בפרק זה מתוך מסילת ישרים, הרמח"ל עוסק במידת הנקיות, שמסכמת את המידות שמוכוונות לקיום שורת ההלכה. עניינה של מידת הנקיות היא שהאדם לא יעשה אף בדל של מעשה אסור. המידה עוסקת בהקפדה יתרה על קיום המצוות והימנעות מכל רבב של עבירה, גם במקרים שבהם נראה כי אין איסור גלוי.
בעוד שמידת הזהירות מתמקדת במניעת עבירות הנעשות מתוך חוסר תשומת לב או מתוך אי הקפדה על הפרטים הקטנים, מידת הנקיות נועדה להתמודד עם מצבים שבהם האדם נותן לעצמו הוראת היתר—מצבים בהם האדם מצדיק לעצמו פעולות הנראות לו מותרות, אך למעשה יש בהן איסור.
השגת מידת הנקיות דורשת מאמץ רב, שכן קל להימנע מעבירות גלויות, אך הקפדה על פרטים קטנים ונסתרים מאתגרת יותר. טבע האדם נוטה להקל על עצמו ולהצדיק פעולות בעייתיות, ולכן מי שמשיג את מידת הנקיות מגיע למדרגה גבוהה. עם זאת, הניסיון מלמד שלאחר שמתרגלים את המידה, היא הופכת קלה יותר ממה שנראה בתחילה.
הדרך להשגת מידת הנקיות עוברת בלימוד מעמיק של פרטי ההלכות ובדברי האגדה הקשורים לכל מצווה. כדי להגיע לנקיות, על האדם להתמיד בלימוד דברי חז"ל, הן בתחום ההלכה והן באגדה. קריאת דברי המוסר מעוררת את האדם להתבונן לעומק, ולהבין גם דברים שלא היו ידועים לו קודם לכן.
הרמח"ל מביא למידה זאת דוגמאות רבות. נתייחס לדוגמאות אלו, כיוון שניתן ללמוד מהם הרבה על הסוגים השונים של הנקיות. בנוסף, כל אחת מהדוגמאות מהווה התמודדות חשובה בפני עצמה, ולא רק כחלק ממידת הנקיות.
מעטים האנשים שיכנסו לבית של אדם אחר ויקחו כסף, אבל לא מעט אנשים יצאו מהעבודה לפני הזמן, כך שיקבלו כסף על עבודה שלא ביצעו. הנימוק שיגיע עם ההיתר הזה הוא בדרך כלל אמירה כי כולם עושים את זה, ולכן הדבר מותר. אולם, הדבר אינו נכון וגם לדרוש כסף עבור שעת עבודה שהאדם לא היה נוכח בכולה נחשב גזל. באופן דומה, לא מעט אנשים חושבים שזה בסדר לשנות מעט מהאמת לצורכי שיווק. אך גם במקרה זה אין היתר לעבור על האיסור ולגרום לאדם אחר להפסיד כסף. מותר לשווק, אך אסור לשקר לשם כך. הנקיות הנדרשת כאן היא להצליח ולא לחשוב שעקב מנהג העולם או הרווח האיסור מותר.
סוג שונה של מידת הנקיות ניתן לראות באיסורי צניעות. ישנה תפיסה לפיה איסור עריות מוגבל רק ליחסי מין, אבל כל פעולה אחרת מותרת. הוראת ההיתר שמגיעה במקרה זה נובעת מהבנה שבלל איסורי הצניעות נכללים סוגים אחרים של מגע, שירה, ואפילו מחשבות. כמו כן, לא רק מעשה כלפי אדם אח אסור אלא גם דיבור על פעולות שכאלה.
סוג שלישי של נקיות נדרש בענייני כשרות. אם אדם נדרש באיסורי גזל להבין שהוא לא יכול להרוויח תוך כדי שהוא עובר על איסור, בענייני כשרותהאדם נדרש להפסיד כדי לא לעבור על איסור. כך למשל אם דבר לא כשר מתערבב עם דבר כשר, לעיתים יהיה על האדם לזרוק את האוכל הכשר. לא זאת בלבד, אלא אפילו אם בהמה שלו נשחטה שלא כהלכה, האדם צריך להפסיד את כל הבהמה.
הנקיות אמורה לגרום לאדם להתמודד גם עם איסורים שפרטיהם מרובים. הדוגמה הטובה ביותר לאיסורים כאלו הם יחסים בין אישיים. אדם יכול לחשוב שהוא מתנהג כשורה, זאת למרות שהוא מבייש אנשים אחרים, נותן להם עצות לא טובות, אומר דברים שיעשו להם נזק או משקר להם. אך מעבר למעשים שאסור לעשות, גם סבר הפנים של האדם בעת עשיית המעשה צריך להיות מאיר פנים בלא תלות בקשר העבר.
כמו כן, ההתנהלות של האדם מול אנשים אחרים צריכה להיות מותאמת למעמדו, וככל שמעמדו הדתי של האדם גבוה יותר, כך הוא צריך להתנהג בצורה מוסרית יותר. את הטענה הזאת מכניס הרמח"ל תחת הכותרת חילול ה'. כבוד התורה הוא שככל שאדם לומד יותר תורה, ככה הוא יהיה ישר יותר. במידה ולא תהיה התאמה בין כמות לימוד התורה של האדם למוסריות שלו, יכולה להעלות תפיסה כי התורה לא מוסרית, ומשם גם לתפיסה כי ה' אינו מוסרי.
דוגמה נוספת לאיסור שפרטיו מרובים הוא החיוב לשבות ממלאכה ביום שבת. מעבר להלכות הרבות והמפורטות של החובה לשבות ממלאכה, אסור לאדם גם לקדם, לתכנן או אפילו לחשוב על מלאכה אותה הוא צריך לעשות בצאת השבת.
מידת הנקיות לא נדרשת רק באיסורים אלא גם במידות. במידה מסוימת הנקיות נדרשת יותר בענייני מידות מאשר במעשים, כי בהם השליטה המודעת של האדם פחותה יותר. המידות בהן הרמח"ל עוסק הן גאווה כעס קנאה ותאווה.
עניינה של הגאווה היא המחשבה שעקב העובדה כי יש לאדם מעלה על חברו הוא יותר טוב ממנו. מידה זאת יכולה להתבטא באדם שחושב שמעלותיו מקנות לו חשיבות על פני יתר האנשים. אך גם אם המחשבה של הגאווה רק בראשו הוא עובר על חטא הגאווה. אך גם אם מחשבה זאת לא באה לכדי שום ביטוי היא בעייתית.
השליטה בכעס נבחנת בשני ממדים: האחד הוא הסף שגורם לאדם לכעוס, והשני הוא עוצמת הכעס שיש לרסן כדי למנוע נזק. השאיפה היא להעלות את סף הכעס ככל האפשר ולשלוט בו באופן מקסימלי כאשר הוא מתעורר. המודל האידיאלי לכך הוא הלל הזקן, שלא כעס כלל, ואפילו כאשר היה צורך להראות כעס למטרות חינוכיות, עשה זאת רק כלפי חוץ, בעוד שבתוכו נותר שליו ורגוע.
הקנאה היא ביטוי לחוסר הבנה, שכן היא אינה מביאה תועלת למקנא ולא גורעת מהצלחת מי שהוא מקנא בו, אלא רק מזיקה למקנא עצמו. ישנם אנשים הסובלים צער רב מהצלחת חבריהם, עד שאינם נהנים ממה שיש להם, ואחרים חווים צער מתון יותר. ההבנה שאליה הרמח"ל שואף שהאדם יגיע היא שהכול מגיע מאת ה', ולכן אין טעם לקנא באדם אחר.
החמדה והתאווה, בדומה לקנאה, משעבדות את לב האדם ללא הפסקה. התאווה מתמקדת בעיקר בשני תחומים: ממון וכבוד, ושניהם גורמים לצרות רבות. חמדת הממון כובלת את האדם במרדף בלתי נגמר, שכן מי שאוהב כסף תמיד ירצה יותר. חמדת הכבוד חמורה אף יותר, מכיוון שהיא מונעת מהאדם לקבל את מקומו הנמוך ביחס לאחרים, ודוחפת אותו לפעול בדרכים גרועות יותר מאלו הנובעות מתאוות הממון.
