בפרשת יתרו ישנם שני נושאים מרכזיים. האחד, ההגעה של יתרו ומערכת המשפט שהוא מכונן. הנושא השני היא הברית שנכרתת בין ה' לעם ישראל ומעמד הר סיני שמגיע בעקבותיה.
תקציר הפרשה
הפרשה פותחת באיחוד משפחתו של משה. יתרו, אביה של ציפורה אשת משה, מוליך את ציפורה ובניה אל מקום הימצאם של בני ישראל. משה מספר ליתרו את סיפור יציאת מצרים, והוא בתגובה מודה לה' ומקריב זבחים.
בביקורו, יתרו רואה כי מערכת המשפט של עם ישראל כולו תלויה בשופט אחד – משה רבנו. הוא מייעץ למשה להקים מערכת משפט רחבה בה יהיו שופטים מקומיים, ורק את ההכרעות הקשות יעבירו למשה. משה שומע בעצת יתרו ולאחר מכן משלח את יתרו חזרה לארצו.
הסיפור הבא המופיע בפרשה הוא הברית שכורת ה' עם בני ישראל. תוכן הברית מעט עמום, אך ישנה דרישה מעם ישראל לשמוע בקולו של ה', ולהיות בעלי תפקיד דתי ביחס לשאר העולם. בני ישראל מסכימים הסכמה רחבה לקבל את הברית. ה' אומר למשה שחתימת הברית תתבצע במעמד בו כל עם ישראל ישמעו את הנבואה.
כהכנה למעמד ה' מצווה את בני ישראל להתכונן במשך שלושה ימים. כמו כן, ה' מגדיר את התחום בו לבני ישראל מותר להיות. בסוף ההכנות מתואר המעמד הגדול הכולל קולות שופר, אש ועשן. במעמד זה עם ישראל שומעים מפי ה' עשרה ציוויים. ציווים אלו עוסקים באמונה בה', בייחודו של יום השבת, בכיבוד ההורים, ובהסדרת חיי החברה. המעמד הגדול מפחיד את עם ישראל, והם מבקשים ממשה שהמעמד יפסק כדי שהם לא ימותו. משה מנסה להפיג את חשש העם, אך העם נשאר לעמוד מרחוק, ומשה עולה לבדו אל הר סיני אל ה'.
הפרשה מסתיימת בארבע מצוות שה' מבקש ממשה להעביר לעם ישראל, עקב כך שעם ישראל ראו שה' דיבר איתם. המצווה הראשונה היא האיסור על עבודה זרה. שלושת המצוות הבאות קשורות למזבחות. יש להקים מזבח ושם להקריב את הקורבנות, אסור להשתמש לבניין המזבח באבנים מסותתות והעלייה אל המזבח צריכה להיות במדרגות ולא בכבש.
מדרשים ורעיונות בפרשה שכדאי להכיר
מתי יתרו הגיע? – הסיפור על הגעתו של יתרו מופיע בתורה אחרי הסיפור על מלחמת עמלק, ולפני הסיפור על מעמד הר סיני. אולם, בסיפור עצמו כבר יש חוקים ומשפטים על פיהם משה דן את העם, כך שניתן לחשוב כי יתרו הגיע לאחר מעמד הר סיני. שאלה זאת העסיקה את הפרשנים, וכבר בגמרא מובאת מחלוקת בשאלה האם יתרו הגיע לפני מתן תורה או לאחריו.
החניה מול הר סיני – התורה מספרת שעם ישראל מגיע להר סיני. בפסוק זה הפעלים שהתורה מייחסת לעם ישראל הם בלשון רבים, אולם את החניה מול הר סיני התורה כותבת בלשון יחיד. משינוי זה לומדים חז"ל כי בחנייה מול הר סיני עם ישראל היה כאיש אחד, עם לב אחד.
כמה זמן היה צריך להתכונן למעמד הר סיני? – בציוויו של ה' הוא אומר למשה שעם ישראל יתכוננו באותו היום וביום שלאחריו, וכעבור יומיים יהיה מעמד הר סיני. אולם כאשר משה מצווה את העם הוא מוסיף יום להכנות, ודוחה את מעמד הר סיני ביום. חז"ל עומדים על דחייה זאת ואומרים כי משה שינה את הדין מדעתו, אך ה' הסכים איתו ומעמד הר סיני התבצע ביום בו משה אמר. סיבת השינוי היא שטהרת נשים לוקחת שלושה ימים, כך שאם משה לא היה מוסיף יום הנשים לא היו טהורות במעמד הר סיני ולא היו יכולות להשתתף בו.
בתחתית ההר – התורה כותבת שעם ישראל עומד בתחתיתו של הר סיני, על אף שלכאורה אמירה זאת מיותרת. מכאן דורשים חז"ל שהקב"ה עקר את הר סיני, העמיד אותו מעל עם ישראל ואיים על עם ישראל שאם לא יקבלו את התורה הוא יפיל עליהם את ההר. למרות הכפייה שהייתה במעמד הר סיני, חז"ל לומדים שבימי אסתר המלכה, מרדכי היהודי הוסיף מצווה ובכך הוכיח שעם ישראל רוצה בתורה, ולא יכול לטעון שהיא נכפתה עליו בניגוד לרצונו. יוצא שבקבלת התורה יש גם מימד של כפייה וגם מימד של רצון.