רקע
שור תם שנוגח שלוש פעמים הופך למועד ומשלם נזק שלם. בסוגיה זאת נחקור מה מתרחש בתהליך העדאה שגורם לשינוי הדיני הזה.
מקורות
א. בבא קמא כג:-כד. מהמשנה עד "נימוקו עימו"
ב. מאירי בבא קמא כג: ד"ה אמר המאירי
ג. תוספות בבא קמא כג: ד"ה שיהו
נימוקי יוסף בבא קמא י: ד"ה שיהו
ד. תוספות בבא קמא כג: ד"ה ולא ישמרנו "והר"ר עזריאל… בג' חייב"
טור אורח חיים סימן קיד "והר"ם מרוטנבורק… היה נוטה לסברת הר"ם"
[רבי שמעון שקופ סימן מ אות א]
דרישה אורח חיים סימן קיד ס"ק ג
[מגן אברהם אורח חיים סימן קיד ס"ק יג]
ה. רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ו הלכות א, ז
הסבר הסוגיה
איזהו תם ואיזו מועד? מועד – כל שהעידו בו שלשה ימים, ותם – משיחזור בו שלשה ימים, דברי ר' יהודה; רבי מאיר אומר: מועד – שהעידו בו שלשה פעמים, ותם – כל שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח
בבא קמא כג:
המשנה מציגה מחלוקת בין רבי יהודה לרבי מאיר בשאלת גדרי העדאה של שור וחזרה לתמות. רבי יהודה אומר ששור נהיה מועד על ידי כך שנוגח שלוש פעמים בשלושה ימים שונים. בגמרא אביי ורבא מסבירים ששיטתו של רבי יהודה נובעת מדרשת פסוקים. רבי מאיר חולק על רבי יהודה ואומר שכדי ששור יהפוך למועד די לו לנגוח שלוש פעמים, אפילו אם הוא עושה זאת באותו היום.
הסברה העמודת מאחורי דברי רבי מאיר מבוססת על קל וחומר. אם כאשר הנגיחות רחוקות אחת מהשנייה השור הופך מועד אז פשוט שכאשר השור נוגח בקירוב הדבר יהפוך אותו למועד. המאירי מסביר שרבי יהודה לא עושה את הקל וחומר כיוון שקירוב נגיחות עלול להעיד על כך שסיבה חיצונית היא זאת שגרמה לשור לנגוח. בנגיחות ביום אחד יש יותר גורמים היכולים לגרום לשור לשנות ממנהגו ולנגוח, בניגוד לנגיחות המתבצעות בימים שונים אז יותר קל לבודד את טבעו של השור כגורם המסתבר.
התנאים נחלקו גם בשאלת חזרת השור לתמותו. רבי יהודה אומר ששלושה ימים בהם השור רואה שוורים ולא נוגח מגדירים את השור שוב כתם, בעוד רבי מאיר אומר שצריך שהתינוקות יגרו את השור לנגוח ובכל זאת הדבר הוא לא ינגח, כדי שהשור ישוב לתמותו.
התוספות מבין שיש יחס בין שתי השיטות. חזרה לתמות על ידי חוסר נגיחה שלושה ימים יותר חזקה משור שהוכחה חזרתו לתמות בכך שלא נגח כשמישמשו בו התינוקות, לכן גם מי שאומר שהשור מעיד על תמותו בכך שהוא לא מזיק במשמוש התינוקות, יאמר שאם השור לא נגח שלושה ימים הוא חזר לתמות. הריטב"א[1] חולק ואומר שאם רבי מאיר היה מודה לרבי יהודה היה לו לומר כך בפירוש. שך גם עולה מהרמב"ם שפוסק ששור מאבד את מועדותו רק אם הוא לא נוגח עקב משמוש התינוקות ולא מזכיר את הדין של שלושה ימים.
הגמרא בהמשך מביאה ברייתא המתארת מחלוקת באותן שתי שאלות בין רבי יוסי לרבי שמעון. רבי יוסי אומר שכדי ששור יהפוך להיות מועד הוא צריך לנגוח בשלושה ימים שונים, כדברי רבי יהודה, וכדי לחזור לתמותו הוא צריך לעמוד בניסיון של תינוקות הממשמשים בו, וכך גם הגמרא פוסקת. רבי שמעון חולק ואומר שכדי להעיד את השור גם שלוש נגיחות רצופות מספיקות, ברם כדי שיחזור לתמותו הוא צריך לא לנגוח שלושה ימים.
השאלה הגדולה שצריך לשאול בנוגע להעדאת השור היא מה קורה לאחר שלוש נגיחות? בפשטות, נראה לומר ששור מועד שונה משור תם. כך גם עולה מהגמרא בדף ד. ששואלת האם דרכו של שור להזיק ואומרת שכיוון שהשוא נעשה מועד דרכו להזיק. שור רגיל נחשב כמי שאינו נגחן, אולם לאחר כמה נגיחות ודאי שהוא כבר נגחן.
אולם הראשונים מעלים אפשרות אחרת. אביי ורבא נחלקו בדרך בה רבי יהודה דורש שצריך שלושה ימים שונים. התסופות מביא את פירושו של הרב עזריאל למחלוקת[2]. רבא אומר שמהרגע שנקבע שהשור מועד אחרי הנגיחה השלישית הוא יתחייב נזק שלם על נגיחותיו. אביי חולק עליו ואומר שהמזיק יתחייב לשלם נזק שלם רק יום לאחר הנגיחה השלישית.
סברתו של אביי לפי הרב עזריאל, איננה מובנת כיוון שאם השור מוחזק נגחן בנגיחה השלישית, מדוע שבנגיחות הנעשות באותו היום החיוב יהיה רק על חצי נזק ולא על כולו? מוכרחים לומר שהמועדות היא פורמלית. כלומר, לא נעשה שום שינוי בשור[3], אלא שההלכה מחילה על השור שם מועד לאחר שלוש נגיחות[4]. לפי אביי התורה מחילה את המועדות רק יום אחרי החזקת השור כנגחן.
גם אם מבינים שתהליך ההעדאה פועל על השור צריך לדון בשאלה כיצד הוא פועל על השור. האם חזקת שלוש פעמים הופכת את השור למועד, או מגלה שהשור היה נגחן מתחילתו[5]. האם נגיחותיו של השור מרגילות אותו והופכות אותו לנגחן ובכך יוצרות מציאות חדשה שהשור הוא נגחן, או שמא הנגיחות רק מגלות לנו שהשור היה נגחן תמיד[6].
אחת נפקא מינות לחקירה זאת הוא בדרך ליצור חזקה במקרים אחרים. הטור, בהלכות תפילה, מביא מחלוקת בין המהר"מ מרוטנבורג לרבינו פרץ. בשמיני עצרת מפסיקים לומר בברכת אתה גיבור מוריד הטל ומתחילים לומר משיב הרוח ומוריד הגשם. אדם שמסתפק אם שכח לומר משיב הרוח ומוריד הגשם, אם התפלל שלושים יום ובהם לא טעה הוא יכול לסמוך על כך שאמר כמו שצריך.
המהר"מ מביא עצה טובה, אותה היה נוהג לעשות בעצמו והיא לומר תשעים פעמים ברצף את ברכת אתה גיבור מתחילתה עם התוספת הנכונה על מנת להרגיל עצמו בשינוי, כך שכמו שלאחר חודש אפשר לתלות שאמר את הנוסח הנכון, הרגלתו תאפשר לו לעשות את הדבר באופן דומה. הראיה של המהר"מ היא מהקל וחומר של רבי מאיר, לפיו, חזקה נקנית בצורה יותר טובה כאשר המופעים שלה קרובים יותר. רבינו פרץ דוחה את ראייתו של המהר"מ כיוון ששור מוחזק לנגוח, בעוד בתפילה האדם צריך להרגיל את לשונו.
אם אומרים שהחזקת שור כמועד היא שינוי בטבע השור מתמים לנגחן, אזי ודאי שניתן להוכיח משם גם לתפילה שם האדם יוכל להרגיל את עצמו על ידי שינון השינוי בתפילה. ברם, אם אומרים ששלוש נגיחות מעידות על טבעו של השור שהיה מתמיד, מובן שבתפילה, שם לפני כן לא נאמרה התוספת הזאת, אין אפשרות ליצור חזקה על ידי אמירתה ברצף.
האחרונים שואלים כיצד מביא המהר"מ ראיה משיטת רבי מאיר שלא נפסקה להלכה. הכיוון העיקרי הוא לומר שרבי יהודה מודה לסברתו של רבי מאיר בדיני חזקה וחולק עליו רק בעניין חזקת שור מועד. המאירי יכול לומר שיש לחלק בין נגיחה שיכולה להיות מושפעת מהרבה דברים, לזיכרון של האדם שנתון לפחות השפעה חיצונית, וכך עולה מהמגן אברהם.
הדרישה מעלה כיוון אחר. הוא אומר שרבי יהודה חולק רק בעניין שור מועד כיוון שחזקת שור תלויה בגזרת הכתוב. העולה מדבריו הוא שרבי יהודה מבין את העדאת השור כדין פורמלי. מצד השינויים בשור היה ניתן להגיד כמו רבי מאיר, אולם התורה קבעה שבשור יש דינים אחרים, ומתייחסים אליו מכועד רק לאחר שלוש נגיחות.
ניתן לומר שגם המחלוקת בין התנאים בעניין חזרת השור לתמותו היא בשאלה האם הנגיחות יוצרות לשור שם מועד או שהן רק מגלות שהוא תמיד היה כך. לשיטת הרמב"ם והריטב"א שמבינים שאין יחס בין הדרכים השונות לחזור לתמות[7]. אם אומרים שהנגיחות יוצרות לשור שם מועד הוא צריך לעבור תהליך עמוק יותר כדי למחוק ממנו את שם המועדות ולעמוד בניסיון כבד דוגמת התעלמות מגירוי חיצוני. לעומת זאת, אם הנגיחות מגלות את טבע השור, מספיק שיתברר שהגילוי איננו נכון, מה שיכול לקרות על ידי כך שהשור לא ינגח.
אם נאמר כך יצא שרבי יהודה ורבי שמעון סוברים שהעדת השור היא גילוי טבעו הקודם של השור, ורבי מאיר ורבי יוסי סוברים שההעדה היא שינוי טבעו של השור. על כן לפי רבי יהודה שלושת הימים הם כדי שתהיה ראיה אמיתית על טבעו של השור ולא נוכל לתלות את הנגיחות בדבר חיצוני. רבי שמעון חולק ואומר שאם נגיחות רחוקות מגלות את אופיו של השור, אז קל וחומר שנגיחות קרובות עושות זאת. רבי מאיר סובר שאם הנגיחות יוצרות מציאות חדשה אז אין עניין בשאלה האם הן קרובות או רחוקות, ובכל אופן ירגילו את השור לנגוח, בעוד לפי רבי יוסי הפיכת השור מתם למועד כרוכה בתהליך.
יש לשים לב שגם אם נאמר שהעדת השור היא גילוי לכך שהשור היה תמיד נגחן, אין בכך כדי לחייב את הבעלים למפרע לשלם נזק שלם על נגיחותיו של השור בתמותו, כיוון שגם הבעלים צריכים להיות מודעים לכך שהשור מועד. כל זאת גם אם המחייב בנזיקין הוא אחריות, אז לא סביר לומר שהבעלים אחראיים על משהו שעוד לא התגלה בעולם.
במקרה של שור שהועד וחזר לתמותו יש לחקור מה הדין במידה והשור מועד שוב. לפי ההבנה שמועדות היא פורמלית אין סיבה שיהיה הבדל בין ההעדאה הראשונה לזאת שאחריה. אולם אם תופסים שהמועדות מעידה על נגחנותו של השור אפשר להסתפק האם ניתן לחזור לתמות פעם שניה.
סיכום
התנאים נחלקו בשאלה האם בתהליך קבלת שם מועד יש צורך שהשור ינגח בשלושה ימים נפרדים, או שגם שלוש נגיחות באותו היום מספיקות. כמו כן נחלקו התנאים בשאלת חזרת השור לתמותו, האם הוא צריך לא לנגוח שלושה ימים או שהוא להישאר אדיש לגירוי חיצוני.
המחלוקות הללו תלויות ביסוד ההבנה של חזקת שלוש פעמים, האם היא נובעת מכך שבשלוש פעמים מתגלה אופיו הקודם של השור או ששלוש נגיחות מרגילות את השור להיות נגחן. אפשרות נוספת היא שהחזקה היא קביעה הלכתית פורמלית שאחרי שלוש פעמים המזיק משלם נזק שלם.
התוספות והרמב"ם נחלקו בשאלת היחס בין דרכי החזרה לתמות. לפי התוספות חזרה של משמוש התינוקות היא פחות חזקה מחוסר נגיחה שלושה ימים. ברם, הרמב"ם פוסק שמועדותו של השור מתבטלת כשהוא לא נוגח לאחר משמוש התינוקות, אבל לא פסק שהוא נהיה תם לאחר שלא נוגח שלושה ימים.
[1] מובא בנימוקי יוסף.
[2] עיין רש"י (כג: ד"ה ולא ישמרנו) שמבין שמחלוקתם הוא בשאלה האם השור מועד בנגיחה השלישית או ברביעית. ותוספות שאומר שאין ביניהם מחלוקת דינית, והם נחלקו רק בדרכי הדרשה.
[3] החקירה הזאת יכולה להיות תלויה במחלוקת התוספות והריב"א שראינו בסוגיות הקודמות. שיטת התוספות היא שכל חיוב על נזק שהבהמה עושה באופן טבעי הוא מדין שן או רגל ולא מדין קרן, לעומת הריב"א שסובר שפעולה טבעית יכולה להיות תולדה של קרן מועדת. לפי התוספות קרן מועדת עדיין איננה פעולה טבעית לבהמה והשינוי הוא שינוי פורמלי. בעוד לפי הריב"א קרן מועדת מסמלת פעולה טבעית לבהמה ולכן ניתן ללמוד ממנה פעולה טבעית שכוונתה להזיק.
[4] כך מוכרח גם לשיטת רב פפא ששור נגחן כבר מהנגיחה הראשונה, אלא שהתורה חסה על המזיק. לפיו הבעלים מקבל שלוש הנחות ולאחר מכן ההנחה נגמרת. זאת יכולה להיות גם הסברה לשיטת רב הונא אם הוא מקבל את זה שהדאת השור פורמלית. לאחר שלוש פעמים, על אף שלא קרה אף שינוי בשור התורה מחזירה לאדם את האחריות ומחשיבה אותו כפושע. ועיין הערה קודמת.
[5] עיין לדוגמא בחידושי ר' שמעון שקופ (סימן מ אות א) שמביא את החקירה וכן את הנפקא מינה מהלכות תפילה.
[6] אולי ניתן לנסח אחרת ולומר שמצד אחד הנגיחות הן סיבת הפיכת השור למועד, ומנגד הנגיחות הן סימן לכך שהוא תמיד היה נגחן.
[7] התוספות שחולק ייאלץ להסביר את חוסר הסימטריה שיש בכל השיטות, חוץ משיטת רבי יהודה בין הפיכת השור למועד לבין חזרתו לתמות.