על חלקו החיצוני של הכותל
השתא נמי אתי חבריה וקליף ליה!
דוחה הגמרא ואומרת שגם אז השותף יכול לפשוע ולקלף את הטיט
קילופא מידע ידיע.
עונה הגמרא שהקילוף ניכר ולכן גם אם יקלף את הטיט עדיין יהיה בכך סימן היכר
אביי אמר: הוצא לית ליה תקנתא אלא בשטרא.
אביי חולק על רב נחמן ואומר שבמחיצת קנים אין דרך לעשות סימן היכר ולכן הדרך היחידה לסמן אותה היא על ידי כתיבת שטר
אבל אם עשו מדעת שניהם.
אמר ליה רבא מפרזיקא לרב אשי: לא יעשו לא זה ולא זה!
המשנה אומרת שאם עשו את הכותל על מדעת שניהם כל אחד מהם יעשה סימן היכר. שואל רבא מפרזיקא למה ששניהם יעשו סימן היכר ולא ישאירו את הכותל בלא סימנים
א"ל: לא צריכא דקדים חד מנייהו ועבד דידיה ואי לא עביד חבריה – אמר: דידיה הוא.
עונה לו רב אשי שהמשנה דיברה במצב בו אחד השותפים קדם ועשה סימן היכר אז השני צריך לעשות גם כדי שלא יוכל הראשון לטעון שהכותל רק שלו
ותנא תקנתא לרמאי קמ"ל?
שואל רבא למה המשנה צריכה להשמיע לנו כיצד לנהוג אל מול רמאי?
א"ל: ורישא לאו תקנתא לרמאי הוא?
עונה לו רב אשי למה הוא לא שאל על הרישא של המשנה שאומרת שצריך אדם לעשות לו חזית כדי שיהיה ניכר שהכותל שלו ולא יבוא חברו לרמות ויטען שהכותל של שניהם
א"ל: בשלמא רישא תנא דינא ומשום דינא תנא תקנתא אלא סיפא דינא קתני דקתני תקנתא?
עונה לו רבא מפרזיקא שהתקנה הנשנית בתחילת המשנה נשנית אגב הדין שבבקעה אי אפשר לכוף את אחד הצדדים לבנות כותל אלא התקנה של סוף המשנה לא נשנית אגב אף דין ולכן לא אמורים לשנות אותה עקב כך היא תקנה כנגד רמאים
אמר רבינא: הכא בהוצי עסקינן לאפוקי מדאביי דאמר: הוצא לית ליה תקנתא אלא בשטרא קמ"ל דבחזית סגיא.
רבינא מעמיד את המשנה במחיצה מקנים ואז באה המשנה להשמיע שגם במחיצה מקנים ניתן לעשות חזית כדי להוציא מאנשים שחושבים כמו רבא שלא ניתן לעשות חזית למחיצת קנים
משנה
המקיף את חבירו משלש רוחותיו, וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית – אין מחייבין אותו; רבי יוסי אומר: אם עמד וגדר את הרביעית – מגלגלין עליו את הכל.
גמרא
גמ'. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יוסי, דאמר: אם עמד וגדר את הרביעית – מגלגלין עליו את הכל, ל"ש עמד ניקף, ל"ש עמד מקיף.
רב יהודה אומר ששיטתו של רבי יוסי נכונה בין אם בעל החצר הפנימית עשה את הכותל הרביעית שמחייבים אותו להשתתף בגמי שלושת הכתלים האחרים, ובין אם בעל החצרות החיצוניות גדר את הכותל הרביעי שהפנימי חייב לשלם עליו
איתמר, רב הונא אמר: הכל – לפי מה שגדר; חייא בר רב אמר: הכל – לפי דמי קנים בזול.
הגמרא מביאה מחלוקת בין רב הונא לחייא בשאלה כמה צריך לשלם בעל החצר הפנימית על הגד שמקיפה אותו. לפי רב הונא הוא צריך לשלם את מחצית ההוצאות, בעוד לפי חייא הוא צריך לשלם דמי קנים בזול, כלומר מחצית מדמי הגדר המינימלית
תנן: המקיף את חבירו משלש רוחותיו, וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית – אין מחייבין אותו, הא רביעית – מחייבין אותו; אימא סיפא, רבי יוסי אומר: אם עמד וגדר את הרביעית – מגלגלין עליו את הכל; בשלמא לרב הונא דאמר: הכל – לפי מה שגדר בה, היינו דאיכא בין ת"ק ורבי יוסי, ת"ק סבר: הכל – לפי דמי קנים בזול אין, ומה שגדר לא, ורבי יוסי סבר: הכל – לפי מה שגדר; אלא לחייא בר רב דאמר: הכל – לפי דמי קנים בזול, מאי איכא בין ת"ק לר' יוסי? אי דמי קנים בזול לא קיהיב ליה, מאי קיהיב ליה?
הגמרא מקשה על חייא מהמשנה שלנו. המשנה אומרת שלפי חכמים לא מחייבים את בעל החצר הפנימית במידה ובעל החצר החיצונית הקיפו משלושה רוחותיו, כלומר אם הקיפו מארבע רוחות כך ששדהו גדורה מחייבים אותו. אלא שגם רבי יוסי אומר שמחייבים אותו. אם מבינים שלפי רבי יוסי מחייבים אותו לשלם מחצית מדמי הכותל כרב הונא אז חכמים שחולקים עליו אומרים שצריך לשלם דמי מחיצה מינימלית. אלא שלפי חייא שאומר שגם לפי רבי יוסי משלם דמי מחיצה מינימלית, מה משלם לפי חכמים שחולקים?
אי בעית אימא: אגר נטירא איכא בינייהו, תנא קמא סבר: אגר נטירא אין, דמי קנים בזול לא, ורבי יוסי סבר: דמי קנים בזול.
הגמרא אומרת שניתן לומר שלפי חכמים משלם בעל החצר הפנימית דמי שמירה לבעל החצר החיצונית לפי מה שחסך לו לשלם לשומר לזמן בה החצר תהיה מוכנה לקצירה, בעוד לפי רבי יוסי משלם דמי מחיצה מינימלית
ואי בעית אימא: ראשונה שניה ושלישית איכא בינייהו, ת"ק סבר: רביעית הוא דיהיב ליה, אבל ראשונה שניה ושלישית – לא יהיב ליה, ור' יוסי סבר: ראשונה שנייה ושלישית נמי יהיב ליה.
הגמרא מביאה תירוץ נוסף לפיו חכמים אומרים שצריך לשלם רק על הכותל הרביעי בעוד לפי רבי יוסי צריך לשלם על כל ארבעת הכתלים
איבעית אימא: מקיף וניקף איכא בינייהו, דת"ק סובר: טעמא דעמד ניקף דמגלגלין עליו את הכל, אבל עמד מקיף – אינו נותן לו אלא דמי רביעית; ורבי יוסי סבר: ל"ש ניקף ול"ש מקיף, אם עמד וגדר – מגלגלין עליו את הכל.
הגמרא מביאה דרך שלישית להבנת מחלוקת חכמים ורבי יוסי לפיה על פי חכמים צריך לשלם רק אם בעל החצר הפנימית השלים את הגדר, בעוד לפי יוסי גם אפ בעל החצרות החיצונית עשה זאת בעל החצר הפנימית צריך לשלם
לישנא אחרינא: מקיף וניקף איכא בינייהו, ת"ק סבר: אם גדר מקיף את הרביעית נמי יהיב ליה; ורבי יוסי סבר: אם עמד ניקף וגדר את הרביעית הוא דיהיב ליה, דגלי דעתיה דניחא ליה, אבל אם גדר מקיף – לא יהיב ליה מידי.
הגמרא מביאה לשון אחרת להסבר זה למחלוקת לפיה על פי חכמים לא משנה מי גדר מחייבים את בעל החצר הפנימית לשלם, בעוד לפי רבי יוסי רק אם בעל החצר הפנימית משלים את הגדר הוא מראה בזה שהיה נוח לו בכל הגדר ומכריחים אותו לשלם
רוניא, אקפיה רבינא מארבע רוחותיו. א"ל: הב לי כמה דגדרי, לא יהיב ליה. הב לי לפי קנים בזול, לא יהיב ליה. הב לי אגר נטירותא, לא יהיב ליה. יומא חד הוה קא גדר דיקלי, אמר ליה לאריסיה: זיל שקול מניה קיבורא דאהיני. אזל לאתויי, רמא ביה קלא, א"ל: גלית דעתך דמינח ניחא לך, לא יהא אלא עיזא בעלמא, מי לא בעי נטירותא? א"ל: עיזא בעלמא לאו לאכלויי בעיא. א"ל: ולא גברא בעית דמיכלי לה? אתא לקמיה דרבא, א"ל: זיל פייסיה במאי דאיפייס, ואי לא, דאיננא לך דינא כר"ה אליבא דרבי יוסי.
הגמרא מספרת שהיה לרוניא שדה בין שדותיו של רבינא. עמד רבינא וגדר את חצרותיו כך ששדהו של רוניא הוקף. דרש רבינא מחצית מדמי המחיצה ורוניא לא היה מוכן לשלם. הסכים רבינא לקבל רק דמי קנים בזול ועמד רוניא בסירובו לשלם, התפשר רבינא אף על דמי שמירה לזמן בו צריך ורוניא לא היה מוכן לשלם. יום אחד קטף רוניא את התמרים בשדהו. אמר רבינא לאריסו שיקח כמה תמרים בפני רוניא. בא האריס ללכת לאחר שלקח והתחיל רוניא לצעוק. אמר לו רבינא שבכך גילה דעתו שנוח לו במחיצה, שהרי היא מונעת כניסה של עיזים לשדהו. אמר לו רוניא שגם אם עיזים יכנסו לשדהו הם לא יאכלו. אמר לו שעדיין הוא צריך שמירה מפני גנבים. באו לדין לפני רבא. אמר רבא לרוניא שישלם לו כמו שהסכים (דמי שמירה מועטים), ואם לא הוא יחייב אותו לשלם דמי מחצית הגדר כמו שהוא חייב
רוניא זבן ארעא אמיצרא דרבינא, סבר רבינא לסלוקי משום דינא דבר מצרא; א"ל רב ספרא בריה דרב ייבא לרבינא, אמרי אינשי: ארבעה לצלא, ארבעה לצללא.
הגמרא מספרת על כך שכשרוניא קנה את השדה שנמצאת בסמיכות לרבינא רצה רבינא לסלקו משום דין בן המצר אמר לו רב ספרא שלא יעשה זאת כיוון שרוניא אדם עני והוא צריך את השדה הזאת מאוד