פרשת בהעלותך מהווה סיום למעשה המשכן ופותחת חטיבה חדשה העוסקת בנדודי בני ישראל במשכן. הנושאים המרכזיים בפרשה הם: טקס הקדשת הלוויים, פסח שני, נוהל המסעות במדבר, הפרידה מיתרו, החטאים בתבערה, בקברות התאווה וחטאה של מרים.
תקציר הפרשה
הפרשה פותחת בציווי על אהרון להדליק את נרות המנורה, ומשם עוברת לדבר על מעמד הקדשת הלויים. כהכנה למעמד הלויים היו צריכים לעבור הליך טהרה שכלל הזאת מים, גילוח כל השיער וכיבוס הבגדים. הטקס עצמו נעשה מול כל העם, ובמהלכו עם ישראל סומך את ידיו על הלויים. לאחר הסמיכה אהרון מרים את הלוויים. בסוף הלוויים מביאים שתי פרים, אחד שמוקרב כקורבן עולה והשני כקורבן חטאת. מטרתו של טקס זה היא להכשיר את הלוויים לעבוד במשכן במקום הבכורות. התורה מציינת בסיום הטקס כי עבודת הלוויים במשכן חסומה בגיל. תחילת העבודה היא בגיל עשרים וחמש וסופה בגיל חמישים.
הנושא הבא בפרשה הוא פסח שני. שנה לאחר יציאת מצרים עם ישראל חוגג לראשונה את חג הפסח. בעקבות החג, קבוצה של אנשים טמאים מגיעה אל משה בטענה כי גם הם רוצים לחגוג את החג, ושטומאתם לא אמורה לגרום להם להיות פחות טובים מיתר העם. משה לא יודע לענות לטענת האנשים הללו, אך הקב"ה מצווה אותו בתגובה על פסח שני – הזדמנות שניה לעשות פסח חודש לאחר החג. הזדמנות זאת כוללת רק את הקרבת הקורבן ואין בה דינים שקשורים לחמץ. לא רק אנשים שהיו טמאים בפסח מקבלים את ההזדמנות הזאת, אלא גם מי שהיה בדרך בזמן הקרבת הקורבן.
בשלב זה התורה חוזרת לעסוק בנושא המרכזי של תחילת ספר במדבר, והוא סידור מחנה ישראל. לאחר החלוקה למחנות, התורה עוברת לדבר על סדר המסע. ראשית התורה מגדירה את הסימן לתחילת המסע, עליית ענן הכבוד מעל המשכן. מעבר לסימן זה, ה' מצווה את משה להכין חצוצרות כדי שיוכל לתקוע בהם בתחילת מסעות (חצוצרות אלו משמשות גם להקהלת העם, הקהלת הנשיאים, קריאה למחלמה, והכרזה על חג). סדר הנסיעה הוא על פי החלוקה לדגלים.
באמצע הפרשה ישנו סיפור קצר. יתרו, חותן משה, שהגיע לעם ישראל סביב מתן תורה מבקש לעזוב את העם. משה מנסה לשכנע אותו להישאר ללא הצלחה.
פה מתחילה החטיבה השנייה של הפרשה העוסקת בשלושה חטאים. החטא הראשון עמום. קבוצת אנשים באה בטענות כלפי ה' והוא בתגובה משלח בה אש. החטא השני סובב סביב המן. עם ישראל מתלונן על המן ומבקש לאכול בשר במקום. בתלונה זאת עם ישראל מזכירים את התנאים הטובים שהיו לה במצרים לכאורה. משה מתלונן על עם ישראל לה'. בתגובה לכך ה' מציע למשה להוסיף אנשים להנהגת העם, ומשה ממנה שבעים אנשים להיות נביאים. תגובת ה' לתלונת העם היא הבאת שליו בכמויות גדולת באופן בלעדי, כך שהשליו ימאס על עם ישראל. עם ישראל זוללים את השליו, וה' מכה בהם.
תוך כדי סיפור הוספת ההנהגה, התורה מספרת על שני אנשים אשר לא מונו להיות נביאים, ובכל זאת הם התנבאו במחנה. מעשה זה גורם לנער לרוץ למשה ולספר לו. יהושע, משרתו של משה מציע למשה לכלוא את המתנבאים, אך משה נוזף בו, ושם כמטרה שכל עם ישראל יהיו נביאים.
הפרשה חותמת בחטאה של מרים. מרים, אחותו של משה, מדברת על חיי הנישואים של משה עם אהרון אחיה. מסקנתה היא העברת ביקורת על משה, בטענה כי גם היא ואהרון התנבאו, ובכל זאת לא התנהגו באותה צורה. ה' נוזף במרים ואהרון ואומר להם שנבואת משה שונה באופן מהותי מנבואתו של כל נביא אחר. בסוף ההתגלות הזאת מרים לוקה בצרעת. לאחר שידוול מצד אהרון, משה מתפלל לרפואתה של מרים. ה' אומר שהצרעת של מרים תימשך שבוע ימים. עם ישראל מחכה למרים ולא נוסע בזמן הצרעת של מרים.
רעיונות שכדאי להכיר
הדלקת הנרות – המדרש שואל מדוע נזכר בפרשה הציווי על אהרון להדליק את הנרות. בתשובה המדרש מספר כי אהרון נהיה עצוב כאשר ראה שנשיאי כל השבטים מביאים קורבנות לחנוכת המשכן בעוד הוא לא עשה זאת. הקב"ה מעודד אותו בציווי על הדלקת הנרות, אשר מהווה ציווי קבוע ולא אירוע חד פעמי, ובכך מעלתו של אהרון גדולה מזאת של הנשיאים.
מיקום פרשיית פסח שני – התאריך בו נערך פסח המוזכר בפרשה הוא יום הארבעה עשר לחודש הראשון בשנה השניה ליציאת בני ישראל ממצריים. אולם, התאריך הפותח את ספר במדבר הוא היום הראשון לחודש השני באותה שנה. כלומר, תאריכו של פרק א מאוחר ביותר משבועיים לעומת סיפור פסח שני המופיע בפרק ט. רש"י פותר את הבעיה בעזרת שימוש בכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה" לפיו התורה לא מסודרת כרונולוגית. הסיבה לעקירת סיפור הפסח ממקומו, היא שיש בסיפור זה גנות לישראל, שזה הפסח היחיד שהם עשו בכל שנותיהם במדבר, והתור הלא רצתה לפתוח את ספק במדבר בגנות.