עיקרה של פרשת שלח הוא חטא המרגלים. אחריו נזכרות מצוות הקשורות לדברים נלווים שצריכים להביא עם קורבנות, נוסף על מצווה לתת חלק מעיסת בצק לכהנים ודיני חוטא בשגגה. הפרשה מסתיימת בסיפור על אדם שחילל שבת ובמצוות ציצית.
תקציר הפרשה
הפרשה פותחת בציווי של ה' למשה לשלוח מרגלים לארץ כנען. משה בוחר איש אחד מכל שבט, ושניים עשר הנבחרים יוצאים למשימה. התרשמות המרגלים מהארץ היא טובה, אך הם חושבים שהעם היושב שם חזק מידי. כלב בן יפונה, אשר נמנה עם המרגלים מנסה להשתיק את שאר המרגלים ולספר סיפור אחר, אך הדבר לא עולה בידו.
דברי המרגלים גורמים לתגובה חזקה מאוד בעם, והם בוכים על כך שימותו במלחמת כיבוש הארץ. חלקם אפילו מחליטים שעדיף לשוב למצרים. כלב בן יפונה ויהושע בן נון אשר היו חלק מהמרגלים מנסים לשכנע את העם כי בכוחם לכבוש את הארץ, אך דבריהם נופלים על אוזניים ערלות.
ה' מתרגז ומחליט להרוג את עם ישראל. משה מצליח לגרום לה' לרכך את העונש תוך שימוש בטיעון כי מות עם ישראל במדבר ישלח מסר שאין בכוחו של ה' להוריש את הארץ. נוסף על כך משה משתמש בתיאורי האופי של ה' כדי לומר כי ה' אמור לוותר לעם.
העונש אותו העם מקבל הוא דחיית הכניסה לארץ בארבעים שנים. זמן זה אמור להספיק לכל אותו הדור למות ולא להיכנס לארץ. המרגלים מקבלים עונש מיוחד ומתים באותו הזמן במיתה משונה. כלב בן יפונה ויהושע בן נון מוחרגים משני העונשים הללו, ועל אף שנשלחו עם המרגלים הם לא מתים, ומובטחים שייכנסו לארץ. על אף העונש, ישנה קבוצה של אנשים שמנסים בעל זאת לעלות לארץ ישראל באופן מיידי. אזהרותיו של משה לא מועילות, והאנשים עולים לארץ שם הם מפסידים במלחמה ומושמדים.
בשלב הזה התורה עוברת לרצף מצות. המצווה הראשונה קשורה לקרובנות. כאשר האדם מביא קורבן מן החי, עליו להביא יחד עם הקורבן סולת שמן ויין. עבור כל שה שהאדם מביא הוא צריך להביא שלושה ליטר יין וכן ארבעה ליטר של סולת מעורבבים עם שלושה ליטר שמן. עבור כל איל כמות היין היא כארבעה ליטר, יחד עם שמונה ליטר סולת מעוורבבים עם ארבעה ליטר שמן. בקר היין עולה לשישה ליטרים, כמות הסולת היא שניים עשר ליטר, המעורבבים עם שישה ליטר שמן.
המצווה הבאה בתור הינה מצוות הפרשת חלה. כאשר האדם מכין בצק עליו להפריש חלק מהבצק ולתת אותו תרומה לה'.
במידה ויווצאת הוראה שגויה מבית דין שגורמת לעם לעבוד עבודה זרה, יש צווורך להקריב קוורבן ציבורי. קורבן זה מורכב מבן בקר שיעלה כקורבן עולה, ושעיר עיזים שיוקרב כחטאת. במצב בו היחיד חוטא עובד עבודה זרה בשוגג הוא צריך להביא גם שעיר עיזים לחטאת. אולם אם הוא עושה את המעשה במזיד עונשו הוא כרת.
בשלב זה התורה מספרת על אדם אשר מקושש עצים ביום השבת. אותו האיש נעצר על ידי אנשים מהעם, שמביאים אותו אל משה ואהרון. בסופו של דבר משה ואהרון לא יודעים מה לעשות עם אותו האיש ושמים אותו בכלא עד שה' מתגלה אומר שהעונש הוא סקילה. העונש מבוצע על ידי העם.
הפרשה חותמת במצוות ציצית. אדם שיש לו בגד בעל ארבע כנפיים, צריך לקשור לכנף הבגד חוטים. אחד מהחטים הללו צריך להיות בצבע תכלת. מטרת המצווה המתוארת בתורה היא זכירת המצוות.
רעיונות שכדאי להכיר
הסמיכות בין חטאה של מרים לחטא המרגלים – המדרש שואל מדוע חטא המרגלים מובא לאחר חטאה של מרים. טענת המדרש היא שחטאה של מרים מבוסס על כך שלא שמרה על פיה ולשונה. המרגלים היו צריכים ללמוד את כוחה דיבור ולא להשמיץ את ארץ ישראל, ולכן עונשם היה חמור יותר
.ציצית כתיקון לחטא המקושש- רש"י מסביר שהסיבה למצוות ציצית בפרשה שלנו היא סיפור המקושש הקודם לה. בשבת אין לאדם אף דבר שיזכיר לו את הקב"ה, בניגוד ליום חול בו יש הנחת תפילין. על כן, ה' מצווה את האדם ללש ציצית ובכך לזכור את המצוות.