מידת הטהרה ברמח"ל עוסקת בכוונותיו של האדם תוך כדי עשיית המעשים. אנחנו רגילים לחשוב שעבודת ה' היא בעיקר עניין של מעשים: לקיים מצוות, להתרחק מאיסורים, להתנהג ביושר ובצניעות. אבל הרמח"ל מזכיר לנו שלצד המעשה החיצוני, יש מרכיב עמוק יותר שבלעדיו – המעשה אינו שלם: כוונת הלב.
הכוונה שעליה מדבר הרמח"ל אינה נועדה להפוך מעשה גשמי למצווה – כמו כשאדם אוכל כדי שיהיה לו כוח לעבוד את ה'. זו כוונה חשובה, אבל היא רק השלב הראשון. הרמח"ל הולך רחוק יותר: גם כאשר המעשה הוא מעשה מצווה מובהק – כמו גמילות חסדים, תפילה או לימוד תורה – עדיין נדרשת טהרת כוונה. האדם יכול לעשות את כל הדברים הנכונים – ובכל זאת, אם הכוונה שלו מעורבת באינטרסים אישיים, בתאווה, בכבוד, או אפילו ברצון לקבל שכר – זה עדיין לא במדרגה עליונה.
הרמח"ל מציג שני סוגים של כוונה פסולה:
- כוונה מזויפת – זוהי הכוונה הנמוכה ביותר, ובה אדם עושה מעשה דתי – אבל כלל לא מתוך רצון לעבוד את ה'. המניע הוא לגמרי חיצוני: לקבל כבוד, מעמד, כסף או השפעה. המעשה נראה קדוש – אבל הוא בעצם מניפולציה עטופה בלבוש של דת.
- כוונה אינטרסנטית – האדם באמת עושה מצווה והוא אפילו מכוון לשם שמים. אבל יש לו גם רצון מובהק לקבל תמורה: גן עדן, ברכה, פרנסה. המעשה אמיתי, והכוונה רוחנית – אך היא עדיין לא לגמרי טהורה.
האתגר האמיתי במידת הטהרה אינו בכוונה המרכזית של האדם בעת מעשיו אלא בכוונות שמתערבבות. אדם יכול לעשות מעשה כאשר כוונתו לשם שמים, אבל בלי לשים לב – מתערבת במעשיו גם מחשבה צדדית: הוא שמח כשמשבחים אותו, או שמגביר את ההשקעה כשיש קהל.
הוא לא פועל לשם הכבוד – אבל כשהכבוד מגיע, הוא מרגיש סיפוק. הרמח"ל מדגיש: גם אם מדובר ב"טיפת כוונה לא טהורה", המעשה כבר אינו טהור לגמרי.
הרמח"ל לא פוסל את מי שעובד את ה' בלי טהרה שלמה. כל מעשה טוב מתקבל ונחשב. אבל יש מדרגה אחרת – של מי שלא רק עושה את רצון ה', אלא משתדל לעשות אותו בלב טהור לגמרי. ככל שהכוונה מזוככת יותר, ככל שהלב פנוי יותר מכל פנייה אישית, כך המעשה מקרב יותר את האדם לקב"ה.
איך מגיעים לטהרה? לפי הרמח"ל, הדרך להגיע למידת הטהרה עוברת בשני צירים:
- במעשים הגופניים – על ידי התבוננות בפחיתות תענוגי העולם. ככשהוא מפנים שאין ערך אמיתי בתאווה ובנוחות, הוא ממילא יפנה את ליבו אל המטרה הפנימית – להשתמש בגוף ובחומר רק ככלי לעבודת ה'.
- במעשים שבקדושה – על ידי הכרה בשקר הכבוד. להכיר בזה שהרבה מהשבחים שאנשים אומרים זה לא מתוך אמת, אלא מה שנוח להם ומתאים לאינטרס שלהם. מי שיפנים את זה – ילמד לא לקחת את השבח ברצינות, ולהישאר ממוקד באמת.
הרמח"ל גם מוסיף עצה פרקטית. הוא ממליץ להימנע מקיום מצווה ללא הכנה מוקדמת. ההתבוננות המקדימה מסייעת לכוון את הלב כראוי.
