הקדמה
ביום החמישה עשר לחודש השביעי, הוא חודש תשרי, ישנן שתי מצוות שונות המוטלות על האדם. המצווה האחת היא מצוות סוכה הדורשת מהאדם לעקור את מגוריו מביתו אל דירת ארעית – הסוכה. המצווה השנייה היא מצוות נטילת לולב, אשר כדי לקיימה האדם צריך לקחת ארבעה זנים מסוימים של צמחים ולטלטל אותם.
לכאורה, מעבר לתאריך הזהה אין בין שני הציווים הללו קשר. אבל אנחנו מוצאים שחז"ל חיברו בין שתי המצוות הללו. כך למשל את הסוכה מותר לבנות רק מאותם זני צמחים מהם נלקחים גם ארבעת המינים[1]. בנוסף, את הדין האוסר להשתמש בלולב שכבר היה בשימוש לומדים מהלכות סוכה[2]. נמצאנו למדים שלא רק שיש הלכות שמשותפות בין שתי המצוות השונות אלא חז"ל מתייחסים למצוות כמספיק קרובות כדי להשוות את הדינים שבניהם.
אם כן, צריך להבין מה מחבר בין החיוב לשבת בסוכה לבין החיוב ליטול את ארבעת המינים. על מנת לעמוד על הקשר שחז"ל מצאו בין המצוות, נסקור את המקום היחיד בתורה בו מופיעות שתי המצוות הללו, בפרשת המועדים שבספר ויקרא[3].
שני חגים תאריך אחד
בפרשת אמור התורה מתארת את חג הסוכות. ראשית היא קובעת לו תאריך, החמש עשרה לחודש השביעי, הוא חודש תשרי, ומשך החג הוא שבעה ימים. לאחר מכן התורה קובעת את היום הראשון מבין שבעת הימים כיום טוב, אוסרת בו מלאכה ואומרת שיש להקריב בו קורבן מוסף. כמו כן, התורה מעתיקה את המודל של יום טוב הראשון ליום השמיני, אשר איננו בכלל שבעת ימי החג. בסוף התיאור הזה התורה מסכמת את כל הפרק העוסק במועדים ואומרת שאלה הם הימי בהם צריך להקריב קרבן מוסף.
העיון בפסוקים מעלה כי על אף שהחג נקרא כאן בשם חג הסוכות, אין שום אזכור למצווה לשבת בסוכה. אפילו החיוב ליטול לולב אינו מופיע. מעבר לנתינת השם לחג הסוכות, אין שום תוכן מיוחד שמצורף לחג. כל מה שאומרים לנו עליו הוא שמשך החג הוא שבעה ימים, שיש בו יום אחד שאסור במלאכה ומקריבים בו קרבן מוסף, ושגם היום לאחר שבעת ימי החג הוא יום טוב.
אולם לאחר שהתורה מסכמת את המועדים, היא חוזרת ומתארת חג נוסף. גם התאריך שלו הוא החמישה עשר בתשרי, וגם בו יש שני ימי שבתון, אך בו גם מופיעות מצוות נטילת לולב והחיוב לשבת בסוכה. מעבר לתאריך ביומן המופיע לחג זה, מתואר שהוא צריך להתרחש בעת איסוף הקציר. היינו רוצים לומר שהתורה חוזרת ומתייחסת שוב לחג הסוכות, אלא שאם כן לא ברור למה התורה מסכמת באמצע את המועדים וחוזרת על הלכות רבות שנאמרו קודם בחג הסוכות.
על כן, נראה להסביר כי ישנם שני חגים שונים המתלכדים באותו התאריך. חג אחד הוא חג הסוכות, וחג שני הוא חג האסיף. כמו כן, מסתבר שמצוות ישיבה בסוכה שייכת לחג הסוכות, וההעברה שלה לסוף הפרשייה על חג האסיף באה כדי לחבר את חג הסוכות לחג האסיף כבר בפסוקי התורה. יוצא, שאמנם יש קשר בין החגים, וכדי להבין אותו ננסה לעמוד על אופיו של כל אחד מהחגים בנפרד.
חג האסיף
בניגוד לחג הסוכות שמוזכר בפרשת אמור בפעם הראשונה, חג האסיף מוזכר פעמיים בספר שמות[4]. הוא מוזכר שם כחלק משלושת הרגלים. שלושת החגים בשנה בהם האדם צריך לעלות לירושלים לבית המקדש ולהביא קרבן חגיגה. חגים אלו מקושרים לשנה החקלאית, וממוקמים בשלוש נקודות מפתח שלה.
אם כן, חג האסיף אמור להביע את התודה שיש לאדם הממוצע על היבול שאסף אל תוך ביתו. הסבר זה יכול להציע טעם למצוות נתינת לולב. האדם מודה לקב"ה על היבול ונוטל אותו. כך גם ניתן להסביר את הדין לפיו האדם צריך להיות הבעלים של ארבעת המינים שהוא נוטל. יש צורך שהאדם יודה דווקא על היבול שה-ל נתן לו, על העמל שהשתלם והעלה פירות.
פעולת העלייה למקדש ברגלים מבטאת את העובדה שגם את החול יש להפוך לקודש. על כן, האדם מביא מהעדר שלו, ומהיבול שלו ומקדיש לה'. כמו שפעולה זאת נעשית על ידי הקרבת הקורבנות, כך היא נעשית גם על ידי נטילת לולב. האדם לוקח חלק מהיבול שלו ומשתמש בו לא לצרכיו האישיים, כי אם לקיום דרישת בוראו.
חג הסוכות – המשך של חגי תשרי
אם חג האסיף מקושר לשאר הרגלים נראה לחבר את סוכות לחגי תשרי. הרצף של ראש השנה ויום הכיפורים ממשיך אל חג הסוכות. כדי להצדיק את הקביעה הזאת צריך להבין כיצד חג הסוכות ממשיך את רצף חגי תשרי. הנימוק המובא לישיבה בסוכות הוא הושבת בני ישראל בסוכות במדבר. נימוק זה מקשר את סוכות דווקא לחגי יציאת מצרים ולא לחגי תשרי, אם כן, כיצד סוכות מקושר לראש השנה ויום הכיפורים?
בראש השנה עם ישראל מקבל על עצמו את הקב"ה כמלך. המלכת הקב"ה מהווה גם הסכמה לכך שישפוט אותנו. החיוב שלנו בדין מוביל לכך שאנו צריכים לבקש סליחה ומחילה ביום הכיפורים, ובו נקבע הדין באופן סופי. אם המשפט נגמר וכבר אין יכולת לשנות את רוע הגזרה מדוע יש צורך בחג הסוכות לאחר שנמחל לעם ישראל?
הרב סולובייצ'יק, בספרו "על התשובה"[5], מסביר כי גם אחרי הכפרה יש צורך בשלב נוסף. החטא פועל בשני מישורים. במישור האחד הוא עבירה על החוק, ועצם ביצוע העבירה גורר עונש. אולם ישנו מישור נוסף בו העבירה פוגעת באדם. היחס של האדם אל המעשה כאסור נפגם, הקשר שלו עם בוראו כבר לא כשהיה, ולעיתים אפילו יש קלקול מוסרי שניתן לחוש.
אם כן, התשובה לא יכולה לפעול רק במישור אחד. גם אם במישור הדיני האדם כבר לא צריך להיענש, אין זה אומר שהוא השלים את תשובתו וחזר להיות מי שהיה לפני החטא. מהותה של הטהרה בהקשר זה הוא שינוי מהותו של האדם כך שהוא לא יהיה קרוב אל החטא. אדם שהיה בעברו פורץ, וציוד הפריצה שלו עוד נמצא במחסן לא השלים את תהליך השינוי, גם אם ריצה את עונשו או התחרט התוודה וקיבל על עצמו שלא יעשה כך שוב, כפי שדורשות ממנו הלכות תשובה.
שמו של יום הכיפורים מרמז על כך שעיקרו הוא כפרה – מחילה על העונש. עיקרון זה מופיע בפסוק[6] הנאמר בווידוייו של הכהן הגדול[7] ביום הכיפורים :"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו". מעבר לכפרה המוזכרת בפסוק זה, עולה ממנו כי מטרת הכפרה הינה הטהרה. אלא שפועל הטהרה איננו מופיע בתיאורו של יום כיפור כפי שהוא מוצג בפרשת אמור.
על כן נראה לומר, שהטהרה איננה מתבצעת ביום כיפור עצמו, כי אם בחג הסוכות שסמוך אליו. אולם פעלי הטהרה אינם מופיעים גם בהקשר הסוכה. על כן יש להבין איך דווקא חג הסוכות מצליח לספק את הטהרה שאיננה מושגת ביום הכיפורים.
מצוות הישיבה בסוכה מבקשת מהאדם לשנות את מקום מגוריו. לצאת מהמקום הקבוע שלו, וללכת לדירה זמנית. לא רק שהאדם נעקר ממקומו הקבוע, גם כל מה שהוא עושה בתוך הסוכה הוא מצווה. דהיינו, עצם השהות במקום האחר הוא מצווה, בלא תלות בשאלה מה מעשיו שם.
לא עצם השהות בסוכה היא המצווה, כי אם העברת החיים אל תוך הסוכה. לא יום אחד של התעלות שאינה קשורה לחיים, כפי שיש ביום הכיפורים, כי אם שבוע של מציאות חיים אחרת המאפשרת שבירת דפוסים. השינוי שמצוות הסוכה גורמת לאדם לעשות איננה מספקת את הטהרה כשלעצמה, אך היא מאפשרת לו להשתנות באמת, לשבור את המקום בו חטא ולצאת לדרך חדשה ואמיתית.
מה הסוכה אמורה להזכיר לנו?
אך קשה לקבל את הכיוון אותו הצענו עד כה כיוון שהתורה מנמקת את מצוות הישיבה סוכה באופן אחר לגמרי. על פי התורה מצוות הסוכה נועדה כדי להזכיר אירוע שהתרחש במהלך יציאת מצרים. אם מטרתו של חג הסוכות הוא אזכור של אירוע היסטורי הקשור למסעות המדבר, כיצד חג הסוכות מתחבר ליתר חגי תשרי?
כדי לענות על השאלות הללו, נעמוד על הקביעה כי מטרת הישיבה בסוכה היא זיכרון הסוכות בהם ה' הושיב אותנו בעת יציאת מצרים. קביעה זאת מאוד קשה, קודם כל כי לא מובן מה המעלה המיוחדת בכך שה' הושיב אותנו בסוכות? מה היה שונה אם במקום שה' יושיב אותנו בסוכות הוא היה מושיב אותנו באוהלים, או תחת כיפת השמיים? שאלה זאת מתעצמת לאור העובדה כי בפסוקי יציאת מצרים התורה לא טורחת לציין שה' מושיב את יוצאי מצרים בסוכות, כך שלא מובן למה יש צורך לזכור אירוע שהתורה בעצמה לא הזכירה אותו.
כיוון אפשרי לפיתרון עולה בגמרא במסכת סוכה. הגמרא[8] מביאה ברייתא ובה מחלוקת בין רבי אליעזר לרבי עקיבא בשאלה האם ה' הושיב את עם ישראל בסוכות, או שהסוכות הוא כינוי לענני הכבוד. טענתו של רבי אליעזר היא שמצוות סוכה היא זכר לענני הכבוד. היתרון שבפירוש זה הוא שהקפת עם ישראל בענני הכבוד אכן מוזכרת ביציאת מצרים[9], ומובן מדוע יש צורך לזכור את ההגנה שסיפקו ענני הכבוד לעם ישראל במדבר.
אך דעת רבי עקיבא לפיה הסוכות המוזכרות הינן סוכות ממש עומדות השאלות ביתר שאת ותוקף. רבנו בחיי[10] מציע פרשנות לדברי רבי עקיבא. לפיו, הציווי לזכור את הסוכות איננו לזכור חסד שה' עשה לנו, אלא לזכור את הדבקות של עם ישראל, והליכתם העיוורת אחרי ה' אל המדבר שם קשה מאוד לקיים חיים של עם.
יוצא כי מטרת חג הסוכות לפי רבי אליעזר הינה זיכרון החסד שה' עשה לנו. הסיבה לצורך בזיכרון זה היא בפשטות מניעת גאווה הנובעת מאמונה כי הכל הגיע מכוחותיו של האדם. אמנם גם את דברי רבי עקיבא אפשר להבין באופן דומה, אבל רבינו בחיי מסביר אותו באופן אחר וטוען כי מטרת חג הסוכות הוא הזיכרון של כוחות הנפש שהיו לעם ישראל במדבר.
אם נחזור לכיוון אותו הצענו קודם, המסב את מצוות הסוכה על הטהרה הנדרשת מהאדם כהמשך לכפרת יום הכיפורים, נוכל להסביר את מצוות הסוכה על פי כל אחד מהפירושים. על פי רבי אליעזר מצוות הסוכה באה לחזק את האדם לעבר תהליך הטהרה על ידי האמירה שה' ישמור אותו בתהליך זה. רבי אליעזר מוצא בזיכרון הסוכה הרגעה לעם ישראל. אל תדאגו מהשינוי שאתם אמורים לעשות, הרי ה' כבר הגן על אבותיכם.
לעומת זאת רבי עקיבא אומר שמצוות הסוכה אמורה להזכיר לעם ישראל את הדרישה ממנו, דרישת הטהרה. כפי שעם ישראל ביציאתו ממצרים מסרו את נפשם בשביל הקב"ה, כך גם האדם צריך למסור את נפשו ולהתמסר לה' כשהדרך לעשות זאת היא על ידי הטהרה – עשיית השינוי באופן מלא, כך שטומאת החטא כבר לא מפעפעת בעורקיו.
החיבור המחודש בין החגים
ראינו כי כבר בתורה מצוות ישיבה בסוכה נעקרה מחג הסוכות ועברה לחג האסיף. כמו כן, חז"ל בכמה מקומות חיברו בין הלכות סוכה להלכות ארבעת המינים. אם כן, לאחר שעמדנו על אופיו של כל אחד מהחגים בנפרד, יש לעמוד על החיבור שנעשה ביניהם.
אפשר ללכת בשני כיוונים. הכיוון האחד הוא שמצוות ארבעת המינים נותנת הכוונה לטהרת הסוכה. כלומר, פתיחת דף חדש הנעשה על ידי מצוות הסוכה יכולה ללכת לכיוונים רבים. מצוות ארבעת המינים סוללת דרך שהיא צריכה להיות הדרך החדשה של האדם. כיוון זה נרמז במדרש[11]. המדרש טוען כי יום לקיחת ארבעת המינים הוא היום בו מתחילים לספור את העבירות של האדם. לאחר שהאדם נקי מעבירות, דבר שנגרם עקב הישיבה בסוכה הוא צריך להתחיל דרך חדשה על ידי מצוות ארבעת המינים.
אולם ישנו כיוון מעט שונה אותו נרצה להציע. כיוון זה מבוסס על כך שהתורה בחרה לתאר את מצוות הסוכה דווקא בחג האסיף ולא בחג הסוכות. המהלך הדרמטי הזה מורה כי למרות שמצוות הישיבה בסוכה הינה מצווה של חג הסוכות יש לה קשר עצמאי עם חג האסיף. עד כה התייחסנו לעזיבת הבית כעזיבת העבירות שהאדם דבק בהן, אבל ניתן לפרש באופן יותר פשוט שהכוונה כאן היא דווקא לעבירות או מצבו הנוכחי, אלא הכוונה היא להישגיו של האדם. האדם מצווה להתנתק מהישגיו וללכת לשבת בסוכה, כדי להבין שכל הישגיו ארעיים ונובעים אך ורק מההשגחה ה-לוהית.
יוצא, שהסוכה מאחדת בתוכה את שני המרכיבים גם יחדיו. את הניקיון המוחלט שיש בעזיבה של החיים הרגילים, ואת ההבנה כי הישגיו של האדם הם לא שלו. השילוב בין שני המרכיבים הללו מורה על הדדיות שיש ביניהם. מצד אחד האדם לוקח את מצוות ה', את הסוכה ומשתמש בה לצרכיו שלו, ומצד שני האדם לוקח את הישגיו ומקדיש אותם לה'.
ההדיות הזאת מורה על כך, שהאדם לא מצווה לאבד את עצמו ולהקדיש את כל כולו. האדם צריך להגיע כל שנה לחג הסוכות כשהוא פותח ושב דף חלק ונקי, אם כי במדרגה גבוה יותר, ומקבל את קריאת הכיוון לכך שהוא צריך להמשיך ולעבוד בעולם, ובד בבד לזכור כי הכל מאיתו יתברך. על כן, באותו זמן הוא נכנס לסוכה אשר מהווה עבורו את פתיחת הדף החדש וניקיון ממשקעי העבר מחד, ומאידך מחדדת אצלו את ההבנה כי הצלחתו איננה בזכות עצמו.
[1] מסכת סוכה לו: כדעת רבי יהודה. גם רבי מאיר שחולק עליו, עושה זאת מחשש מציאותי, אך נראה שגם הוא מסכים לחיבור הזה באופן מהותי
[2] מסכת סוכה יא:
[3] ספר ויקרא פרק כג פסוקים לג-מג
[4] ספר שמות פרק כג פסוק טז, פרק לד פסוק כב
[5] על התשובה, כפרה וטהרה, עמודים 15-33
[6] ספר ויקרא פרק טז פסוק ל
[7] משניות במסכת יומא: פרק ג משנה ח, פרק ד משנה ב, פרק ח משנה ב
[8] מסכת סוכה דף יא:
[9] למשל בספר שמות פרק יג פסוקים כא – כב
[10] רבינו בחיי ספר ויקרא פרק כג פסוק מג ד"ה כי בסכות הושבתי את בני ישראל
[11] מדרש תנחומא (ורשא) פרשת אמור אות כב
