בדידות הינה בעיה אשר יכולה לנבוע מסיבות חברתית, פסיכולוגיות או טכניות. ברם, הרב סולובייצ'יק כותב שהוא חווה תחושת בדידות אחרת. תחושת בדידות מעצם היותו אדם מאמין. מטרת המסה הזאת איננה הצעת פיתרון לבעיית הבדידות, אלא תיאור ואפיון בדידות הנובעת מאמונה בעידן במודרני.
שני סוגי אנשים
כדי לעשות זאת הרב סולובייצ'יק מציג שתי מגמות של האדם, בכך שהוא מתאר שני סוגים של אנשים. שתי המגמות הללו אינן פגם באדם, אלא נטועות כבר בבריאת העולם. ישנם שני תיאורים שונים לבריאת העולם. כל אחד מהתיאורים מצביע על אדם שונה בעל אופי ומטרות שונות. אך בכל אחד מאיתנו יש חלק משני בני האדם.
האדם הראשון הוא איש ההדר. ייעודו של איש זה הינה יצירה. יצירה זאת יכולה להתבטא בתחום המדעי, בתחום האומנותי ואפילו בתחום הפילוסופי והמשפטי. מטרתו של איש זה הוא כבוד שיינתן לו על ידי הסובבים אותו. לאדם זה קל להתחבר עם אנשים אחרים סביב אינטרס משותף. כך למשל, בפרויקט כמו יצירת רכב שמצריך אדם עם ידע במנועים ובמערכות מיזוג אוויר, במקום שאדם אחד יהיה מומחה בשני התחומים ניתן לחלק את העבודה בין שניים.
אל מול איש ההדר, עומדת דמותו של איש האמונה. איש האמונה אינו מחפש לכבוש את העולם כדי לפתור בעיות פונקציונליות, הוא רוצה לחוות את העולם. איש זה איננו מעל הטבע, אלא חלק מהטבע. הסקרנות שהעולם מעורר בו לא קשורה לפיתרון בעיותיו כי אם להבנה עמוקה של מציאותו. הוא מנסה למצוא משמעות ותכלית לחיים שלו.
אשר על כן, מטרתו הינה גאולה. הוא רוצה למצוא צורה של חיים בה הוא יכול למצוא את מהותו, או לממש את תכליתו. אין לאדם זה עניין בכבוד חיצוני. הוא מחפש חוויה פנימית עמוקה של אישור עצמי. לחוויה זאת הוא יוכל להגיע רק אם יצליח לשלוט בעצמו. השליטה העצמית תאפשר לאדם להיכבש על ידי בוראו, ובכך ייגאל.
קהילתו של איש האמונה
גם קהילתו של איש האמונה אינה דומה לקהילה של איש ההדר. איש האמונה לא יכול להתחבר לאדם אחר, כי הם לא חווים את אותם החוויות. תמיד יהיה פער ביניהם. הדרך בה איש האמונה יכול להתחבר לאדם אחר היא רק על ידי צמצום של עצמו. הוא צריך לפנות מקום כדי לקבל את האחר. הקשר הנוצר ביניהם הוא קשר של התחייבות ולא קשר של הישגים.
אך לא די בכך שהאדם יצמצם את עצמו. גם קשר בו שני בני אדם מתחייבים אחד לשני יכול להיות קשר תועלתני. כל אחד מהאנשים מנסה להפיג את הבדידות. כשיצליח אחד מהם להתגבר על תחושותיו באופן אחר יוכל לפרק את ההסכם. הקשר צריך להיות קשר כנה של רעות ואחווה. זאת הדרך להתחבר, לתקשר ולבנות ידידות חזקה. לשם כך יש צורך שהאנשים לא רק יעבדו להשגת מטרה משותפת אלא ייצרו להם ברית משותפת. כזאת שלמרות ההקרבה והסבל הנדרש משני הצדדים לא תתבטל.
רמת המחויבות הזאת איננה רצויה על ידי האדם כשלעצמו. במקום לנסות להעביר לאחר את אישיותו וחוויותיו, ניסיון שנידון לכישלון, הוא כנראה היה מעדיף לוותר על הקשר. הדרך בה נבנתה ידידות עברה דרך הבורא. ה' התגלה אל האדם, ובכך יצר עימו קשר. התפקיד שהוטל על האדם בהתגלות זאת היווה המשך לקשר ולמחויבות עם ה'. רק לאחר יצירת קשר שכזה הוא היה יכול להתחיל לפתח ידידות עם חווה.
עולה מדברים אלו שדרכו של האדם המופנם אל חברו עוברת דרך ה'. הוא קודם כל צריך ליצור את המחויבות כלפי בוראו. התנסות זאת היא שתלמד אותו איך להצטמצם ולהכיל אדם אחר. במילים אחרות, בניית הקהילה מתחילה בבניית קשר מול הבורא.
הכנסת ה' אל הקהילה לא יכולה להתבצע באופן מלא על ידי התבוננות בעולם שה' ברא. הסיבה לכך היא שלמרות שה' מתגלה בכל פינה של הבריאה, ברוב הפעמים לא ניתן להבין את זה או לחוות את זה.
על כן, ישנן שתי דרכים אחרות להכניס את ה' אל קהילתו של האדם. הדרך האחת היא נבואה. ה' מחליט להפסיק להסתתר ונגלה אל האדם. התנועה ההפוכה – תפילה אשר בה האדם פונה לה' מיוזמתו, גם היא בעלת הכוח לצרף את ה' אל הקהילה של האדם. שתי הדרכים הללו יוצרות מפגש בין האדם לה'. שתי הדרכים הללו מצרפות גם את האחר. האחר שצריך להתפלל עליו או האחר אליו ממוען המסר שהנביא צריך להעביר.
אך ישנו דבר נוסף המשותף לכל מפגש של האדם עם בוראו. המפגש דורש מהאדם להשתפר, להפוך ליותר מוסרי. בנבואה תוכן הנבואה הוא בדרך כלל זה שגורם לרמה המוסרית. אולם גם בלא תלות בתוכן המפגש, עצם המפגש מחייב את האדם להיות אדם טוב יותר. כך למשל בתפילה האדם מקבל את מרותו של הקב"ה, מה שמכריח אותו לציית לחוקים שיהפכו אותו לאדם טוב יותר.
הקהילה לא רק מאפשרת לאיש האמונה לצאת מבדידות כי הוא חולק את חוויותיו עם אנשים אחרים, אלא גם הופכת אותו לחלק ממשהו שגדול ממנו. חווייתו של איש האמונה כיחיד היא כחלק קטן וחסר משמעות מהקיום. הוא קטן ביחס לעולם, וזמנו קצוב ושואף לאפס ביחס לאינסוף. השייכות לקהילה הדתית הופכת את היחיד לחלק ממשהו נצחי. הפעולות שלו אינן חסרת משמעות כי הוא יפסיק להתקיים בעולם, אלא יש להן משמעות כי הקהילה ממשיכה להתקיים.
התנועה בין שתי המגמות
אם כן, התמונה המצטיירת היא שיש שני בני אדם אשר כל אחד מהם מטרה אחרת, וכפועל יוצא מזה גם דרך אחרת להשיג את המטרה הזאת. איש ההדר מגיע להישגים שמקנים לו כבוד, ואיש האמונה מצטרף לברית כדי להיגאל מבדידותו.
אולם, במציאות אין הפרדה כזאת בין שתי דמויות שונות, ובכל אחד יש קצת מאיש ההדר וקצת מאיש האמונה. לעיתים הוא שואף לכיבוש העולם, ובפעמים אחרות תודעתו מתרכזת בחוויה של המציאות. ברם, שתי התודעות הללו רצויות בעיני הבורא. האדם לא חוטא כשהוא שוכח את התודעה הפונקציונלית ומתרכז בחוויה המיסתורית של ה-ל המתגלה בעולם. גם כאשר הוא מפתח את העולם וכובש אותו הוא מקיים את הצו ה-לוהי.
הרב סולובייצ'יק טוען כי לא רק שאין חוויה רצויה בעיני ה', אלא שנראה מההלכה שחוויות אלו משלימות אחת את השנייה. כך למשל ההלכה מקורה בברית בין האדם לה', אך חוקי ההלכה עבר לחכמי ההלכה אשר הוגים ויוצרים בה. המטרה המוטלת על האדם היא להצליח לחיות את שני הדברים יחד. הוא צריך לפעול וליצור בעולם, אך גם לראות את עצמו כעבד של ה' שלא יכול לעשות כלם לבדו. אך עד שיגיע למטרה זאת הוא נע בצורה מתמדת בין הגישות השונות.
איש הדת המודרני
בשלב הזה הרב סולובייצ'יק מפסיק לתאר את הבעיה שיש למאמינים לאורך כל הדורות, ועובר לאפיין את ההתמודדות המיוחדת של איש האמונה בימיו. מלחמתו של איש האמונה אינה רק מול אנשי הדר אתאיסטים אלא גם מול אנשי הדת המודרנית.
מיהו איש הדת המודרנית? עקב הישגיה המרשימים של האנושות בפיתוחים טכנולוגיים מרחיקי לכת, התפתחה מגמה בה אנשים מנסים להרחיק את הצד החווה שלהם. הקרע הפנימי באדם נהיה עליהם מעמסה, ועל כן הם מעדיפים להתכחש לאיש האמונה שבהם. אין זה אומר שהם הפסיקו להיות דתיים, אלא שהדת שלהם שמה במרכז את נוחותו של האדם. כל דיבור על הקרבה או סבל בשביל משהו גדול יותר נעדר מהשפה שלהם.
מעבר להפיכת הדת לכלי לשירות האינטרסים של האדם, התנועה הדתית המודרנית ניסתה לכבש ולהשתלט גם על העולם האמוני. איש ההדר מנסה לשלוט בכל אספקט של המציאות, ובכלל זה גם בחלק הרוחני שלה. כך יוצרת הדת המודרנית את התרבות שלה, המבוססת על מושגים מהשיח של איש האמונה.
אולם ניסיון זה נדן לכישלון, שכן בבסיס שפת האמונה מופיעה ההנחה כי לא את הכל ניתן להבין. על כן, אדם שמחפש לכבוש ולהשתלט על הכל לא יוכל לדבר בשפה הזאת. גם אם יעלה את האפשרות כי יקריב את עצמו, הוא ידמה את ההקרבה הזאת במישור התועלתני, הוא הקריב את עצמו כדי שה' יעזור לו אחר כך.
הבעיה בכישלון זה, היא שהאדם לא מכיר בו. איש ההדר חושב שהוא אדם מאמין, והצליח לסגל לעצמו את הדת במלואה. אך לא ניתן לתרגם את המושגים האינסופיים הקשורים בדת ובאמונה לשפה של אדם סופי. על כן, אמונתו היא רק דימיון.
